כנס חוויתי המשלב הרצאות, סדנאות, כיתות אומן, סרטים, תערוכה והופעה
יום א', 4.7.2010 | בי"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב

.

מאת: אפרת גל, דרמה תרפיסטית

"העולם כולו במה וכל האנשים שחקנים הם",  אמר וויליאם שקספיר. האם באמת כך הדבר? האם אנחנו כל הזמן משחקים בתפקידים שונים ואיננו מאפשרים להכיר את דמותנו האמיתית?

כן…ולא… אולי השאלה הנכונה לשאול היא מהי דמותנו האמיתית? האם יש אחת כזו? או אולי לכל אחד מאתנו ישנן דמויות פנימיות רבות אשר בהזדמנויות שונות באות לידי ביטוי? האם הדמות שאני משחקת כאימא היא אותה אחת איתה אני מגיעה לעבודה? האם כשהנהג שחותך אותי בכביש ואני פולטת קללה  פוגש את אותה דמות שיוצאת בערב לתיאטרון? ומה קורה כאשר דמות אחת פנימית משתלטת על שאר הדמיות שלנו ודוחקת אותן לפינה? כלומר, מה קורה כאשר אני קמה עצבנית וכל היום כועסת? או למה אני מגיבה שוב ושוב כמו אמי כשנשבעתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כמוה… האם אין בי חלקים אחרים? איך אני נותנת לדמות שלה לשוב ולהשתלט לי על החיים, האם אין לי רפרטואר אחר של תגובות או של דמויות?  ואיך זה קורה שכבר בגיל צעיר הילדים מרגישים צורך לשחק בפנינו בתפקיד מסוים ולא בתפקיד אחר? איך זה שיש ילד שכל הזמן נפגע ובוכה, בעוד אחיו כל הזמן צוחק ומאושר? מי משחק איזה תפקיד? ומי שם על עצמו מסכה? והאם הוא יודע להוריד את המסכה וללבוש עליו לפעמים מסכה אחרת?

.

לקריאת המשך הפוסט »

.

עבודת מחקר (תזה) מאת חדוה נוביץ'

הוגשה לאוניברסיטת לסלי, יולי 2006.

.

העבודה במלואה כאן 

.

תיאטרוני הגוף, ספרה של ג`ויס מקדוגל – פסיכואנליטיקאית בעלת שם עולמי – מתמקד בחקירה ובהבנה של תופעות פסיכוסומאטיות במסגרת פסיכואנליטית. כדי להמחיש את הקשר ההדוק הקיים בין הגוף לנפש – המתבטא, בין השאר, במחלות שהגוף מפתח עקב מצוקות נפשיות – משתמשת מקדוגל בתיאטרון כמטפורה למציאות הנפשית. בתיאטרון זה ה"אני" כותב ומגלם דרמות נסתרו, שגם אם נוצרו בילדות המוקדמת יש להן השפעה על חייו של האדם כבוגר. "תסריטים" אלה מהווים יחד את התיאטרון הנפשי של האדם. לדעת מקדוגל "כולנו נוטים לסומסיזציה ברגעים שבהם הנסיבות הפנימיות והחיצוניות מכניעות את דרכי ההתמודדות הנפשית המקובלות עלינו".
המחבר משתפת את הקורא בסיפוריהם המאלפים של כמה מהמטופלים שלה, נשים וגברים, שהסתבכו בקשר המורכב של "אם – ילד".
ג`ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריס, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומאטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשים בפרט.

מאת: תמר וייס

במסגרת תכנית "פטו", בבית הספר לחינוך מיוחד "אילנות" י-ם. "קבוצת בני הנוער שתתואר בעבודה זו, פעלה כחלק מתוכנית "פטו" – שיטת החינוך המדריך שהתקיימה בבית בספר "אילנות" בו עבדתי כמורה לדרמה. לקראת סיום השנה הוחלט על ידי הצוות לקיים מופע של הקבוצה באירוע גדול שאורגן על ידי העמותה המפעילה את התכנית. תהליך התיאטרון הטיפולי החל להווצר כאשר התבקשתי להוביל את העניין ומצאתי לנכון לנצל את ההזדמנות להעמיק את העבודה הטיפולית ולהשתמש באירוע כמנוף." מתוך האתר פיגור שכלי בארץ ובעולם.

http://www.pigur.co.il/links/maagar/island.htm