מאת עדי רם

מתוך האתר פסיכולוגיה עברית ברשת. פורסם ב"נפש" גיליון 19-20,פברואר 2005.

המאמר מתחקה אחר תהליך עיבוד האבל של דני על מות הוריו, ואחר תהליך חיזוק כוחותיו בהתמודדות עם החרדה והכעס שעלו וליוו תחושות אלו. דני סיים את הטיפול בדרמה תרפיה כשהוא מחובר לכוחותיו, מסוגל להיפתח אל עצמו ואל סביבתו, ולספר יחד עם הקרובים המשמעותיים לו את סיפור חייו.

לקריאת המשך הפוסט »

תיאטרוני הגוף, ספרה של ג`ויס מקדוגל – פסיכואנליטיקאית בעלת שם עולמי – מתמקד בחקירה ובהבנה של תופעות פסיכוסומאטיות במסגרת פסיכואנליטית. כדי להמחיש את הקשר ההדוק הקיים בין הגוף לנפש – המתבטא, בין השאר, במחלות שהגוף מפתח עקב מצוקות נפשיות – משתמשת מקדוגל בתיאטרון כמטפורה למציאות הנפשית. בתיאטרון זה ה"אני" כותב ומגלם דרמות נסתרו, שגם אם נוצרו בילדות המוקדמת יש להן השפעה על חייו של האדם כבוגר. "תסריטים" אלה מהווים יחד את התיאטרון הנפשי של האדם. לדעת מקדוגל "כולנו נוטים לסומסיזציה ברגעים שבהם הנסיבות הפנימיות והחיצוניות מכניעות את דרכי ההתמודדות הנפשית המקובלות עלינו".
המחבר משתפת את הקורא בסיפוריהם המאלפים של כמה מהמטופלים שלה, נשים וגברים, שהסתבכו בקשר המורכב של "אם – ילד".
ג`ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריס, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומאטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשים בפרט.

דיווח מרתק על מערכת יחסים תרפויטית… ספר זה יעניין מאוד את כל אותם אנשים המעוניינים לדעת יותר על פסיכותרפיה, אולם מצאו שהיא אינה נגישה. שלושה קולות על תרפיה באמנות מעניק לנו גישה ייחודית לתהליך התרפיה באמנות. הספר יהיה לעזר לסטודנטים, לתרפיסטים, ולאלה המעוניינים ללמוד יותר".
הציור, המטופל והתרפיסט הינם שלושה היבטים מהותיים של מערכת היחסים בתרפיה באמנות; לכל אחד מהם יש "קול" נפרד. בספר זה, שלושת הקולות מתעוררים לחיים כשהמטופל, קים, והתרפיסטית גבריאל, מספרים את סיפור דרכו של קים מייאוש, שכלל מחשבות התאבדותיות, לבריאות וליצירתיות באמצעות סדרת תמונות יוצאת דופן. הציורים, שנבחרו כדי לייצג את שלבי התנסותו התרפויטית של קים, מדברים בעד עצמם ומעבירים את חשיבותם כזרז רב עצמה לשינוי. קול חיצוני, זה של טסה דאלי, מספק פרשנות תיאורטית על התהליך תוך כדי התרחשותו, ותורם להבנת המתרחש במפגש התרפויטי. הדיווח המקיף הזה של פרקטיקה קלינית בתרפיה באמנות מציע תובנה נדירה של נושאים ודילמות שכיחים, אשר יהפכו את הספר למעניין, לאנשי מקצוע כמו גם לקוראים לא מקצועיים.
טסה דאלי היא תרפיסטית באמנות בכירה העובדת בקליניקת פארקסייד בלונדון; גבריאל ריפקינד היא תרפיסטית באמנות ואנליטיקאית קבוצתית העובדת בשירות הבריאות הלאומי ובפרקטיקה פרטית; קים טרי הוא מעצב גרפי בכיר.

 העיסוק ביצירה פותח ערוץ נוסף שבאמצעותו יכול האדם ליצור קשר עם עולמו הפנימי ועם העולם שבחוץ, כאשר אין בכוחן של מילים לתאר, לבטא ולהכיל דקויות של רגש ועוצמתו. בשפה אחרת מספר על ילדה שלא דיברה -  ובעקבות טיפול באומנות החלה לדבר; על אישה שצלילים שהפיקה בחדר הטיפול במוסיקה חשפו חוויה טראומתית שקרתה לה בשנות העשרים לחייה; על נערה אנורקטית שלא מוכנה לאכול, ורק באמצעות הטיפול באמנות פלסטית מתחילה להבין את אשר קורה לה; על קבוצת תושבים מקריית שמונה שבעזרת דרמה- תרפיה חיזקו חבריה את משאבי ההתמודדות עם מצבי איום  – כל אלה התרחשו בחדרי הטיפול באמנויות.
מה שקורה בחדרי הטיפול אפוף בדרך כלל במעטה חשאיות ומסתורין, בשפה אחרת מאפשר התבוננות מעבר לדלת הסגורה.
בספר חמישה- עשר תיאורי טיפול שנכתבו על ידי מטפלים באמנויות בתחומים שונים המבוססים על עבודתם עם מגוון מטופלים.
עורכות הספר הן אמירה אור, מטפלת באמנויות ופסיכולוגית. מלמדת ומדריכה סטודנטים בתוכנית להכשרת מטפלים באמנות בסמינר הקיבוצים.
ד"ר אורית אמיר, תרפיסטית במוזיקה, מרצה בכירה במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר אילן, מייסדת המגמה בתרפיה במוזיקה ועומדת בראשה. מלמדת ומדריכה סטודנטים ותרפיסטים במוזיקה.
כל הכותבים הם מטפלים מוסמכים בעלי ותק רב בעבודה קלינית.

מאת קובי קאולי

אורי בן 12, מטופל מזה שנתיים בתרפיה בהבעה ויצירה במסגרת ביה"ס היסודי בו הוא לומד. הוא הופנה לטיפול כאשר אינו מדבר עם איש פרט לאימו?
לקריאת המשך הפוסט »