מאת אילנה חיון צדיק
הדרמה היא למעשה אוניברסלית ומצויה בכל מקום,מתרחשת בעולמו הפנימי של האדם, בעולם בו מתקשר אדם אל היקום,אל הקוסמי,אל הטוב ואל הרע….
היסטוריה
משך דורות היוותה הדרמה אמצעי עבור קהל הצופים והשומעים לחוות את עכבותיהם ורגשותיהם המודחקים. דרך הדמויות אותם גילמו השחקנים הם יכלו למצוא את עצמם -בדרך זו נתאפשר להם שחרור טיפולי של רגשות כלואים, הקלה ממתח, מה שאריסטו כינה בשם 'הזדככות הרגשות'.
ב'תיאטרון הספונטניות' ( Theatre of Spontaneity) שלו שבוינה ג'.ל מורנו, הוגה רעיון הפסיכודרמה ומולידה, שכנע שחקנים בוגרים לאלתר : זו הייתה הפעם הראשונה בה שחקנים על הבמה זנחו את התפקידים הידועים מראש והתנסו באימפרוביזציה וכך חופשיים ממגבלות של תסריטים וחזרות הם החלו לשחק את עצמם בתפקידים שבחרו.זו הייתה התגלית ממנה התגבשה הפסיכודרמה בשנת 1921
עתה בתיאטרון הספונטניות הניסיוני היו השחקנים חווים הזדככות משל עצמם-דבר זה משך את הקהל אל תוך מציאות מרתקת עוד יותר מזו המובעת באמצעות הרגשות המתוכננים של ההפקה הבימתית הרגילה.
לקריאת המשך הפוסט »