עלה לאויר הגיליון החמישי של כתב העת לטיפול ביצירה והבעה "בין המילים" מבית סמינר הקיבוצים

ראיון משמעותי ביותר, הילה ביסון מיצגת את קול המטפלים בצורה רהוטה ומכובדת. בתכנית מכריזה ח"כ רחל אדטו בשם מנכ"ל משרד החינוך כי כל מטפלי מערכת החינוך המפוטרים, יוחזרו לעבודתם בראשון לספטמבר.

להאזנה לתכנית לחצו כאן

דליק ווליניץ בתוכניתו "יוצאים לאור" מראיין את ניקה חרקובסקי, סטודנטית לטיפול באמנות, באוניברסיטת חיפה, על טיפול באמנויות והמצב הבעייתי הנוכחי:

להאזנה לחצו כאן

יהורם גאון מדבר, בנימה אישית, בתכניתו "גאון ברדיו", על מצב המטפלים באמנויות במשבר הנוכחי ובכלל.

להאזנה לחצו כאן: יהורם גאון על טיפול בהבעה ויצירה

תודה רבה והערכה רבה ליהורם ולהילה.

התארגנות של סטודנטים ובוגרים של המסלולים השונים להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה.
מהפייסבוק להתארגנויות ומפגשים בנסיון לקדם את המצב:

כניסה לעמוד הפייסבוק

הכינוס השלישי…
בהמשך להצלחת הכינוס אשתקד ובהשראת הפורים – הכינוס השלישי בכותרת "עד דלא ידע"
מיום רביעי ועד ליום שישי  16.3.2012 – 14.3.2012
באכסניית המרכז הימי קיסריה 

.

מאת: אפרת גל, דרמה תרפיסטית

"העולם כולו במה וכל האנשים שחקנים הם",  אמר וויליאם שקספיר. האם באמת כך הדבר? האם אנחנו כל הזמן משחקים בתפקידים שונים ואיננו מאפשרים להכיר את דמותנו האמיתית?

כן…ולא… אולי השאלה הנכונה לשאול היא מהי דמותנו האמיתית? האם יש אחת כזו? או אולי לכל אחד מאתנו ישנן דמויות פנימיות רבות אשר בהזדמנויות שונות באות לידי ביטוי? האם הדמות שאני משחקת כאימא היא אותה אחת איתה אני מגיעה לעבודה? האם כשהנהג שחותך אותי בכביש ואני פולטת קללה  פוגש את אותה דמות שיוצאת בערב לתיאטרון? ומה קורה כאשר דמות אחת פנימית משתלטת על שאר הדמיות שלנו ודוחקת אותן לפינה? כלומר, מה קורה כאשר אני קמה עצבנית וכל היום כועסת? או למה אני מגיבה שוב ושוב כמו אמי כשנשבעתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כמוה… האם אין בי חלקים אחרים? איך אני נותנת לדמות שלה לשוב ולהשתלט לי על החיים, האם אין לי רפרטואר אחר של תגובות או של דמויות?  ואיך זה קורה שכבר בגיל צעיר הילדים מרגישים צורך לשחק בפנינו בתפקיד מסוים ולא בתפקיד אחר? איך זה שיש ילד שכל הזמן נפגע ובוכה, בעוד אחיו כל הזמן צוחק ומאושר? מי משחק איזה תפקיד? ומי שם על עצמו מסכה? והאם הוא יודע להוריד את המסכה וללבוש עליו לפעמים מסכה אחרת?

.

שיטות פסיכולוגיות שונות מרחיבות את המטאפורה של הדמויות הפנימיות שבנפשנו ונעזרות בשימוש בדמיות ובמסכות בכדי להתמודד עם קונפליקטים פנימיים וחיצוניים. הראיה של  הנפש על פי שיטות אלו אינה ראיה של  טוב ורע, אלא ראיה של ריבוי דמויות או חלקי אישיות פנימיים. עבודה בשיטות אלו מאפשרת למטופל לראות מורכבות רבה יותר במקום ראיה פשטנית של שחור ולבן, ולהפחית את המשקל השלילי של האשמה עצמית. אתייחס לכמה מהשיטות:

1. שיטת ההחצנה: שיטה שפותחה בראשית שנות ה-70 על ידי זוג הפסיכולוגים האמריקאים ד"ר האל וד"ר סידרה סטון  ומושפעת מאד מהגישה היונגיאנית. שיטה זו  מוצאת בכל אחד מאתנו אינספור דמויות, כגון, הילד הבודד, הפגוע, הנזקק, לעומת דמויות  כמו  השתלטן ,השופט, התליין ועוד. כל דמות פנימית שכזו מהווה על פי שיטה זו פן אחד מחיינו. כל דמות שכזו נותנת לנו את הפן הייחודי שלה ופותחת בפנינו זוויות ראיה חדשות. שיטה זו מאפשרת נגישות להיכרות עם כל אחת מהדמיות הפנימיות  ועל ידי כך מעשירה את האדם ומאפשרת לו להתבונן ואף לשוחח עם חלקיו השונים מתוך כבוד ואמפתיה.

2.שיטת הפסיכודרמה: בטיפול בפסיכודרמה מתאפשרת התבוננות במגוון התפקידים האישיים והמקצועיים אשר ממלא אדם בחייו. כאשר אדם מגלם דמות אחרת מעולמו או מעולמם של משתתפים אחרים בקבוצה, הוא למעשה מתנסה בתפקיד חדש ובכך מתקיימת הרחבה של רפרטואר התפקידים שלו. היכולת לראות את המציאות בעיני האחר ואפילו לראות את "עצמי" בעיני האחר, פותחת אפשרויות לשיתוף פעולה על בסיס אמפאטי, תוך פתיחות לנקודת מבט שונה. הפסיכודרמה מאפשרת גם שימוש ב"כפיל" אשר בעזרתו האדם יכול לבחון מחדש חלקים פנימיים שלא בא אתם במגע .

3.שיטת ה-RGFT: שיטה המתייחסת לדמויות שהפנמנו במשך השנים על ידי הסביבה המשמעותית לנו. כל אחת מהדמויות החשובות לנו שפגשנו במהלך חיינו מעצבת אותנו, את עמדותינו, את עולמנו הרגשי ובסופו של דבר – גם את התנהגותנו. חלק מההשפעות הללו, מבלי שזה מחלחל לתודעת האדם, הופכות אותו לעיתים למעין רובוט המבצע מלאכה שלא לו, וזאת על פי ה"תוכנה" שנכתבה על ידי אנשים אחרים שעכשיו הפכו לדמויות הפנימיות שלנו ונהיו חלק מעולמנו .הטיפול מאפשר למטופל לעשות הפרדה בינו לבין הדמויות ש"השתלטו" על חייו ויחד עם זאת לקבלן בהבנה ולאפשר לכל אחד מהדמויות לחיות בשלום עם יתר הדמויות.

4.שיטת הדרמה תרפיה: שיטה זו רואה את עולמנו הפנימי כבמה עליה מתרחשות ונחוות דרמות מסוגים שונים ובעוצמות שונות. שכן במקום בו מתגוררות בצוותא כמה אישיויות או דמויות קיים בהכרח קונפליקט. כאשר אדם מחצין דרמה פנימית והופך אותה גלויה הוא עשוי לגלות בעצמו חלקים להם לא היה מודע ואז יהיה באפשרותו גם למצוא דרכים שונות שיאפשרו לחלקים אלו לגור ביחד.  הדרמה תרפיה נעזרת בכל אחת מהשיטות שהזכרתי קודם ומשלבת כלים יצירתיים נוספים. העיקרון המנחה את הדרמה תרפיה אומר שכדי להתקרב לעצמנו עלינו קודם כל להתרחק.  לשם כך היא נעזרת בעבודה עם דמויות ומסכות הרחוקות מדמותנו כדי שאחר כך נוכל לפגוש את עצמנו.

אתאר בקצרה חלק קטן מתוך טיפול הממחיש כיצד לבישת המסכות מאפשרת התקרבות לחלקים פנימיים שעד אז כמעט ולא הייתה נגישות אליהם.

ניר (שם בדוי), בן 7 וחצי, ילד מאד אינטליגנטי הופנה לטיפול בעקבות טיקים בפה שלעיתים לוו אף בהשמעת קולות.

לאחר כמה פגישות ראשונות שכללו שיחות עם ההורים והיכרות עם ניר, יכולתי להבין כיצד ניר מכיל בתוכו את הקונפליקט המשפחתי. מצד אחד, האם אישה מאד רגשית, ומצד שני האב אדם מאד מעשי ושכלתני ושפת הרגש אינה השפה שלו.   נראה כאילו כשניר פותח את פיו במטרה לבטא רגש הוא נבהל ומייד עוצר אותו וכך נוצר הטיק. אפשר לומר, כי הטיק מבטא את  הקונפליקט בין הדמות הרגשית המופנמת של האם לבין הדמות השכלתנית המופנמת  של האב. כדאי לציין שניר מאד קשור לשני הוריו  ומאד מעריך את אביו. גם ההורים מאד מסורים ואכפתיים ומאד דואגים לניר. יחד עם זאת שני ההורים חשבו שניר בוכה יותר מדי ולא יכלו לקבל את צורת הביטוי ה"ילדותית" הזו, לדבריהם, שלא עלתה בקנה אחד עם דמות הבן הבכור והנבון. הטיפול היה בעיקר טיפול פרטני בניר, אך בערך פעם בחודש נפגשתי עם שני ההורים לשיחת הדרכה, ומדי פעם צרפתי את האב לפגישות שהיו עם ניר. במהלך הטיפול ניר יצר הרבה בובות ומסכות וקרא להם בשמות:  מסכת  קורא המחשבות, מסכת רואה את העתיד והמסכה שרואה דרך הדברים.

החלטה על סיום הטיפול התקבלה לאחר שההורים הרגישו שיפור ניכר. גם בחדר הטיפולי שמתי לב שניר החל לחבר בין המסכות. נראה כאילו  הוא יכול יותר מאשר קודם להכיל רגשות מנוגדים. למשל, הוא  יצר בובה של טוב ורע ביחד. פעם אחרת שם את שלושת המסכות זו ליד זו ויצר מסכה רביעית שמכילה את הכול. הפגישה שאתאר  נערכה לקראת סיום הטיפול. הקראתי סיפור הקשור לפרידה וניר הכין בזריזות בובה עם שיניים והבובה נשכה אותי. נזכרתי באחת הפגישות הקודמות שכשאביו נכנס לחדר ניר נשך אותו עם הבובה. נראה כי כאשר ניר נתקל ברגש עז הוא אינו מצליח לבטא אותו ואולי אפילו נבהל ואז  בוחר בדרך של "עשיית הרגש", כמו נשיכה במקרה הזה או בכי במקרים אחרים.   

אמרתי: "נראה שהבובה כועסת אולי קשה לה להיפרד". …הבובה המשיכה לנשוך עוד רגע ואז ניר בקש ממני להוריד מהארון את שלושת המסכות שהכין, שם אותן על פניו זו על גבי זו והתהלך עם שלושתן בחדר. לאחר זמן מה, הוריד אותן  וביקש להכין מסכה נוספת, אותה צבע במהירות. נראה כאילו הוא כבר יודע בדיוק מה לעשות. כשגמר לצבוע אמר : "זוהי מסכת קורא הרגשות".

אני מאד התרגשתי. הרגשתי כאילו קבלתי מניר מתנת לפרידה, אך גם כאילו שהוא יצר לעצמו מתנה שתוכל ללוות אותו בהמשך. אמרתי לו: "כנראה שצריך להוריד הרבה מסכות עד שמסכת "קורא הרגשות" יכולה לצאת"…. ניר חייך. המשכתי: "וגם נראה כי לוקח הרבה זמן לגלות אותה , אבל כשמגלים, לא רוצים לוותר עליה". ניר  ענה: "היא יכולה להגיד דברים שמסכות אחרות לא אומרות".

אמרתי: "מותר לה אפילו לכעוס כשנפרדים"….ניר שם את המסכה החדשה על פניו ואמר: "אני כועס שאנחנו נפרדים".

 אמרתי: "כנראה שעצב וכעס מאד קרובים".

בתיאור מקרה זה אפשר לראות כיצד המסכות הראשונות שניר יצר עזרו לו להתקרב לעולמו הפנימי ולהתחבר לחלק הרגשי שבו. יחד עם זאת, כאשר הכעס עלה, הוא היה זקוק לבניית מסכה נוספת כדי שיוכל להעניק לה שם ורק אז, כאשר קרא לה "מסכת קורא הרגשות", המסכה יכלה להביע רגש בצורה מילולית.  

לאורך כל הטיפול התנהל דיאלוג בין לבישת המסכות וההתרחקות לבין הורדתן והתקרבות אל הדמות האמיתית. דיאלוג בין הקרוב לרחוק ובין האדם למסכה.

.

מאת: דקלה זר – שחקנית וכותבת בתיאטרון גיל עד ונאוית יחיא, סטודנטיות במכון להכשרת מטפלים, מכללה ירושלים.

הפרוטגוניסט במפגש, היא סינדרלה.

רקע ותאור כללי: סינדרלה בת 17, יפה, חיוורת, שיער אסוף, עיניים עצובות.
סינדרלה מגיעה ממוצא אנגלי. היא בת יחידה להוריה. חונכה להיות ילדה טובה, צייתנית ומנומסת.
כשהייתה בת 4, חלתה אימה במחלה ומאז סינדרלה זוכרת שאביה היה עסוק מאוד בטיפול באשתו. היא (סינדרלה) , עשתה הכל כדי לא להפריע, הפכה לילדה עצמאית ובוגרת, השתדלה להתנהל באופן שלא יפריע להורים. כשסינדרלה הגיעה לגיל 8, נפטרה האם. היא זוכרת שאביה טיפל בה באהבה, אך לא ממש זוכרת שיחות ארוכות איתו. שנתיים לאחר מכן, התחתן האב עם אלמנה ו 2 בנות. מאז הידרדר מצבה של סינדרלה. האבא נסגר יותר והתעסק בענייניו והאם ובנותיה התעמרו והתעללו בסינדרלה.הן נהגו להשפיל אותה, להעביד אותה בפרך, האם החורגת גערה בה ובודדה אותה מהסביבה.
סינדרלה מצאה נחמה בעכברים ובציפורים שסביבה. אביה נפטר כשהיתה בת 12 ומאז רק החריף מצבה. לא היתה מרוכזת בביה"ס. חברים ממילא לא יכלו לבקרה בביתה ולכן לא יצרה קשרים חברתיים, מאחר וידעה שאין להם סיכוי.
לקבוצה הטיפולית הגיעה ביוזמת יועצת ביה"ס, שראתה את המצוקה והבדידות בה שרויה סינדרלה.

.

תאור המפגש: ( סינדרלה עומדת בחוסר שקט ולא מדברת)
מטפלת: אני רואה שאת לא רגועה. מה הכי מפריע לך עכשיו?
סינדרלה: שאני נמצאת כאן. יש לי עוד המון עבודה בבית. כשאני אחזור- תחכה לי כל העבודה הזו.
מטפלת: מה יקרה אם לא תעשי אותה?
סינדרלה: אימי החורגת תשתולל. אין לי כוח לזה. העבודה מרגיעה אותי.
מטפלת: איזה חדר את מנקה קודם?
סינדרלה: את הסלון
מטפלת: איך הוא נראה? בואי נסדר אותו
(סינדרלה מתחילה לסדר. כסאות בכניסה, סלון, חלון, פורשת בד על הרצפה כשטיח)
מטפלת: מישהו אומר לך משהו בזמן שאת מנקה?
סינדרלה: כן, היא והבנות שלה תמיד יגידו משהו, אבל זה כבר לא אכפת לי.
מטפלת: בואי נביא אותה, את האם החורגת שלך (נבחר אגו מסייע לתפקיד האם) איפה היא עומדת?
(סינדרלה מעמידה אותה על כסא גבוה) תספרי לנו עליה בכמה מילים
סינדרלה: היא אשה רעה.. מנצלת את החלשים. אין בה טיפה של חמלה. היא מרוכזת בעצמה ושום דבר אחר לא מעניין אותה.
מטפלת: מה היא אומרת לך?
סינדרלה: תסיימי מהר לנקות כאן, הנוכחות שלך מעצבנת אותי.
( אני מגישה לה את המטאטא וסינדרלה מתחילה לטאטא את הסלון. ברגע המתאים אני מסמנת "לאם החורגת" להתחיל לדבר)
אם חורגת: תסיימי כאן כבר! הנוכחות שלך מעצבנת אותי! את מעצבנת אותי! תסיימי כבר! את מעצבנת אותי!
( סינדרלה מאיצה את עבודת הטאטוא ולפתע מפסיקה)
מטפלת: מה קרה?
סינדרלה: לא יודעת..
מטפלת: על מה את חושבת?
סינדרלה: חשבתי על אבא שלי. איך זה קרה לי. למה הוא התחתן איתה? יכולנו להישאר רק שנינו, הכל היה נראה אחרת. (אנחנו נפרדות מהאם החורגת)
.

מטפלת: בואי נביא את אבא. ( נבחר "אבא". סינדרלה עומדת במקומו) שלום אבא של סינדרלה. היא הביאה אותך לכאן היום, כדי שתוכל לסייע לנו להבין מה קרה? אבל לפני כן, תוכל לספר לנו על סינדרלה?
אבא: סינדרלה ילדה טובה. אני עצוב שכך היא מרגישה. לא ידעתי. אם הייתי יודע- אולי הייתי עוזר
מטפלת: אתה עזרת לה כבר פעם, כשנזקקה לעזרה?אני יודעת שאתה מגדל אותה מגיל צעיר.
אבא (סינדרלה): היא לא ביקשה אף פעם עזרה. אם היתה מבקשת- הייתי עוזר לה.
(האגו מסייע מחליף את סינדרלה ונכנס לתפקיד האב)
אבא: אם היית מבקשת- הייתי עוזר לך. אף פעם לא ביקשת עזרה
סינדרלה: אני יודעת, סליחה..
.

מטפלת: סינדרלה, הייתי רוצה להביא לך כפיל. את מסכימה?
סינדרלה: כן, אני אשמח. (נבחר כפיל ואנחנו חוזרים שוב על המשפטים האבא מדבר וסינדרלה מבקשת סליחה)
כפיל:אני צריכה לבקש ממך עזרה? אתה אבא שלי!! אתה לא רואה שאני סובלת? אתה הפקרת אותי
סינדרלה: ציפיתי שתראה לבד, שתעזור לי, ידעתי שיש לך דאגות משלך ולא רציתי להכביד
כפיל: מגיל 4, אני דואגת לך ולאמא. אני עדיין ילדה קטנה ואף אחד לא מטפל בי! לא אכפת לכם ממני.
סינדרלה: אולי אכפת לך, אבל אתה סומך עלי יותר מידי. אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר
כפיל: אני בודדה, אין לי אף אחד.אני זקוקה שיאהבו אותי
סינדרלה: אני זקוקה לאהבה, אין לי אף אחד. (סינדרלה מתיישבת, מחזיקה את ראשה בין ידיה)
מטפלת: מה קרה? למה התיישבת?
סינדרלה (בקול חנוק): קשה לי, אני מבקשת עזרה. אני לא רואה שום פיתרון
מטפלת: מה עוזר לך כשאת עצובה כ"כ?
סינדרלה: הציפורים מזמרות ואני שרה איתן. השירה עוזרת לי. גם הציפורים שלא עוזבות אותי ,עוזרות לי.
מטפלת: למה את זקוקה, סינדרלה?
סינדרלה(בלהט): אני זקוקה לחברים, זה היה נותן לי כוח. היה טוב גם אם אבא ואמא היו יותר תומכים בי, אני זקוקה לאומץ, לביטחון עצמי.
מטפלת: הבאת לכאן הרבה דברים. בואי נעשה סדר ונתחיל להביא לכאן את כל מי שיחזק אותך.
(סינדרלה בוחרת לפי הסדר: ביטחון עצמי , אבא ואמא , חברים, אומץ, יצירתיות. היא מעמידה את כולם סביבה)
מטפלת: תני לכל אחד משפט
סינדרלה: הביטחון העצמי אומר: לא מגיע לך יחס כזה, את חזקה!!! אבא ואמא אומרים: אנחנו אוהבים אותך וגאים בך! החברים אומרים: לא ניתן שיפגעו בך. האומץ אומר: תנסי פעם אחת- את תצליחי!
היצירתיות אומרת: אני השמחה שבך
כולם אומרים לה את המשפטים לפי הסדר שבחרה סינדרלה.
.

מטפלת: אני חושבת שהגיע הזמן שנחזור לסלון ולעבודת הטאטוא, הפעם את נמצאת עם כל החיזוקים שהבאת, ונביא גם את האם החורגת. את מוכנה?
סינדרלה: כן, אני חושבת שכן. (האם החורגת חוזרת. סינדרלה מתחילה לטאטא ומאחוריה עומדים המסייעים.)
האם החורגת: תסיימי כאן כבר! הנוכחות שלך מעצבנת אותי! את מעצבנת אותי! תסיימי כבר! מעצבנת!!!
(סינדרלה שותקת. אני מסמנת למסייעים לומר לה את המשפטים.)
" תנסי- את תצליחי" "אנחנו אוהבים וגאים בך" "לא מגיע לך יחס כזה- את חזקה"
סינדרלה מסתובבת אל האם החורגת, מביטה ברצפה ואומרת בשקט
סינדרלה: אל תדברי אלי בצורה כזו. אני לא מוכנה לשמוע אותך יותר
מטפלת: תעצרו לרגע. תבחרי מישהי במקומך (סינדרלה בוחרת והיא עומדת במקומה) בואי תעמדי כאן ותביטי עליהם תראי איך זה נראה.
(הסצנה מתרחשת וסינדרלה מביטה. היא רואה את האם החורגת עומדת על כסא גבוה וגוערת בה. היא מביטה בסינדרלה שעונה לה בשקט ומסתכלת על הרצפה.. סינדרלה עומדת המומה)
מטפלת: מה את חושבת?
סינדרלה: כך אני נראית? כזו חלשה? קטנה? זה לא יכול להיות! זה חייב להשתנות. מספיק כבר!
מטפלת: אז בואי ותחזרי לשם, נעשה זאת שוב. (הסצנה חוזרת על עצמה)
אם חורגת: תסיימי כבר! את מעצבנת אותי! (סינדרלה עוזבת את המטאטא, הולכת אל האם החורגת ומורידה אותה בכוח מן הכסא הגבוה.
סינדרלה: את לא תפחידי אותי יותר! ויש לך מספיק כסף- אז תממני עוזרת- כי אני מתפטרת!! תצאי מהחיים שלי! את והבנות שלך! תצאו מהחיים שלי!!! (כל הקבוצה מוחאת כפיים לסינדרלה)
מטפלת: סינדרלה, אנחנו צריכות לסיים, הייתי רוצה שנסיים בתמונה מתוך חלום שלך.. איך היית רוצה לראות את עצמך?
סינדרלה: הייתי רוצה לראות את עצמי לבושה יפה, בשמלה מפוארת, חופשיה ומאושרת, רוקדת עם נסיך מקסים.
אנחנו נפרדים מכולם ובוחרים "נסיך". יש מוסיקה ברקע והנסיך וסינדרלה רוקדים מאושרים.
.

ניתוח תיאורטי של הויניאטה
המטפלת פותחת את הפסיכודרמה עפ"י סינדרלה בסלון הבית – המרחב הטיפולי. הסביבה אותה בוחרת סינדרלה, היא אחד הפרמטרים ב"סטינג" הטיפולי בפסיכודרמה שלה. הצורך להכניס את סינדרלה למציאות בה היא נמצאת בבית.

.
היכולת שלה לשחזר את הסלון תעזור בחימום ותסייע לה לשחק את עצמה. השחזור יעזור לסינדרלה לחזור למציאות מחוויה אחרת. בנוסף, היא תוכל לחקות את המציאות, ללמוד לפתח תגובות חדשות למצב קיים. לפתח טכניקות של חיים מבלי להסתכן בתוצאות רציניות , או באסון ותוכל לשים לב למימדים שאולי לא נראים במציאות היומיומית (מורנו 1966).

.
סינדרלה נעזרת באגו מסייע בתפקיד האם. עצם החוויה, מאפשרת לסינדרלה לצאת מתוך עצמה ולראות איך היא מדברת מתוך אמה. ז"א- לומר את שעל ליבה ולפעול , לנסות, להיכשל בתפקיד בלי חשש, מפני שהיא יודעת שתינתן לה אלטרנטיבה אחרת, מה שמפחית חרדה ומאפשר לספונטאניות לצאת. אז תיווצר תגובה חדשה למצב ישן (הולמס 1994). היא תלמד גישות שונות לדברים מהם היא פוחדת. גישות אלו תוכל לאמץ בחיים עצמם.

.
סינדרלה מביאה את האבא, שנפטר- הפונקציות המיוחסות ליקום מבטאות ערך קיומי לסינדרלה. ההתעלמות מממשות של חיים ומוות והיכולת להביא את זה ממקומה הסובייקטיבי ומדמיונה, תאפשר לה הרחבה של הקשר לצרכים שלה ביחס לעצמה (מורנו 1966) ויאפשרו לה להגיע לפורקן רגשי ,שלילי/ חיובי ולתובנה חדשה.
המטפלת חשה בעמדה החלשה של סינדרלה בדיאלוג עם אביה. היא נחלצת לעזרתה, בעזרת ה"כפיל", ע"מ לאפשר לה לבטא את הרגשות החבויים בה והקולות הפנימיים שלא מוצאות דרכן החוצה. המטפלת רוצה לתמוך ולהכיל את סינדרלה- המציאות שלהן אחת- אחדות. מה שיאפשר לסינדרלה לתת אמון בתהליך, לא לפחד מרגשותיה. ע"י האחדות עם המטפלת, היא תוכל לחשוף את עצמה (ד"ר טיאן דייטון).

.
אם השלב הזה יעבור טוב, תהיה יכולת לעבור לשלב הבא: "הקול הפנימי , שיקוף: סינדרלה מודה כי קשה לה ולמרות הכל, היא מבקשת עזרה.
לעזרתה מגיעים הקולות הפנימיים, האומץ, הביטחון. שוב היכולת להביא משהו מופשט, שהמפגש איתו מאפשר לה להבין את צרכיה ואף לחוות אותם כאילו קיבלה אותם.
כאשר הסצנה מתרחשת שוב סינדרלה "יוצאת" מהתמונה וניגשת להתבונן.

.
המראה/ השיקוף כולל שלושה שלבים. החזקה, טיפול והצגת האובייקט. סינדרלה עברה את שלב הכפיל והיא מוכנה להמשיך אל השיקוף. כשהשיקוף יעבור כהלכה, היא תרגיש מובנת יותר והקשר שלה עם הסביבה יהיה בהיר יותר. בכך שהיא מורידה את אימה מן הכסא, אנו רואים שהיא קיבלה כוחות ועוברת שינוי בתפיסה.
לבסוף, היא משתמשת בדמיון ובספונטאניות לאחר תהליך ארוך ומפחית חרדה (הולמס 1994). היא מביאה את חלום הנסיך, השיחרור.
השימוש בזמן עתיד, מאפשר לסינדרלה להרגיש בטוחה יותר מאשר בעבר ,או בהווה ותמונת חיים עתידית טובה, תאפשר לה יותר רוגע, אופטימיות, תקווה וכוח (מורנו 1994).

.

קישור למאמר מאת אורית מס גולדמן. באתר אוניברסיטת לסלי

.

הפעולה: במתודה הפסיכודרמטית אל מול הפסיכותרפיה הקלסית.
ההבדל המהותי בין הפסיכותרפיה לפסיכודרמה: הפעולה כאקט מחבר ולא אקט של ניתוק והסתרה. 
הצגת תיאורי מקרה מתוך טיפולים פסיכו דרמטיים.
.
לפי הפסיכותרפיה הקלאסית, המושג הפסיכולוגי "מימוש בפעולה" (acting out) הוא מושג הגנתי. הפעולה, לפי גישה זו, מחליפה חשיבה פנימית, ובשל כך מכסה במקום לגלות, היא מהווה תחליף להיזכרות, לחשיבה ולעיבוד. הפעולה הפסיכו-דרמטית, לעומת זאת, היא השפה הלגיטימית והמרכזית שבה נוצרת החשיבה והעיבוד הפנימי של המטופל. דרכה נעשית החייאה של תכנים פנימיים, כשהפרט משתמש בה כדי להתקרב ליכולתו להיזכר ולהעלות אסוציאציות חופשיות. הפעולה, אם כן, לפי הפסיכודרמה, מתקיימת בשירות הגילוי והעיבוד הפנימי ולא כהגנה מפניהם.

.

המאמר המלא כאן

.

עבודת מחקר (תזה) מאת חדוה נוביץ'

הוגשה לאוניברסיטת לסלי, יולי 2006.

.

העבודה במלואה כאן 

.

.

מאת: חדוה נוביץ' –  M.A תרפיה בפסיכודרמה. מפתחת ומנחת סדנאות בארגונים ועסקים

www.metaplim.co.il/hedvanovich

.סדנאות הן כלי נוסף לפיתוח מנהלים ועובדים ועוסקות בנושאים שונים ומגוונים. (מכירה, דילמות ניהוליות, תקשורת, שיתוף פעולה, משא ומתן, תרבות ארגונית ועוד). היתרונות בסדנאות למידה הוא ביכולת להשתתף עם מנהלים נוספים בחווית הניהול, לאפשר סיעור מוחות והפריה הדדית ובשונה מהלמידה האישית למול יועץ מתאפשר מפגש עם מנהלים נוספים המתמודדים באותן סוגיות ניהוליות והינם בעלי עמדות שונות וזוויות הסתכלות מגוונות.

(במאמר מוסגר וכמי שמוצאת קווי דמיון רבים בין קבוצות עבודה בארגונים לקבוצות טיפול שונות גם Yalom  (1995 ( מדבר על גורם הקניית המידע (Imparting Information ) כאחד מהגורמים האחראים לשינוי המרפא שעוברים משתתפים בקבוצה . על ידי סיפוק הידע הקוגניטיבי וניבוי הפחדים יכולים המטופלים לשתף פעולה באופן יותר אקטיבי משום שהסבר של תופעה הוא צעד ראשון בדרך להבנה ושליטה. ההליך הלימודי הוא מרומז ולא ניתן בהכרח  במפורש על ידי המנחה, הפסיכותרפיסט, אבל בסדנא בארגון- כן ייאמר במפורש).

כמו כן, מסייע המפגש בין המנהלים לגיבוש של קבוצות למידה, וליצירת פורום בעל השפעה והתנסות בפיתוח יוזמות ניהוליות, אותן ניתן להמשיך וליישם בחיים הארגוניים. (ושוב יאלום המדבר הפעם על:האלטרואיזם – אנשים מקבלים גם על ידי נתינה פנימית וגם על ידי נתינה אחד לשני. נתינה של תמיכה, אישור מחדש, הצעות, נקודות ראות שונות, השתתפות ודמיון בבעיות ובתחושות. הנתינה לאחרים טוען יאלום, מעודדת ומעלה הערכה עצמית, ובהסתכלות לאחור כמעט כולם מציינים את הנוכחות העדה התומכת של חברי הקבוצה כחשובה ומשמעותית בתהליך).

Yalom  מדבר גם על התנהגות של חיקוי    ( Imitative behavior  ) כגורם נוסף בתהליך השינוי, חיקוי כזה, של התנהגות חברי הקבוצה, יחול בשלבים התחלתיים של התהליך הקבוצתי בניסיון להזדהות עם החברים בה.

סדנאות הלמידה החוויתיות, בדומה לפסיכודרמה, אינן מתבצעות באופן פרונטאלי, או מילולי אלא באופן חוויתי, תוך התנסות עוצמתית העוסקת בנושא הנלמד. מתוך כך הן חלק מהתחום הסדנאי הנקרא outdoor trainining ושמתייחד ביכולת לבצע למידה חוויתית בעלת ערכים מוספים.

גישת ה- outdoor trainining , התפתחה באירופה וארה"ב במהלך שניים שלושה עשורים אחרונים ובבסיסה מצויה ההנחה כי ה"התמתחות", ה-stretching אל מעבר לאזורי הנוחות המוכרים לנו יוצרת אווירה חדשה, המחייבת להתמודד באופן חדש ושונה עם בעיות ומציאת פתרונות ודרכי פעולה שאינן נמנים על רפרטואר הדפוסים הרגיל.

סדנאות חוויתיות באומנות בכלל ובפסיכודרמה בפרט

סדנת האומנות בפסיכודרמה מוסיפה על הייחוד הזה ייחודים נוספים שקשורים בעבודה האומנותית: האומנות ככלי לתהליך של גילוי  עצמי, כלי שמאפשר דיאלוג פנימי של חקירה ותקשורת של המטופל עם עצמו משום שצבע, צורה וסמליות או דמות הם שפת הלא מודע.

האומנות האקספרסיבית מביאה אותנו אל הלא מודע ומאפשרת לבטא חלקים לא מוכרים מתוכנו ולהאיר מידע חדש, או ערות.

* נקודה חשובה למחשבה: לא כולם ששים להשתמש בכלים אומנותיים. ההימנעות והמעצורים הללו הם אלמנטים שהתקבעו בתוכנו בילדות, או בשלב מוקדם של חיינו: הרבה אנשים יכולים להצביע על נקודה מסוימת בה הם ויתרו על השימוש בהבעה אומנותית- בד"כ מישהו ביקר אותם באופן שלילי, הם הרגישו לא מובנים, והדימוי העצמי שנשאר בעקבות זאת היה : אני לא יכול  לצייר/לשחק .

גם בסדנאות וגם בטיפול הדגש הוא אף פעם לא על האיך אלא המה…., לא על האופן אלא על התוכן.

מהי פסיכודרמה?

 קצת על פסיכודרמה: פירוש המילה : פסיכו=נפש ודרמה=פעולה. כלומר, הנפש בפעולה. הטיפול הפסיכודרמטי מאפשר לאנשים באמצעות הפעולה להתבונן בעולמם הפנימי ולעבוד עם התכנים של עולם זה כפי שהם עצמם רואים אותם.

פסיכודרמה היא מתודת חקירה לבעיות פסיכולוגיות וחברתיות על ידי השתתפות במשחק של אירועים רלוונטיים מתוך החיים עצמם, במקום לדבר עליהם.

התפיסה של הגישה הזו היא מעבר לקונטקסט הקליני של פסיכותרפיה. הבעיות או הסיטואציות הנחקרות בפעולה/בהתרחשות המשחקית עשויות לערב את העבר הרחוק או הקרוב , ההווה או העתיד. מה שאמור לעלות בהתרחשות המשחקית הוא לא רק ההתנהגות החיצונית אלא, ואפילו יותר חשוב, גם האספקטים הפסיכולוגיים של אותם אירועים, כמו למשל, מחשבות ורגשות שלא נאמרו או בוטאו, מפגשים עם אנשים שלא נוכחים, גילום פנטזיות של מה אחרים אולי חושבים או מרגישים, לתאר לעצמנו אפשרויות עתידיות, ודרכים אחרות להביט בבעיות. פסיכודרמה מכוונת להיות גישה מתקנת או משחררת.

חשוב מכך, ההתרחשות המשחקית צריכה להיות מוגשת כאירוע של השתקפות עצמית נוספת מגדילה. זה מה שמבחין בין פסיכודרמה לבין סוגים תיאטרליים אחרים של דרמה.

* השיטה הטיפולית שפותחה על ידי מורנו, מתבססת על חשיפת מצבי חיים יומיומיים וקונפליקטים שמשוחקים במקום שמדוברים. זוהי שיטת טיפול ששמה את הפציינט על הבמה, במקום שבו הוא יכול להוציא החוצה את בעיותיו בעזרתם של שחקנים. הפסיכודרמה חושפת את הנחבא ואת האמת ביחס לאנשים ולסביבה.

 להתחלה האמצע והסיום של הפסיכודרמה מקושרות פעילויות שונות ומיוחדות לכל שלב: חימום,הפעולה ושרינג. כמו כן , היא עושה שימוש וכוללת מס' טכניקות כגון: כפיל, חילוף תפקידים, שיקוף, מונולוג ועוד. מורנו יצר סוגים שונים של פסיכודרמות ( למשל; ספונטאניות , מתוכננות מראש ), ולמרות שפסיכודרמה מתרחשת בקבוצה , התפתחה גם פסיכודרמה לטיפול ביחיד (Moreno 1998).

שימוש בפסיכודרמה בסטינג שאינו טיפולי

הפסיכודרמה עברה שינויים רבים במהלך שנות קיומה, החל מהשימוש שביצע מורנו עם להקת שחקנים מקצועית שחיה חיי קומונה ועסקה בטיפול דרמטי, על במה מוארת ומאובזרת, המשיכה דרך הולנדר שפיתח את "עקומת הולנדר" שמתייחסת למבנה הפסיכודרמה ומהלכה הקלאסי ככלי טיפולי. (Hollander,1978 ). ולמעשה עם השנים הולך ומתרחב השימוש בכלי: כלי עזר בעבודה עם ילדים (play therapy), טיפול זוגי, שיקום בבתי כלא, בתי ספר, פנימיות ומוסדות.

בשנים האחרונות עוברים ארגונים עסקיים רבים תהליכי צמיחה שונים באמצעות אימונים. אימון (COACHING) הוא תחום שמטרתו לסייע לאנשים לשנות דפוסי התנהגות שליליים, לקדם מטרות בחיים, ולהגשים את עצמם. בניגוד לפסיכולוג המטפל באנשים בעלי הפרעה נפשית מוגדרת ומאובחנת ובתוך מערך (סטינג) מוגדר מראש, תפקיד המאמן ללוות במערך משתנה אנשים "נורמליים" במצבי מעבר ומצבי משבר וכן אנשים מצליחנים המבקשים להעצים את ביצועיהם ואת איכות חייהם.

 האפקטיביות העצומה של הפסיכודרמה, בכל מקום  בו הוצבה מטרה להגיע להישגים מהירים יחסית, דרך חוויה מעשירה, הופכת אותה לאחת השחקניות הבולטות בעסקים ובארגונים מובילים – מכל הקשת הכלכלית.

לכן פסיכודרמה בעסקים וארגונים  הופכת לכלי, לשיטה שמקרבת את הלקוח לעולם שלו, כפי שהוא רואה  אותו, באמצעות דרמה, משחק.

הפסיכודרמה  עושה בין השאר שימוש בסימולציה ובאימפרוביזציה דרמטית –  כדי "לבנות מחדש" אירוע מקורי שהתרחש בעבר, ודרך הבנייה שלו, בודקת מחדש את מגוון המיומנויות של המשתתף בנושאים כמו: תפיסות, עמדות,  דרכי פעולה,  והתמודדות במצבי לחץ.

התהליך הפסיכודרמטי שנחווה, מאפשר למשתתף להתחקות אחר רגשותיו  ו"לחוות מחדש" את האירוע, באופן שעוזר לו להגיע להבנות חדשות, להפנים ערוצי חשיבה חדשים, להיכנס לנעליו של ה'אחר', "להשתפשף" במסגרת בטוחה, ובסופו של יום – לשפר את הכישורים והמיומנויות האישיות  שלו.

אז איך בעצם עושים את זה?

• לסמן מטרה בארגון ולהגיע אליה באמצעות הפסיכודרמה
  לאחר איתור משותף מוקדם של הנקודות שיש צורך לעבוד עליהן ובהתאם לצורך הארגון, ניתן לבחור בין סדנה חד פעמית  לפיתוח מיומנויות: בתחומים: ניהול, שיווק, מתן שירות, אומנות המשא ומתן, השמה, ניהול משברים וכו' – לבין תהליך בן מספר פגישות – המתייחס למדדי פיתוח נוספים בהיבט האישי או הצוותי, כמו: התמודדות עם שינויים בארגון, פיתוח יצירתיות, פיתוח מנהיגות, קונפליקטים במערכות יחסים ועוד. שימת דגש למקומו של העובד/מנהל במערכת הארגונית.
  מעבר לנושאים המוצהרים ישנה חוויה רגשית ועבודה אישית שחוצה את הנושא המוצהר ומאפשרת עבודה הוליסטית ומעמיקה ( smolowe, 1999 ).
• בנייה מהרגע הראשון של קבוצה כמיכל לעבודה: תרגילי חימום, סביבה אמפתית, כנה שתאפשר צמיחה,שמירה על המיכל.
  ההגנות שנופלות והמשחק שמאפשר כבר התנסות קלה עם חילופי תפקידים, יצירת סוג של Surplus reality כחלק מכללי המשחק בחדר, דרך הורדת רמת החרדה בחדר ועליית רמת הספונטאניות שמאפשרת כניסה לתפקיד של אדם מוכר והתבוננות מזווית שונה, כל אחד על עצמו). הדגש כבר מרגע זה יהיה על המשחק, האלמנטים הפסיכודרמטיים ובצבוץ תכנים סביב דילמות תרבותיות. הפריזמה היא טיפולית- קוגניטיבית  ממוקדת מטרה.
• משחקי תפקידים מסכות ושיקופים
  כבעלי יכולת לשנות אנרגיה נפשית, סמלים הם בעלי אופי אקספרסיבי ו"התרשמותי" כאחד. מצד אחד, הם מבטאים את התהליך התוך נפשי בעזרת דימויים ומצד שני כאשר הם מתגלמים בצורת חומר ציורי הם יוצרים רושם מסוים כלומר משמעותם משפיעה על התהליך התוך נפשי.
  בפסיכודרמה הדיאלוג שלנו הוא עם הדימויים עצמם- וכשזה קורה בספונטאניות , הדברים יוצאים מתוך הנפש. לעומת זאת לדבר על הדימויים זה כבר פונקצית אגו שיוצאת ממקום אפילו שכלתני משהו ומוגן.
  הבחירה שלי בפסיכודרמה נובעת מהמקום המבדיל הזה, משום שמול העוצמות הרגשיות החזקות, לחלק השכלתני קיימת דומיננטיות והשפעה לא פחות חזקה, אולי אפילו יותר כשמדובר במנהלים, ומשהו בכלי הפסיכודרמטי מצליח לאכוף את השכלתנות ולנהל דיאלוג פתוח עם התכנים, על דימוייהם . הדימוי ופרטיו, מעבים ומבארים את החוויה ואת האופן שהוא יכול באמצעותו להעביר את התכנים ולהביאם בטיפול.
  בשלב הבא של הרחבת הדיאלוג, מטופל עובר למעשה תהליך של 'הדהוד' התכנים שעלו בדיאלוג עם המטפל, והפנמה, שלמעשה יוצרת עוד הרחבה ובונה עוד שלב בתהליך החיפוש של המטופל.
• ספונטאניות ויצירתיות
  מורנו, אבי הפסיכודרמה, טען לקשר ישיר בין היכולת לשחק וליצור דימוי ובין בריאות נפשית.
  מרכיב חשוב ביצירת דימויים היא החיות והספונטאניות שידועה כאיכות ומיומנות חשובה לנפש. הלא מודע, על פי מורנו הוא מקור לחכמה וליצירתיות. הוא פורץ ועלה באימפרוביזציה, ומשפיע על אלמנט השחזור והחזרה לזרמים עמוקים, מראות והבנות פנימיות. אחת מהרעיונות המבריקים של מורנו היה שהדרך לעודד יצירתיות היא לקדם ספונטאניות. זהו התהליך המנטאלי, הבינאישי והפיזי שמוביל בצורה המשמעותית ביותר ליצירתיות. אנשים בדרך כלל חושבים על האדם היצירתי כמי שמתכנן וחושב בקפידה, אבל האמת היא שתהליך היצירה בדרך כלל נוגע לסוג של חשיבה, קשקוש, ומשחק מהנה של אימפרוביזציה Blatner Adam), 1996). עולה בי המחשבה כפסיכודרמטיסטית שחלק מתהליך הריפוי קשור קודם כל גם לפיתוח הספונטאניות והיצירתיות, ופיתוח המיומנות ליצור מתוך כך דימויים, מיומנות שמצריכה קשר עם חלקים בריאים של האגו (בעיקר בהקשר של חולים פסיכופתולוגיים).
  היכולת שמאפשרת הפסיכודרמה להחיות דימוי, להיות במצב, ומתוכו גם לצאת לפעולה, מאפשרת להיות בתפקידים השונים, ולהתנסות בדרכי פעולה שונות שמרחיבות את הדיאלוג עם הדימוי.
  באופן חוויתי ולא רק באופן שכלתני קוגניטיבי: מטופל שמתנסה בלהיות מרכיב אחר של הדימוי שאותו הביא, תפקיד שבחיים המציאותיים לעולם לא יעז אולי להתנסות בו, מרחיב באופן ממשי את רפרטואר התפקידים שלו ומאפשר לעצמו הזדמנות להציץ לתוך מקום שבו ההתנסות עשויה להיות אחרת, ואולי זהו אחד הייחודים הבולטים יותר של הכלי הפסיכודרמטי.
• מעגל הלמידה המנחה את תפיסת הלמידה החוויתית smolowe) 1999 ):
  החוויה איננה עומדת בפני עצמה, אלא מורכבת ומתווכת על ידי מטרת היום וההישגים הרצויים על ידי הארגון. דרך החוויה ניתן להתבונן על הביצועים והתוצרים של חברי הקבוצה ביחד ולחוד. בשלב זה יש צורך לבצע הכללה ולהבין כי האירוע שנחווה, אינו משקף אירוע בודד אלא מהווה בסיס לביצוע ופרשנות של אירועים דומים נוספים, בשלב זה יש צורך לבצע העברה והסקת מסקנות בחזרה אל העולם הארגוני. לאור הלקחים שעלו, ההתבוננות הפנימית וההמשגה וההכללה, אילו התנהגויות ניתן כרגע לאפיין כרצויות ונחוצות עבור הארגון או לחילופין כמיושנות ומיותרות.

לסיכום, תהליך ייעוץ = אומנות האימפרוביזציה:

תהליך הייעוץ דומה במתכונתו יותר לאימפרוביזציה מאשר לתיאטרון הפורמאלי. ליועץ יש כללים מנחים ועקרונות, אך בכדי להעניק סיוע משמעותי עליו להיות יצירתי בכל סיטואציה בפני עצמה. בדומה לאומנות בה מציית השחקן לחוקים אסתטיים מסוימים והוא נותר עקבי לעקרונות בסיסיים של עיצוב צבע והרמוניה. מכאן ואילך ישנו תהליך של אימפרוביזציה המבוסס על ידע מקדים שיש ליועץ על הקהל ואפיוניו. בנוסף ליכולות ספונטאניות, על היועץ "ללכת עם הזרם" מחד אך בו זמנית להיות ער לאפשרויות ל"כיבוש יעדים וזיהוי הזדמנויות (שין 1999).