עלה לאויר הגיליון החמישי של כתב העת לטיפול ביצירה והבעה "בין המילים" מבית סמינר הקיבוצים

ראיון משמעותי ביותר, הילה ביסון מיצגת את קול המטפלים בצורה רהוטה ומכובדת. בתכנית מכריזה ח"כ רחל אדטו בשם מנכ"ל משרד החינוך כי כל מטפלי מערכת החינוך המפוטרים, יוחזרו לעבודתם בראשון לספטמבר.

להאזנה לתכנית לחצו כאן

דליק ווליניץ בתוכניתו "יוצאים לאור" מראיין את ניקה חרקובסקי, סטודנטית לטיפול באמנות, באוניברסיטת חיפה, על טיפול באמנויות והמצב הבעייתי הנוכחי:

להאזנה לחצו כאן

יהורם גאון מדבר, בנימה אישית, בתכניתו "גאון ברדיו", על מצב המטפלים באמנויות במשבר הנוכחי ובכלל.

להאזנה לחצו כאן: יהורם גאון על טיפול בהבעה ויצירה

תודה רבה והערכה רבה ליהורם ולהילה.

התארגנות של סטודנטים ובוגרים של המסלולים השונים להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה.
מהפייסבוק להתארגנויות ומפגשים בנסיון לקדם את המצב:

כניסה לעמוד הפייסבוק

הכינוס השלישי…
בהמשך להצלחת הכינוס אשתקד ובהשראת הפורים – הכינוס השלישי בכותרת "עד דלא ידע"
מיום רביעי ועד ליום שישי  16.3.2012 – 14.3.2012
באכסניית המרכז הימי קיסריה 

.

מאת: אפרת גל, דרמה תרפיסטית

"העולם כולו במה וכל האנשים שחקנים הם",  אמר וויליאם שקספיר. האם באמת כך הדבר? האם אנחנו כל הזמן משחקים בתפקידים שונים ואיננו מאפשרים להכיר את דמותנו האמיתית?

כן…ולא… אולי השאלה הנכונה לשאול היא מהי דמותנו האמיתית? האם יש אחת כזו? או אולי לכל אחד מאתנו ישנן דמויות פנימיות רבות אשר בהזדמנויות שונות באות לידי ביטוי? האם הדמות שאני משחקת כאימא היא אותה אחת איתה אני מגיעה לעבודה? האם כשהנהג שחותך אותי בכביש ואני פולטת קללה  פוגש את אותה דמות שיוצאת בערב לתיאטרון? ומה קורה כאשר דמות אחת פנימית משתלטת על שאר הדמיות שלנו ודוחקת אותן לפינה? כלומר, מה קורה כאשר אני קמה עצבנית וכל היום כועסת? או למה אני מגיבה שוב ושוב כמו אמי כשנשבעתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כמוה… האם אין בי חלקים אחרים? איך אני נותנת לדמות שלה לשוב ולהשתלט לי על החיים, האם אין לי רפרטואר אחר של תגובות או של דמויות?  ואיך זה קורה שכבר בגיל צעיר הילדים מרגישים צורך לשחק בפנינו בתפקיד מסוים ולא בתפקיד אחר? איך זה שיש ילד שכל הזמן נפגע ובוכה, בעוד אחיו כל הזמן צוחק ומאושר? מי משחק איזה תפקיד? ומי שם על עצמו מסכה? והאם הוא יודע להוריד את המסכה וללבוש עליו לפעמים מסכה אחרת?

.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: דקלה זר – שחקנית וכותבת בתיאטרון גיל עד ונאוית יחיא, סטודנטיות במכון להכשרת מטפלים, מכללה ירושלים.

הפרוטגוניסט במפגש, היא סינדרלה.

רקע ותאור כללי: סינדרלה בת 17, יפה, חיוורת, שיער אסוף, עיניים עצובות.
סינדרלה מגיעה ממוצא אנגלי. היא בת יחידה להוריה. חונכה להיות ילדה טובה, צייתנית ומנומסת.
כשהייתה בת 4, חלתה אימה במחלה ומאז סינדרלה זוכרת שאביה היה עסוק מאוד בטיפול באשתו. היא (סינדרלה) , עשתה הכל כדי לא להפריע, הפכה לילדה עצמאית ובוגרת, השתדלה להתנהל באופן שלא יפריע להורים. כשסינדרלה הגיעה לגיל 8, נפטרה האם. היא זוכרת שאביה טיפל בה באהבה, אך לא ממש זוכרת שיחות ארוכות איתו. שנתיים לאחר מכן, התחתן האב עם אלמנה ו 2 בנות. מאז הידרדר מצבה של סינדרלה. האבא נסגר יותר והתעסק בענייניו והאם ובנותיה התעמרו והתעללו בסינדרלה.הן נהגו להשפיל אותה, להעביד אותה בפרך, האם החורגת גערה בה ובודדה אותה מהסביבה.
סינדרלה מצאה נחמה בעכברים ובציפורים שסביבה. אביה נפטר כשהיתה בת 12 ומאז רק החריף מצבה. לא היתה מרוכזת בביה"ס. חברים ממילא לא יכלו לבקרה בביתה ולכן לא יצרה קשרים חברתיים, מאחר וידעה שאין להם סיכוי.
לקבוצה הטיפולית הגיעה ביוזמת יועצת ביה"ס, שראתה את המצוקה והבדידות בה שרויה סינדרלה.

.

לקריאת המשך הפוסט »

.

קישור למאמר מאת אורית מס גולדמן. באתר אוניברסיטת לסלי

.

הפעולה: במתודה הפסיכודרמטית אל מול הפסיכותרפיה הקלסית.
ההבדל המהותי בין הפסיכותרפיה לפסיכודרמה: הפעולה כאקט מחבר ולא אקט של ניתוק והסתרה. 
הצגת תיאורי מקרה מתוך טיפולים פסיכו דרמטיים.
.
לפי הפסיכותרפיה הקלאסית, המושג הפסיכולוגי "מימוש בפעולה" (acting out) הוא מושג הגנתי. הפעולה, לפי גישה זו, מחליפה חשיבה פנימית, ובשל כך מכסה במקום לגלות, היא מהווה תחליף להיזכרות, לחשיבה ולעיבוד. הפעולה הפסיכו-דרמטית, לעומת זאת, היא השפה הלגיטימית והמרכזית שבה נוצרת החשיבה והעיבוד הפנימי של המטופל. דרכה נעשית החייאה של תכנים פנימיים, כשהפרט משתמש בה כדי להתקרב ליכולתו להיזכר ולהעלות אסוציאציות חופשיות. הפעולה, אם כן, לפי הפסיכודרמה, מתקיימת בשירות הגילוי והעיבוד הפנימי ולא כהגנה מפניהם.

.

המאמר המלא כאן