ד"ר משה רז
מכללת תלפיות
כלי התקשורת השתים מדווחים לאחרונה בשכיחות ההולכת וגוברת על אירועים שונים הקשורים באלימות והתעללות במשפחה. הן של בעלים כלפי נשותיהם והן של הורים ו/או קרובי משפחה אחרים כלפי ילדים.
הנפגעים, בעיקר מקרב הילדים מוזהרים על ידי המבוגרים לא לספר לאחרים על האירוע או האירועים. לשמור זאת כסוד שלנו, ולכן קשה לנו (מורים, יועצים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואחרים) לדעת שקיימת בעיה, גם כאשר הדברים עולים בתוך המשפחה, ישנה לעיתים שאיפה של חברי המשפחה לשמור זאת בתוך המשפחה ולא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. הדבר משרת את התוקפן אך לא את הקורבן.

אחת הדרכים לאיתור מצוקות נפשיות בכלל והתעללות כלפי ילדים בפרט הנה ניתוח ציורי ילדים.

מיכה אנקורי בספרו "הלב והמעיין" מנתח את עיקרי תורתו של קרל יונג ומשווה אותם למקורות קבליים יהודיים. בין יתר העקרונות בהם הוא מטפל הוא מציין את המושג "ארכיטיפ" והוא מגדיר אותו כך :

        "ארכיטיפים הם תכנים סמליים כלל-אנושיים, המצויים בלא-מודע הקולקטיבי. הם
        המגמות האוניברסליות הפועלות במעמקי הלא-מודע ומשפיעות על התנהגותו של
        האדם. הם אבני היסוד של המבנה הנפשי.
        הארכיטיפים לכשעצמם אינם נגישים לתודעה. הם באים לביטוי הישיר ביותר
        בגילויהם הסימבוליים המוכרים מן הדת, טקס הפולחן, המיתוס והחלום".

לאור האמור לעיל, ניתן להתחבר ישירות אל שפת הסמלים של הנפש ושל החלום בעזרת הציור. הציור כשפה עוקף את מנגנוני ההגנה ואת הצורך לנסח חוויות רגשיות מורכבות ומופשטות במילים,  אלא מתחבר ישירות אל ה"לא-מודע" הן האישי והן הקולקטיבי.
יוחאי חקק במאמר בעיתון ידיעות אחרונות (25.10.99) מביא שני מחקרים אותם ערכה לאחרונה הגב' רחל לב מהחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון. מחקריה מצביעים על יתרונות השימוש במבחן הציור לצורך אבחון, ומורים על האפשרות לעשות בו שימוש נרחב הרבה יותר.
לב ושותפה מר דן הרשקוביץ, ניסו לברר את היכולת לאבחן באמצעות ציור את מידת התוקפנות והפוטנציאל להתנהגות אלימה אצל נבדקים, וכן את הסיכוי שיממשו נטיות אלו.

המחקר הראשון נערך באחד מבתי הכלא הגדולים בארץ והשתתפו בו 3 קבוצות של 20 אסירים. חברי קבוצה אחת ביצעו עבירות אלימות כגון: רצח, אונס או שוד אלים אך כלפי אנשים שלא הכירו. חברי הקבוצה השנייה נהגו אלימות בבני משפחתם ואילו חברי הקבוצה השלישית ביצעו עבירות לא אלימות.
 60 הנבדקים התבקשו לצייר דמות אדם. בדיקה השוואתית של הציורים העלתה כי בציורי האסירים שריצו עונשי מאסר בגין שימוש באלימות (אם כלפי משפחתם ואם כלפי זרים) נמצאו מאפיינים המבדילים אותם מציורי האסירים הלא-אלימים, רק בציורי האסירים האלימים הופיעו המאפיינים הבאים: עיניים חלולות, נקודתיות או אלכסוניות. גבות עבות, שפם, זקן או זיפי זקן ואצבעות ידיים מחודדות. אסירים שהיו אלימים כלפי בני משפחתם ציירו דמויות עם נחיריים רחבים הרבה יותר מאלה שציירו האסירים שגילו אלימות כלפי זרים.

למאמר המלא לחצן כאן.

המאמר פורסם בעיתון מכללת "תלפיות"  – "מסכת משפחה" חוב' מס' 1 אייר תש"ס עמ' 25-33