Art therapy can be a powerful tool for helping those who are grieving. This story visits an art therapy workshop at the TAPS Suicide Survivor Seminar held in San Diego in October 2009. Survivors talk about how art helps them express their feelings. Footage courtesy of the Pentagon Channel

מסע אמנותי לריפוי – לאחר אובדן טראגי עוברת אנני גוסמן ג'ולי מסע מיגון לתקווה, בעזרת ציורים ודימויים.

מאת עדי רם

מתוך האתר פסיכולוגיה עברית ברשת. פורסם ב"נפש" גיליון 19-20,פברואר 2005.

המאמר מתחקה אחר תהליך עיבוד האבל של דני על מות הוריו, ואחר תהליך חיזוק כוחותיו בהתמודדות עם החרדה והכעס שעלו וליוו תחושות אלו. דני סיים את הטיפול בדרמה תרפיה כשהוא מחובר לכוחותיו, מסוגל להיפתח אל עצמו ואל סביבתו, ולספר יחד עם הקרובים המשמעותיים לו את סיפור חייו.

המשך המאמר כאן

 
פרופ שרה סמילנסקי מכהנת כפרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, וחוקרת בכירה במכון סאלד. בעשר השנים האחרונות עסקה במחקר ובעזרה פסיכולוגית ליתומים ולמבוגרים בהתמודדותם עם נושא המוות. את נסיונה הראשון בעזרה ישירה ליתומים ולמבוגרים, רכשה כמתנדבת בענף הנפגעים של חיל האוויר. במשך השנים צברה פרופ סמילנסקי ידע ונסיון שנרכשו תוך מחקר וטפול.
המוות היא תופעה טבעית, הכרחית ומרכזית בחייו של כל אדם. ילדים בגיל הגנון, גן החובה, וביה"ס היסודי מוטרדים מנושא המוות, כתוצאה מחוויה אישית מכאיבה, או בדרך עקיפה וכתוצאה מכך הם מתלבטים בשאלות שאין להם תשובה עליהן.
מטרת הספרים להעביר את הידע והניסיון שנרכש בנושא ההתמודדות עם נושא המוות, כדי שימצאו בו שימוש, אלמנות ואלמנים, גננות ומורים, עובדי שיקום, פסיכולוגים, יועצים, מורות טיפוליות, עובדים סוציאליים ומבוגרים אחרים.

מטבע הלשון 'פחד מוות' מגלם בתוכו את הפחד הגדול מכולם – הפחד מפני המוות. 'בדידות קשה כמוות' מטבע לשון נוסף, מכוון במקורו לבדידותו של המת. ספרה של אליזבת קובלר – רוס עוסק בשני סוגים אחרים של בדידות – בדידותם של הנוטים למות, והבדידות שכנגד, של אלה שמטפלים בהם ומלווים אותם בימיהם האחרונים. הוא עוסק בקושי העצום לדבר על העומד להתרחש, בפחד מפני הפרידה הצפויה ומפני הסופיות הבלתי הפיכה, ובסערת הרגשות המחרידה והמשתקת, שלעתים קרובות מובילה להיפוכה – להסתגרות, לריחוק ולאלם.
חיים בצל המוות דן במצוקה הנפשית הקשה של חולים סופניים ומשפחותיהם. פרק נרחב מוקדש למותם של  ילדים, ולחוסר האונים הבלתי נסבל שפוקד את ההורים כאשר הם נאלצים להתמודד עם הנורא מכול – מותו הצפוי של ילדם. לפני בואה לארצות הברית עבדה ד"ר קובלר – רוס בשווייץ כרופאה. שלושת ספריה על מוות וגסיסה מבוססים על עבודתה כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת שיקאגו.