מאת: דליה נאור

מה מניע תראפיסטית בעלת תארים אקדמים, מחוברת לקרקע ובעלת נסיון להוציא את הטיפול הנפשי מחוץ לכותלי הקליניקה המצומצמת?

"אז מה יש לך לחפש בחוץ" שואלים עמיתי?

את השאלה הזאת אני שומעת הרבה ואכן היא ראוייה להתיחסות רצינית.

לקריאת המשך הפוסט »

טבלה המציגה את שלבי ההתפתחות של ציורי ילדים. הוכן ע"י ויקטור לאונפלד ובטי אדוארד, מתוך האתר Susan Donley – Learning Design  (אנגלית).
http://www.learningdesign.com/Portfolio/DrawDev/kiddrawing.html

"תנועה, מגע וארגון התפקוד הגופני הם חלק בלתי נפרד של חיים תקינים. האינטגרציה של ה"עצמי" ודפוסי קשר עם הזולת באים לידי ביטוי במיצב הגוף וב"דפוסי התנועה" האישיים. הגוף משקף את המצב הנפשי וההתפתחותי…"

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: יונה שחר-לוי
מחברת הספר: "מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי" (2004)

מהאתר הגיל הרך
הופיע בכתב העת "שיחות" 2005 יוני

התבוננות ביחסי תינוקות והוריהם, והתבוננות מדוקדקת בתהליכי תנועה קשובה במרחב הטיפול בתנועה (תהליכים שבהם התנועה מעלה זיכרונות עלומים מכל תקופות החיים) הביאו אותי להסיק שמנקודת החוויה הגופנית-תנועתית של העצמי הינקותי, ההתפתחות עוברת דרך שני מערכים ארכיטיפיים של יחסים בין-אישיים, שונים מהותית זה מזה. המערך האחד הוא זה של 'גוף עצמי בתוך מעטפת הורית-גופית', והאחר של 'גוף עצמי מול גופים/אחרים'… המערך הראשון מתקיים במרחב החֵיק ההורי ואילו המערך האחר מתקיים במרחב החוק החברתי. הבחנה זו נועדה להבליט את העובדה שמנקודת החוויה הגופנית–תנועתית של העצמי הינקותי ניתן להצביע על שתי מציאויות גופניות-התייחסותיות שונות לחלוטין זו מזו: מציאות החֵיק לעומת מציאות ה'מוּל'. בכל אחת פועלים חוקים שונים של תקשורת, של הבעה רגשית, של הגנות ושל אופני סיפוק. מטרתי במאמר להרחיב את ההתבוננות בגוף ובתנועה הרגשית ולפתוח פתח להבנות נוספות. הצגת הדברים מסתמכת על העובדה שהבסיס להבחנה בין שני הארכיטיפים גלוי לעין ונגיש לכל מי שירצה לבחון זאת גם בתצפיות בתינוקות ובהוריהם וגם לאור פרדיגמות התפתחותיות אחרות.

לקריאת המשך הפוסט »

תקציר מאמר מתוך הספר:
בין כוכבי שמיים לחול הים | עשיית דימוים בטיפול באמנות ובמשחק בחול
מאת: לינור שטיינהרדט

מהאתר הגיל הרך

מאמר זה עוסק בהיבטים האמנותיים והרגשיים שמתאפשרים בטכניקה של ציורי גוף עם ילדים במסגרת של תרפיה באמנות. המטפל באמנות נשאר גמיש בהתערבויותיו האמנותיות, התנועתיות והמילוליות, כשהוא רגיש לצרכים ולבחירות של הילד בתהליך המילוי של קו-המתאר של גופו. התערבויות המטפל יכולות לשקף את בחירתו של הילד או לעודד אותו לכיוון מתאים ומספק אחר. מומלץ שמטפל באמנות יתנסה בעצמו בטכניקה של ציורי גוף על כל היבטיה, כדרך להבין את הכוח היצירתי והרגשי של טכניקה זאת, ובכך להבטיח הצלחה משמעותיות יותר למטפלים.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: דורית אמיר
מאתר האגף לתכנון ולפתוח תכניות לימודים

בעשור האחרון רכש מקצוע התראפיה במוזיקה מקום חשוב במסגרות רפואיות, טיפוליות וחינוכיות. המאמר מהווה סקירה כללית של מקצוע זה, מטרותיו ודרכי עבודתו. מבין שלושת שטחי הטיפול העיקריים של המקצוע – פסיכותרפיה באמצעות מוזיקה, מוזיקה ורפואה, ותרפיה במוזיקה בחינוך המיוחד – מתמקד המאמר בתחום השלישי. בהקשר זה, המחברת סוקרת את תהליך ההפניה, האבחון וקביעת סוג הטיפול; את המשמעות הפסיכולוגית והפוטנציאל התרפויטי של האלמנטים המוזיקליים (קצב, מהירות, מנגינה, סולם, הרמוניה, עצמה) ושל כלי הנגינה השונים; את סביבת העבודה שבה נערך הטיפול; ואת שיטות העבודה (עבודה יחידנית וקבוצתית; שימוש במוזיקה מוקלטת – ובמוזיקה חיה שהמטופל שותף בהפקתה). כן מכיל המאמר תיאור מקרה מתוך עבודתה של המחברת כתראפיסטית.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת אילנה חיון צדיק

הדרמה היא למעשה אוניברסלית ומצויה בכל מקום,מתרחשת בעולמו הפנימי של האדם, בעולם בו מתקשר אדם אל היקום,אל הקוסמי,אל הטוב ואל הרע….

היסטוריה

משך דורות היוותה הדרמה אמצעי עבור קהל הצופים והשומעים לחוות את עכבותיהם ורגשותיהם המודחקים. דרך הדמויות אותם גילמו השחקנים הם יכלו למצוא את עצמם -בדרך זו נתאפשר להם שחרור טיפולי של רגשות כלואים, הקלה ממתח, מה שאריסטו כינה בשם 'הזדככות הרגשות'.

ב'תיאטרון הספונטניות' ( Theatre of Spontaneity) שלו שבוינה ג'.ל מורנו, הוגה רעיון הפסיכודרמה ומולידה, שכנע שחקנים בוגרים לאלתר : זו הייתה הפעם הראשונה בה שחקנים על הבמה זנחו את התפקידים הידועים מראש והתנסו באימפרוביזציה וכך חופשיים ממגבלות של תסריטים וחזרות הם החלו לשחק את עצמם בתפקידים שבחרו.זו הייתה התגלית ממנה התגבשה הפסיכודרמה בשנת 1921

עתה בתיאטרון הספונטניות הניסיוני היו השחקנים חווים הזדככות משל עצמם-דבר זה משך את הקהל אל תוך מציאות מרתקת עוד יותר מזו המובעת באמצעות הרגשות המתוכננים של ההפקה הבימתית הרגילה.

  לקריאת המשך הפוסט »

כיצד יש בכוחם המרפא של סיפורים לקדם תהליך טיפולי?
מהו הבסיס התיאורטי לשימוש בסיפורים במסגרת תרפויטית?
הפוטנציאל לריפוי הטמון במיתוסים ובסיפורים ידועים זוכה להכרה גוברת, אולם מטפלים רבים אינם בטוחים בדרך בה ניתן לנצל מקור תובנה עשיר זה. איזה סוג של סיפור הוא הטוב ביותר לסוג מצב מסוים? כיצד ניתן לשלבו בטבעיות במפגש? מהי הדרך הטובה ביותר להשתמש בסיפור? אלו כמה מן השאלות עליהן מנסים לענות כותביו של ספר זה. הם בוחנים את ההקשר ההיסטורי והתרבותי של סיפור סיפורים ומביאים דוגמאות של סיפורים מיוחדים למצבים מיוחדים.
בספר, המקיף נושאים רגשיים כגון כעס, חרדה, פחד, בושה, אשמה, פרידה ואבל, מדגימים המחברים את האופן בו הם עובדים באמצעות סיפורים עם מטופלים שונים, יחידים וקבוצות מכל הגילאים, במסגרות החינוך, הבריאות והשירותים החברתיים.
הספר תרפיה בעזרת סיפורים מציג מסגרת תיאורטית לשימוש בסיפורים, דוגמאות של סיפורים בעלי ערך תרפויטי רב, וייעוץ מעשי על האופן בו ניתן להשתמש בהם ביעילות המרבית.
קדר נאת דווידי הוא יועץ לפסיכיאטריה של ילד, המתבגר והמשפחה בשירות הייעוץ לילד ולמשפחה שבנורת האמפטון, ומרצה קליני בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ליצ`סטר.

מהי תרפיה במשחק (Play therapy) ומי מפיק ממנה תועלת?
אילו מיומנויות דרושות כדי ליישמה?
מקרים של התעללות מינית בילדים ובעיות הנוצרות על ידי משברים ביחסים משפחתיים מדגישים את הצורך בטכניקות אמינות לתיקשור עם ילדים. כתוצאה מכך, התעורר עניין מחודש בשימוש התרפויטי במשחק במאמץ למנוע נזק רגשי או לתקנו, הן בילדים והן במשפחותיהם.
תרפיה במשחק – תיאוריה ודרכי עבודה הינו מבוא מקיף לתיאוריה ולמעשה של התרפיה במשחק. הוא מהווה מדריך מעשי למיומנויות הבסיסיות הדרושות כדי להתחיל ולנצל את הפוטנציאל הריפוי הטמון במשחק, ומעניק דוגמאות רבות של יישום טוב. ספר זה יועיל למגוון רחב של אנשים העובדים עם ילדים, ובכלל זה עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, גננות ומורים.
לינט מקמאהון הינה המרצה ל-Therapeutic Child Care במחלקה ללימודי הקהילה באוניברסיטת רידינג, ומשמשת גם כתרפיסטית במשחק עצמאית. היא לימדה קורסים רבים להכשרת גננות, הנחתה קבוצות משותפות להורים וילדים, והיתה חברה בפרוייקט המחקר בנושא הגיל הרך של ג`רום ברונר.

האם יכולה המוסיקה לסייע לאנשים להתגבר על בעיות נפשיות או להתמודד עמן?
תרפיה במוסיקה היא תחום חדש יחסית, למרות שכוחה של המוסיקה להקל על מחלות ומצוקה הוכר במשך מאות בשנים, רק במאה העשרים הוחל באמת בביצועם של מחקרים שיטתיים אשר בדקו את הסיבות ליעילותה. לסלי באנט כתב ספר זה כדי להסביר את מטרותיה ואת הטכניקות של התרפיה במוסיקה, כפי שהיא מיושמת כיום, לטווח רחב של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, ולכל אותם אנשים המתעניינים בשימוש באמנויות יצירתיות בתרפיה.
לסלי באנט הוא תרפיסט במוסיקה מוסמך, עמית מחקר בנושא בריאות הילד והנפש באוניברסיטת בריסטול, ומנהל הקרן MusicSpace.