האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל

מה מושך אותנו ביצירת האמנות? מה הופך יצירת אמנות לדבר החורג מהפסיכולוגיה של האמן? אם האמנות היא התרחשות כי אז מהו שדה ההתרחשות שלה? מהי יצירתיות בהתייחסותה לגאון? האם היופי מסתיר או מגלה? האם האמנות מעוררת בנו הנאה ועונג או גם אי נחת ומועקה? בסדרת הרצאות זו מציגה פרופ' רותי רונן מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב עקרונות בקריאה פסיכואנליטית של האמנות. האמנות הפכה לשדה אליו פונה הפסיכואנליזה עוד מימי הממציא שלה, פרויד. אין מדובר בניסיון נוסף להשביע את התשוקה לפרשנות של האמנות באמצעות מושגים פסיכואנליטיים אלא בחקירתה של האומנות כמה שיכול ללמדנו על "הנפש", לחשוף כיצד האמנות היא סוג של פתרון, של המצאה אשר לאו דווקא כפופה למישור של המשמעויות והסמלים, שתמיד פיתו את מבקרי האמנות בבואם לפרש. דווקא בהתבוננות ביצירה כסימפטום ובבחינת היחס של יצירת האמנות לדחף וללא-מודע, מתברר היסוד לכוח המשיכה שיש לאמנות עבורנו.

  לקריאת המשך הפוסט »

.

קישור למאמר בכתב העת "בין המילים" של המרכז להכשרת מטפלים בסמינר הקיבוצים

.

סדנאות ציור בחפצים התקיימו בשנים האחרונות ברחבי הארץ עם אוכלוסיות שונות. המשתתפים כללו חולי סרטן ילדים ומבוגרים, חיילים נפגעי התסמונת הפוסט-טראומתית, נוער "מקלטים" מאזורי מלחמה ועוד. מודל הסדנאות נבנה בשיתוף פעולה בין האמן חנוך פיבן וצוות של מטפלות באמנויות.

.

המאמר מציג מודל לסדנה טיפולית חד-פעמית אשר התפתח ונבנה במהלך העבודה המשותפת.

.

קישור למאמר כאן

.

.

פרופ' אדיר כהן, מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, משוחח עם אורחיו על הקשר בין שיגעון ליצירה, תוך ניתוח יצירות של אמנים וסופרים. בנוסף, הם מתייחסים ליצירות של פגועי נפש המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.

משתתפים:

לצפיה בחלק א' … כאן

לצפיה בחלק ב' … כאן

.

.

Creative Art Therapy Approaches to Working with Conflict and Trauma

מתוך הכנס הבינלאומי בנושא "גישות יצירתיות ושימוש באמנויות בקונפליקטים וטראומה". כנס אשר התמקד בשימושים יצירתיים באמנויות, במיתון ההשלכות הקשות של קונפליקט וטראומה ברמה האישית, הבינאישית והקהילתית. במסגרת זו התכנסו קבוצת חוקרים ואנשי מקצוע בכירים מהארץ ומהעולם מתחומי הטיפול בהבעה ויצירה, הפסיכולוגיה, החינוך, הנחיית הקבוצות והאמנויות, ביניהם מייסדי תחום הטיפול בהבעה ויצירה, כולל פרופ' שון מקניף ופרופ' פאולו קניל 

.

הזמנה לקורס – גופים "לא תקינים" באומנות

במוקד הקורס יעמדו עבודות אמנות, בעיקר מיצגים ועבודות גוף, אשר מאתגרות באופנים שונים מודלים גופניים הנחשבים נורמאליים ונורמטיביים. גופים "סוטים", "מפלצתיים", "פריקים" מופיעים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום, בעבודות אמנות שיש להן עניין לעסוק באופן ביקורתי בסוגיות כמו זהות, מגדר, מיניות, גזע ויחסי סובייקט אובייקט, תוך הצבעה על מנגנוני ההדרה והיררכיות הכוח המגולמים בהן. הכרה של עבודות כאלה ועיון בהן, יאפשרו להרחיב את הדיון אל אופנים שונים בהם נתפס הגוף ומובנת גשמיות במסגרות מחשבה פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסט-מודרניות, על דרכי ההתבחנות שלהן מתפיסות מודרניסטיות של הגוף.

לקריאת המשך הפוסט »

 מאת: רוני נוה פרישוף
מאתר הבית של רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית.

התייחסות לחלימה באמנות הינה עתיקה כמו האמנות עצמה. לא פלא שכך. החלום והיצירה נובעים שניהם ממעמקי הנפש, מתוך היבטים סובייקטיביים, משוחררים יחסית מקונוונציות חברתיות, לא-מודעים בחלקם הגדול, ראשוניים ולאו-דוקא רציונליים, ואפילו חולקים גלי מוח דומים. החלום והיצירה מסייעים ליוצרם להתחבר אל עמקי תודעתו ולעבד חומרים המעסיקים אותו, ומניבים לו קשת רחבה של רגשות החל מכאב בלתי נסבל ועד התרוממות רוח. רגשות יקרים ועמוקים. 

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: מילי שטוקפיש
(חלק מתוך 'גוונים של חיפוש'; קשרים בין תהליכי טרנספורמציה אישית ותהליכי יצירה אומנותית)
המאמר סוקר את הזיקה שיש בין תהליכי שינוי וטרנספורמציה אישית לדיאלוג עם הלא מודע בהיקשר לטיפוח היכולות לשינוי.
 

דו-השיח בין המודע אל הלא-מודע קשור למוטיבציה ולמניעים המביאים את האדם לשינוי.
זהר (2001), טוענת שהמוטיבציה היא -"חוליה מקשרת מכרעת בין המודע ללא-מודע", החוליה הזו נוצרת בנקודת המפגש שבין ה-"אינטליגנציה השכלית" ובין ה-"אינטליגנציה הרגשית." במקום המפגש הזה, טוענת זהר, נמצאים המניעים שעונים למעשה על התהייה- "מה אנחנו רוצים לעשות בנוגע למצבים". לדעתה של זהר מניעים למעשים רבים קשורים ל-"אינטליגנציה רוחנית" באדם. ה-"אינטליגנציה הרוחנית" שולחת "אנרגיה נפשית עמוקה לערוצי ?האישיות השונים של האגו ולפעילותם הנובעת מכך" (עמ' 143). זהר טוענת ש-"רוב זרמי הפסיכולוגיה המערבית מסכימים שמניעים הם מיזוג של מודע ולא מודע". כדוגמאות תומכות לדבריה מביאה זהר את פעילויותיהם של אומנים ופוליטיקאים ואומרת: "אומן מודע באופן חלקי לסיבה בגללה הוא מוכרח לצייר תמונה מסוימת, אך אינו יודע באופן מלא מהם הכוחות העמוקים בלא-מודע שלו הדוחפים אותו ליצור חיזיון שהוא לא ראה מימיו."ו- "גם הפוליטיקאי אינו יודע לגמרי מנין נובע הלהט שבמחויבותו". לדעתה של זהר "אנחנו תמיד זרים חלקית לעצמנו, כי אנחנו תמיד יותר מהעצמי המודע" (עמ' 143).

לקריאת המשך הפוסט »

דיון בכמה ציורים, שצייר נער בן-עשר בשעות של טיפול פסיכואנאליטי. לפי דברי הוריו, לא היה שום דבר מפתיע בהתנהגותו של הילד עד לשנתו השמינית; רק מכאן ואילך התחיל מגלה קשיי-התנהגות שונים וזרויות, שהביאו לידי סילוקו מבית-הספר. לא היה מסוגל לרכוש לעצמו את חומר-הלימודים, משום שלא ניתן לו להתרכז התרכזות נפשית; ואף אורח התנהגותו בין הילדים היה מוזר ביותר. אחרי כמה בדיקות נקבע, כי הילד חולה במחלת סכיזופרניה….

מאת יוסי לב

מהאתר סנונית, מתוך: גלילאו, המגזין הישראלי למדע ולאקולוגיה גליון 16 1996,מאי/יוני
הערות: יוסי לב הוא פסיכולוג חברתי, מרצה בשלוחת צפת של אוניברסיטת בר-אילן ויועץ ארגוני בצה"ל.

מהו התהליך היצירתי – אותה דרך נפתלת שבסיומה ניצבת היצירה?
שאלה עתיקת יומין זו העסיקה הוגי דעות ופסיכולוגים. כמה מהם מנסים לתת לה הסבר.

מאז ומעולם הייתה היצירתיות תכונה מוערכת. עד כדי כך שאחת התיאוריות המוקדמות ביותר של ההשראה ייחסה את מקור היצירה לאלוהות. כך למשל ב"איון" של אפלטון, מובעת הדעה שהמשורר או המוסיקאי אינם אלא כלים שדרכם מדברות המוזות – הפה שדרכו מדבר האל. גם יוצרים רבים התבטאו ברוח זו, כמו למשל המלחין גוסטאב מאהלר שאמר: "איני מלחין, אני מולחן".

לקריאת המשך הפוסט »