מדוע אייזק חרד כל כך מפני תלות והתמכרות? מדוע אונורין סופרת שוב ושוב את צעדיה ואינה מסוגלת לצאת מביתה בלי לבצע סדרה מסובכת של בדיקות ואימותים? מדוע פול סובל מכיב קיבה ומאלרגיות שונות, ונוטה להתעלם מרגשות ומתחושות מטרידות שנוצרו במגעיו עם הזולת?
בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג`ויס מקדוגל לפני הקורא את תיאטרוני הנפש. תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודיים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות. התסריטים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נועדו להגן על האני מנפי יחסים נכספים ומאיימים אלה.
מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומאטיות. באמצעות דוגמאות מאלפות אלה היא מצליחה להמחיש לקורא את התמורות שהמטופל עבור במהלך האנליזה, את האסוציאציות החופשיות שלו ואת השינויים החלים אצלה כלפי המסרים שלו.
ג`ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריס, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשים בפרט.

תיאטרוני הגוף, ספרה של ג`ויס מקדוגל – פסיכואנליטיקאית בעלת שם עולמי – מתמקד בחקירה ובהבנה של תופעות פסיכוסומאטיות במסגרת פסיכואנליטית. כדי להמחיש את הקשר ההדוק הקיים בין הגוף לנפש – המתבטא, בין השאר, במחלות שהגוף מפתח עקב מצוקות נפשיות – משתמשת מקדוגל בתיאטרון כמטפורה למציאות הנפשית. בתיאטרון זה ה"אני" כותב ומגלם דרמות נסתרו, שגם אם נוצרו בילדות המוקדמת יש להן השפעה על חייו של האדם כבוגר. "תסריטים" אלה מהווים יחד את התיאטרון הנפשי של האדם. לדעת מקדוגל "כולנו נוטים לסומסיזציה ברגעים שבהם הנסיבות הפנימיות והחיצוניות מכניעות את דרכי ההתמודדות הנפשית המקובלות עלינו".
המחבר משתפת את הקורא בסיפוריהם המאלפים של כמה מהמטופלים שלה, נשים וגברים, שהסתבכו בקשר המורכב של "אם – ילד".
ג`ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריס, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומאטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשים בפרט.

משחק הוא כלי שבאמצעותו בני אדם ובעלי חיים חוקרים ולומדים ממגוון התנסויות במצבים שונים למטרות שונות. ובכל זאת, עד כמה המשחק מוערך באמת על ידי אלה העוסקים בחינוך ובטיפול בילדים צעירים? כמה פעמים נשמר המשחק לעת בה הילדים יסיימו "לעבוד", דבר המפחית את השפעתו על התפתחות הילד?
רק משחק חוקר מדוע עלינו לעודד, לקדם, להערים וליזום משחק בכיתתנו, ומדוע מורים צריכים להיות חלק ממנו. גנט מויילס מתבססת על ממצאי מחקרים שנערכו במספר מדינות, המספקים ראיות נוספות לערכו של המשחק. היא מתמקדת בילדים בגילאים בין 4 ל-8, תוך שהיא בוחנת את עקרונות המשחק בחינוך לגיל הרך ומצביעה על אופן יישומם של עקרונות אלה. מויילס מספקת הצדקה מלאה להכללת המשחק בתכנית הלימודים לגיל הרך ומעודדת מורים וגננות, באמצעות דוגמאות ממשחקם של ילדים, להעריך מחדש את חשיבתם על הסוגיות הללו לאור לחצי תכנית הלימודים.

ספר חדשני על טיפול בילדים , בעזרת סיפורים מיוחדים במינם. סיפורי נסיכים, טרולים, ינשופים חכמים, כישופים וקסם משמשים את המטפלהמספר לצורך טיפול נרטיבי יעיל עבור ילדים בסיכון. הספר מכיל דרכים לבניית סיפורים מטפוריים אישיים וכן מאגר עשיר של סיפורים שנכתבו לצרכי טיפול ודרכי הפעלתם.

בספר שימושי ומעורר השראה זה, המכוון לכל מי שעוסק בליקויי למידה, ימצאו עניין מוראים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, קלינאי תקשורת ומדריכי קבוצות מקצועיים אחרים. הספר ערוך בצורה בהירה ומלווה בתרגולים שקל לבצעם וניתן לצלמם מתוכו. הספר כולל הקדמה מקיפה שדנה בדרישות המוקדמות לארגון קבוצת דרמה יוצרת, ומכסה טווח רחב של נושאים וביניהם הגעה וברכות ,עבודה עם הגוף, עבודה עם החושים, עבודה עם הקול, משחקי תפקידים וקישורי חיים, ונושאים רבים אחרים.
מוגש בצורה מושחת ונעימה לקריאה ומראה את היתרונות שיש לדרמה יוצרת: פיתוח מיומנויות חברתיות, פיזיות ומילוליות. הגברת סובלנות, הכבוד וההבנה בקבוצה. חיזוק ההערכה העצמית של הפרט, ביטחונו ביצירת תקשורת ואסרטיביות שלו.
אנה צ'סנר היא דרמה-תרפיסטית, פסיכודרמטיסטית ופסיכותרפיסטית אנליטיקאית של קבוצות בעלות רקע בדרמה ובהוראת דרמה. בלתה חמש שנים כדרמה-תרפיסט פסיכודרמטיסטית המסופחת לקרן סוריי הארטלנד של שירותי הבריאות, עבדה גם בשירות בתי-הסוהר, ועסקה בפסיכיאטריה של מתבגרים וקשישים. עבדה במינכן, שם התמחתה בעבודה עם צעירים וזוגות וניהלה קבוצת תיאטרון פלייבק המבוסס על אימפרוביזציה ? אווגנבליק. במשך שנים מספר עסקה בהכשרה ובהדרכה של תרפיסטים באנגליה, הודו ומינכן וכעת שבה ללונדון.

"על שום מה נודעת לסיפור חשיבות כה מכרעת בטיפול הנפשי? על שום שהמטופלים מספרים סיפורים רבי עוצמה על אודות עצמם, ובהם דיוקנאות קודרים, עלילות נטולות רחמים, תמות מצומצמות ודלות ומשמעויות מרפות ידיים. במשך שנים סיפר אותם המטופל שוב ושוב לעצמו ולזולתו והסמיך אותם על תלי תלים של עדויות שליליות שנצברו באורח חד צדדי, עד שבעיניו אין הם סיפורים בעלי עוצמה דומה. עלינו להציב דיוקן כנגד דיוקן, עלילה כנגד עלילה, תמה כנגד תמה ומשמעות כנגד משמעות. אולם, כדי להצליח אין די בכך שנברא סיפור חדש המנוגד לקודמו. על הסיפור החדש להיות שונה דין מן הסיפור הישן כדי שהמטופל יוכל להכיר בו משמעויות חדשות ואפשרויות חדשות. לא פחות מכל, על הסיפור לתת ביטוי טיפולי לא רק לטוב ולחיובי בדפוסי פעולתו של המטופל כי אם גם לשלילי ולהרסני שבהם" (מן המבוא).
הספר מתווה את העקרונות שעל פיהם ניתן ליצור סיפורים טיפוליים העונים על התביעות המורכבות הללו, והוא משתמש לשם כך בכלי ניתוח הלקוחים הן מעולמו של הטיפול הנפשי והן מעולם הספרות והתיאטרון.
המחברים הם פסיכולוגים קליניים. ד"ר חיים עומר הוא מרצה בכיר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. נחי אלון הוא מטפל פרטי.

מילון החיוכים והדמעות
לראשונה בספרות הפסיכולוגית והטיפולית העברית ספר המקיף את מכלול ההיבטים העיוניים והמעשיים של הטיפול, הסיוע והחינוך בעזרת ההומור והשימוש בצחוק לשחרור, לפורקן, להתמודדות במצבי לחץ וליצירת תפישת עולם אופטימית.
ההומור-תראפיה מצטרפת לביבליותרפיה ככלי טיפולי רב חשיבות, בין בעבודה הפסיכולוגית והחינוכית ובין בהתנסות של כל אחד בחיי היומיום שלו בכוחו המרפא של ההומור.
פרקי הספר עוסקים בתרומת ההומור להתמודדות עם סיטואציות קשות, ובכללו עם מצבים אובדניים; בדרכי השימוש בהומור בטיפול ובחיי היומיום; בהיבטים הפיזיולוגיים והרפואיים של ההומור; במתן כלים לבדיקת חוש ההומור; בהומור כמענה לצרכים הפסיכולוגיים של הילד; בהומור בטיפול בפחדים ובחרדות; בהתמודדות עם מחלה בעזרת ההומור; בהומור בהתמודדות מבוגרים וילדים עם מחלת הסרטן; בהקלת ההתמודדות עם המוות בעזרת השחוק ; בהומור היהודי כעזר במאבק להישרדות במחנות המוות הנאציים ובמאבק של יהודי ברית-המועצות עם המשטר הסובייטי; בהיבטים התיאורטיים והתיראפויטיים של ההומור השחור; בתפקיד הקתרטי והמעדן של ההומור המיני; בדרכי ההתגוננות והמאבק של ההומור הפמיניסטי ובשימוש בהומור בחיזוקה של האישיות במכלול ההיבטים של החיים האישיים, הזוגיים, החברתיים, האזרחיים והכלל-אנושיים.
הספר מציע אף מאות דוגמאות של בדיחות, יצירות ספרותיות הומוריסטיות, מהתלות ופרקי הומור לצרכי טיפול והנאה. הוא משלב ניתוחים ועיונים תיאורטיים עם בחינות טיפוליות ואף מביא "מילון החיוכים והדמעות", להעשרת הרפרטואר הטיפולי של העוסקים בטיפול, בייעוץ, בהדרכה, ברפואה בפסיכולוגיה ובחינוך ולפתיחת מרחבים של אופטימיות והומור כדי להאיר ימים בשחוק
המחבר, פרופ' אדיר כהן, ממטפחי הביבליותרפיה וההומור-תראפיה בישראל ובעולם, עומד בראש לימוד החינוך והטיפול בעזרת יצירה והבעה באוניברסיטת חיפה, מכהן כראש המרכז לספרות ילדים והקתדרה לחינוך ולחברה, מחברם של ספרים רבים בתחומי הביבליותרפיה, החינוך וספרות הילדים.

אנשי מקצוע בתחומים רבים עושים זה שנים רבות שימוש בדרמה ובמשחק כחלק חינוך משקם והתערבות טיפולית. אולם, עד כה לא נכתבו ספרים רבים שיתמכו בעבודה זו. שוב אין רואים את התרפיה בדרמה כאוסף טכניקות, אלא כתהליך שלו מקום של עבוד לצד צורות טיפול מקובלות.
ספר זה נכתב כמקור מידע עבור המטפל הקליני או המורה המעוניינים להשתמש במשחק התפקידים ובגילום בהקשר של עבודה טיפולית. לכן, אין ספר זה מיועד אך ורק לתרפיסט בדרמה, אלא לכל המעוניין – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, יועצים, אחיות, מורים שיקומיים, מרפאים בעיסוק, וכו` – אלה שעבודתם משיקה לנושא.
סו ג`נינגס היא יועצת לתרפיה בדרמה ואנתרופולוגית חברתית העובדת בסנט אלבאנס, לונדון ויוון.

מאת: תמר וייס

במסגרת תכנית "פטו", בבית הספר לחינוך מיוחד "אילנות" י-ם. "קבוצת בני הנוער שתתואר בעבודה זו, פעלה כחלק מתוכנית "פטו" – שיטת החינוך המדריך שהתקיימה בבית בספר "אילנות" בו עבדתי כמורה לדרמה. לקראת סיום השנה הוחלט על ידי הצוות לקיים מופע של הקבוצה באירוע גדול שאורגן על ידי העמותה המפעילה את התכנית. תהליך התיאטרון הטיפולי החל להווצר כאשר התבקשתי להוביל את העניין ומצאתי לנכון לנצל את ההזדמנות להעמיק את העבודה הטיפולית ולהשתמש באירוע כמנוף." מתוך האתר פיגור שכלי בארץ ובעולם.

http://www.pigur.co.il/links/maagar/island.htm