ערב עיון- שיח וקפה

במטרה להעשיר את עולמנו המקצועי ולהרחיב את ההתפתחות המקצועית, ניפגש לערבי עיון שיועברו על-ידי חברים וחברות למקצוע, מטפלים באומנויות ותיקים שישתפו ויפתחו בפנינו צוהר לתחומי העניין שלהם.

ערבי העיון יהיו במתכונת של הרצאה/ סדנה/ צפייה בסרט ודיון.

המפגשים יתקיימו בספרית בי"ס "ברושים"- דרזנר 3 רמת אביב ג', תל-אביב

 (חניה חופשית במקום. תחבורה ציבורית נוחה למרכז שוסטר- קו 27, 25).

המפגש הראשון יתקיים בתאריך 20.5.10  בין השעות 19:30-21:00

מנחה: ד"ר עדנה ניסימוב

נושא ההרצאה: מילים המבקשות לדעת: גישה ממוקדת בטיפול באמנות עם נערה בדיכאון

ד"ר עדנה ניסימוב נחום — מטפלת באמנות, מרצה ומדריכה בתכנית להכשרת מטפלים באמנות במכללה ע"ש דוד ילין, מדריכה במתי"אות גבעתיים ויבנה, בעלת קליניקה פרטית בחולון. במסגרת הדוקטורט פיתחה מודל אינטגרטיבי לטיפול באמצעות אמנות עם ילדים המתנהגים בתוקפנות, המשלב גישות שונות: פסיכו-דינאמית, מערכתית ודיאלקטית.

 עדנה תציג תיאור מקרה בו טיפלה בנערה שאיבדה את הרצון לחיות. היא תפרוס את אופן עבודתה על פי הגישה הממוקדת והמשלבת בין הטיפול הדינמי הממוקד, המערכתי והדיאלקטי. ניתן יהיה להיווכח בדרך בה הקשר הטיפולי אפשר למטופלת לצייר את עולמה בצבעים ובדימויים בעלי עוצמה, ויחד עם זאת לבחון את כוחן של המילים שחוללו שינוי בתפיסותיה הפנימיות של הנערה. זוהי דוגמא לאופן בו השילוב בין יצירה ומילים, כמו גם שילוב בין גישות שונות בטיפול, סייעו למטופלת למצוא משמעות ותקווה.

 עלות המפגש: 30 ₪ לחברי יה"ת                  50 ₪ למשתתפים שאינם חברי יה"ת

הרשמה מראש עד לתאריך 19.5 אצל חווה קרמרסקי

יה"ת- בטל'  08-9466434

By M.C. Tapera, Health Behavior News Service
Center for the advancement of health

Music therapy might help ease the symptoms of depression, though its effectiveness as a stand-alone intervention is not certain, according to a recent review of five small studies.

Four of the studies found reduced depression symptoms in participants receiving music therapy compared to those who did not. The fifth study did not find any difference.

The benefits of music appeared greatest when providers used theory-based therapeutic techniques rather than “winging it.”

“In the four studies where there was an impact, there was a very coherent theoretical framework, a very coherent explanation of what went on in the session and obvious reasons why the therapists were there,” said lead author Anna Maratos. “In the study that showed no effect, there didn’t seem to be any theoretical underpinning to the intervention. We have no idea why the therapist was there, really.”

Therapeutic interventions included listening to music in groups, body movement and painting to music, and improvised singing.

The review appears in the most recent issue of The Cochrane Library, a publication of The Cochrane Collaboration, an international organization that evaluates medical research. Systematic reviews draw evidence-based conclusions about medical practice after considering both the content and quality of existing medical trials on a topic.

Maratos, head of profession for Arts Therapies at the Central and Northwest London NHS Foundation Trust, and colleagues looked for randomized controlled trials that compared music therapy with other, more traditional interventions for depression. They found a dearth of rigorous research.

Because there was little or no uniformity in study approaches, study populations or therapeutic techniques, the researchers did not pool the results for meta-analysis.
Maratos said that although the fifth study did not meet reviewers’ eligibility criteria, it was included because it was the only study with a certified professional coordinating the sessions.

The reviewers defined music therapy as an intervention designed to improve health status that included musical interaction between therapist and patient within a structured theoretical framework and in which outcomes were born of music, talk inspired by music or therapeutic relationships.

Each study author determined his or her own definition of standard care, on the other hand, which included pharmacological, routine hospital and cognitive therapeutic treatment.

Three studies focused on adults aged 60 and older; one study looked at adults between ages 21 and 65; and one focused on 14- and 15-year-old adolescents.

Although the studies did not show a definitive cause-and-effect relationship between music therapy and clinical improvement in depression, the authors found a positive correlation. They attributed the unevenness of the studies’ results to the varied uses of music by therapists in the studies and the relative weakness of some researchers’ methods.
 

Read More>>

 מתוך אתר YNET תרבות
מאת: מירב קריסטל

האם שחקנים ואמנים יודעים טוב מאחרים מהו דיכאון? האם יש לזה יתרונות? תלוי את מי שואלים. ומתי. אסי דיין, גילה אלמגור ומיכל בת אדם, שחקנים שמכירים את המחלה מקרוב ומכוכבי העונה החדשה של "בטיפול", ישבו על הספה של ד"ר יורם יובל.

מהאתר: doctors.co.il
טיפול באמנות משפיע על רמות הדיכאון והעייפות במהלך טיפולי כימותרפיה
המקור: Psycho-Oncology

ידוע כי חולי/ות סרטן פגיעים במיוחד לתופעות של דיכאון וחרדה כתוצאה מהמחלה, ובפרט לעייפות מתמדת הקשורה במחלה ובטיפולים. על-פי מחקר חדש, טיפול באמנות במהלך טיפולי הכימותרפיה עשוי לסייע בצמצום תופעות אלו.

המחקר, שנערך במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי רמב"ם על-ידי ד"ר גיל בר-סלע ועמיתיו, כלל 60 חולי/ות סרטן במהלך טיפולי הכימותרפיה. הם השתתפו במפגשים של טיפול באמנות אחת לשבוע. 19 מהם השתתפו בלפחות ארבעה מפגשים, והיתר הגיעו ללא יותר משני מפגשים.

הטיפול באמנות היה מבוסס על הגישה האנתרופוסופית של ר.שטיינר, שאינה עושה שימוש באמצעים אמנותיים למטרות פסיכולוגיות או לצורך אבחון, אלא מדריכה את החולה לפעול בצורה מודעת יותר. הטיפול כלל ציור באמצעות צבעי מים. מידי שבוע נעשו הערכות לגבי רמות החרדה והעייפות אצל כל אחד מהמשתתפים, באמצעות שאלונים.

על-פי מסקנות המחקר, כתוצאה מהטיפול באמנות חל שיפור מובהק ברמת הדיכאון (בקרב 58% מהמשתתפים). ברמת החרדה לא חל שינוי, אם כי רמת החרדה הייתה בגדר הנורמה בקבוצה מלכתחילה. ברמת העייפות חל שיפור קל, אך לא מובהק סטטיסטית.

המשתתפים/ות בטיפול באמנות דיווחו כי המפגשים העניקו להם הפסקות לנשימה ורגעים של שלווה במהלך הימים העמוסים של הטיפול הכימותרפי, ורבים מהם חשו הקלה כתוצאה מהאפשרות לבטא את רגשותיהם.

המשך המאמר כאן

מאת: יעל אייזנברג

 מהאתר: ifeel

אילנית (שם בדוי), נערה בת 13, סבלה מדיכאון ונהגה להסתגר מפני הסביבה. היא הופנתה לטיפול מילולי שלא צלח משום שגם בו לא הצליחה לתקשר. השלב הבא היה הפנייתה לטיפול באמנות. אילנית הגיעה אל המטפלת, ליאורה סוטו, כשהיא סגורה בעולמה הפנימי, לא מתקשרת ואף לא יוצרת קשר עין.

חלקו הראשון של הספר דן בתיאוריה ודרכי טיפול בילדים מדוכאים. בין הנושאים העיקריים: טיפול קבוצתי בקרב ילדים טיפול קוגנטיבי כישורים חברתיים חינוך רגשי התערבות קוגניטיבית התנהגותית החלק השני מעשי ומציג בפני הקורא תוכנית טיפול בת תריסר פגישות המתייחסת לנושאים כגון: מדוע דווקא אני? הערכה עצמית ודיכאון לחץ, כעס והרפיה לימוד כישורים חברתיים, ועוד.