מדוע אייזק חרד כל כך מפני תלות והתמכרות? מדוע אונורין סופרת שוב ושוב את צעדיה ואינה מסוגלת לצאת מביתה בלי לבצע סדרה מסובכת של בדיקות ואימותים? מדוע פול סובל מכיב קיבה ומאלרגיות שונות, ונוטה להתעלם מרגשות ומתחושות מטרידות שנוצרו במגעיו עם הזולת?
בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג`ויס מקדוגל לפני הקורא את תיאטרוני הנפש. תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודיים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות. התסריטים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נועדו להגן על האני מנפי יחסים נכספים ומאיימים אלה.
מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומאטיות. באמצעות דוגמאות מאלפות אלה היא מצליחה להמחיש לקורא את התמורות שהמטופל עבור במהלך האנליזה, את האסוציאציות החופשיות שלו ואת השינויים החלים אצלה כלפי המסרים שלו.
ג`ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריס, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשים בפרט.

תיאטרוני הגוף, ספרה של ג`ויס מקדוגל – פסיכואנליטיקאית בעלת שם עולמי – מתמקד בחקירה ובהבנה של תופעות פסיכוסומאטיות במסגרת פסיכואנליטית. כדי להמחיש את הקשר ההדוק הקיים בין הגוף לנפש – המתבטא, בין השאר, במחלות שהגוף מפתח עקב מצוקות נפשיות – משתמשת מקדוגל בתיאטרון כמטפורה למציאות הנפשית. בתיאטרון זה ה"אני" כותב ומגלם דרמות נסתרו, שגם אם נוצרו בילדות המוקדמת יש להן השפעה על חייו של האדם כבוגר. "תסריטים" אלה מהווים יחד את התיאטרון הנפשי של האדם. לדעת מקדוגל "כולנו נוטים לסומסיזציה ברגעים שבהם הנסיבות הפנימיות והחיצוניות מכניעות את דרכי ההתמודדות הנפשית המקובלות עלינו".
המחבר משתפת את הקורא בסיפוריהם המאלפים של כמה מהמטופלים שלה, נשים וגברים, שהסתבכו בקשר המורכב של "אם – ילד".
ג`ויס מקדוגל, פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריס, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומאטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשים בפרט.