האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל

מה מושך אותנו ביצירת האמנות? מה הופך יצירת אמנות לדבר החורג מהפסיכולוגיה של האמן? אם האמנות היא התרחשות כי אז מהו שדה ההתרחשות שלה? מהי יצירתיות בהתייחסותה לגאון? האם היופי מסתיר או מגלה? האם האמנות מעוררת בנו הנאה ועונג או גם אי נחת ומועקה? בסדרת הרצאות זו מציגה פרופ' רותי רונן מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב עקרונות בקריאה פסיכואנליטית של האמנות. האמנות הפכה לשדה אליו פונה הפסיכואנליזה עוד מימי הממציא שלה, פרויד. אין מדובר בניסיון נוסף להשביע את התשוקה לפרשנות של האמנות באמצעות מושגים פסיכואנליטיים אלא בחקירתה של האומנות כמה שיכול ללמדנו על "הנפש", לחשוף כיצד האמנות היא סוג של פתרון, של המצאה אשר לאו דווקא כפופה למישור של המשמעויות והסמלים, שתמיד פיתו את מבקרי האמנות בבואם לפרש. דווקא בהתבוננות ביצירה כסימפטום ובבחינת היחס של יצירת האמנות לדחף וללא-מודע, מתברר היסוד לכוח המשיכה שיש לאמנות עבורנו.

  לקריאת המשך הפוסט »

.

במלאות שנה לפטירתה של המוסיקאית, המטפלת במוסיקה והסופרת נעה בלאס, משדרים גלי צה"ל שעה מתוך ראיונות שהתקיימו איתה במשך השנים האחרונות. נעה בלאס טיפלה בפגועי נפש, אוטיסטים, מפגרים וגם בילדים מחוננים על ידי מוסיקה, גונגים ויוגה. בתכנית נשמע על החוויות השונות מתוך הטיפולים וגם מנגינות שחיברה יחד עם תלמידיה. התכנית שודרה ב 5.2.2010

להאזנה לתכנית – כאן

קישור לאתר התכנית – כאן.

.

מאת: מרים אנגלברג
Cancer Made Me a Shallower Person – Miriam Engelberg

מרים אנגלברג היתה בת 43 כשאובחן אצלה סרטן השד. כמו כל אחד שעומד מול טראומה אישית שמשנה את חייו, גם היא חיפשה דרך להתמודד עם המצב. בזמן שחולות אחרות פנו לקבוצות תמיכה ולריפוי בהיפנוזה, אנגלברג מצאה נחמה רבה באהבתה משנים – ציור.

.

קישור למאמר: http://www.text.org.il/index.php?book=06021212

.

.

מאת: דן אבן

מאתר nrg בריאות
מחקרים מוכיחים שאם נותנים לחולים לעסוק באמנות הם ייסבלו פחות מכאבים ומחרדות. הרופאים בארץ מזלזלים, למרות שבמחלקות של ילדים חולי סרטן כבר מיישמים את הטיפול.
לצייר, לפסל, לצלם, ללכת לתערוכות במוזיאון, לנתח יצירות אמנות מפורסמות – כל אלה, טוענים מטפלים שונים, יכולים לסייע בריפוי של חולים, להפחית כאבים ובעיקר למנוע נזקים נפשיים.
תחום זה, של טיפול באמנות, צובר בשנים האחרונות פופולריות רבה, גם בישראל. בבתי החולים בארץ משתמשים בטיפול זה בעיקר עם ילדים חולי סרטן. "הטיפול מסייע לא רק לחולים קשים כמו ילדים חולי סרטן ואיידס, אלא גם לנפגעי פגיעות טראומה, למשל נפגעי כוויות, שחשוב לשפר את מצבם הנפשי‭,"‬ אומרת ד"ר ג'ודי רובין, מומחית עולמית לטיפול באמנות מאוניברסיטת פיטסבורג שבארצות הברית, שביקרה באחרונה בארץ כאורחת מכללת "בית ברל‭."‬

לקריאת המשך הפוסט »

מתוך אתר הפורום הישראלי לנוירופסיכואנליזה – the ISRAELI FORUM of NEUROPSYCHOANALYSIS

התבוננות ביחסי תינוקות והוריהם, והתבוננות מדוקדקת בתהליכי תנועה קשובה במרחב הטיפול בתנועה (תהליכים שבהם התנועה מעלה זיכרונות עלומים מכל תקופות החיים) הביאו אותי להסיק שמנקודת החוויה הגופנית-תנועתית של העצמי הינקותי, ההתפתחות עוברת דרך שני מערכים ארכיטיפיים של יחסים בין-אישיים, שונים מהותית זה מזה. המערך האחד הוא זה של 'גוף עצמי בתוך מעטפת הורית-גופית', והאחר של 'גוף עצמי מול גופים/אחרים'… המערך הראשון מתקיים במרחב החֵיק ההורי ואילו המערך האחר מתקיים במרחב החוק החברתי. הבחנה זו נועדה להבליט את העובדה שמנקודת החוויה הגופנית–תנועתית של העצמי הינקותי ניתן להצביע על שתי מציאויות גופניות-התייחסותיות שונות לחלוטין זו מזו: מציאות החֵיק לעומת מציאות ה'מוּל'. בכל אחת פועלים חוקים שונים של תקשורת, של הבעה רגשית, של הגנות ושל אופני סיפוק. מטרתי במאמר להרחיב את ההתבוננות בגוף ובתנועה הרגשית ולפתוח פתח להבנות נוספות. הצגת הדברים מסתמכת על העובדה שהבסיס להבחנה בין שני הארכיטיפים גלוי לעין ונגיש לכל מי שירצה לבחון זאת גם בתצפיות בתינוקות ובהוריהם וגם לאור פרדיגמות התפתחותיות אחרות.

לקריאת המשך הפוסט »

דיאנה מיליה בוחנת את השפעותיהן של התערבויות טיפול באמנות על מטופלים הפוגעים בגופם. נקודת המוצא שלה היא הגדרת הפציעה העצמית עצמה. בתרבויות רבות, משולבת הפציעה העצמית בטקסי הקרבה, כאמצעי לרפא את החברה כולה. שינויי גוף כגון גרימת צלקות וקעקוע משמשים בטקסי טהרה, ריפוי ובגרות. הפציעה העצמית משולבת לעתים גם באמנות המיצג. המחברת מבודדת היבטים אלו של הפציעה העצמית ומוסיפה להם מידע על-פי תיאוריות מן הספרות הפסיכואנליטית, כדי להסביר כיצד יכול הטיפול באמנות לעזור למטופלים הפוגעים בעצמם.

מאת: נירית אנדרמן

מאתר וואלה! תרבות ובידור
ספרי קומיקס, המציגים תיעוד אוטוביוגרפי של התמודדות עם סרטן, מצליחים לחדור את מעטפת השתיקה.

אחת מרצועות הקומיקס של מרים אנגלברג נפתחת בדילמה: "האם זה מוסרי להשתמש במחלת הסרטן כדי להיפטר מאנשי טלמרקטינג?" שתי דמויות מצוירות טוענות שם שזה רעיון וולגרי ושהן לעולם לא יעשו זאת, ואילו אחרות מתריסות: מה הבעיה, הרי צריך שיהיו לסרטן גם כמה יתרונות. מומחית מסבירה שסרטן וטלמרקטינג שניהם עניינים לא נעימים, ולכן זה לגמרי בסדר להשתמש באחד מהם נגד האחר, ואילו המומחה שלצדה מוחה: אפילו סרטן לא מצדיק התנהגות כזאת. בעוד שבת דמותה המצוירת של אנגלברג מנסה לגבש בעצמה עמדה בסוגיה, מצלצל הטלפון שלצדה, היא מבקשת את סליחת הקוראים, מרימה את השפופרת ומקשיבה. "לא. אני לא מעוניינת. יש לי סרטן", היא עונה וממהרת לחזור אל הקוראים. "איפה היינו? אה, כן, הדילמה…"

לקריאת המשך הפוסט »

מהאתר: doctors.co.il
טיפול באמנות משפיע על רמות הדיכאון והעייפות במהלך טיפולי כימותרפיה
המקור: Psycho-Oncology

ידוע כי חולי/ות סרטן פגיעים במיוחד לתופעות של דיכאון וחרדה כתוצאה מהמחלה, ובפרט לעייפות מתמדת הקשורה במחלה ובטיפולים. על-פי מחקר חדש, טיפול באמנות במהלך טיפולי הכימותרפיה עשוי לסייע בצמצום תופעות אלו.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: יונה שחר-לוי
מחברת הספר: "מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי" (2004)

מהאתר הגיל הרך
הופיע בכתב העת "שיחות" 2005 יוני

התבוננות ביחסי תינוקות והוריהם, והתבוננות מדוקדקת בתהליכי תנועה קשובה במרחב הטיפול בתנועה (תהליכים שבהם התנועה מעלה זיכרונות עלומים מכל תקופות החיים) הביאו אותי להסיק שמנקודת החוויה הגופנית-תנועתית של העצמי הינקותי, ההתפתחות עוברת דרך שני מערכים ארכיטיפיים של יחסים בין-אישיים, שונים מהותית זה מזה. המערך האחד הוא זה של 'גוף עצמי בתוך מעטפת הורית-גופית', והאחר של 'גוף עצמי מול גופים/אחרים'… המערך הראשון מתקיים במרחב החֵיק ההורי ואילו המערך האחר מתקיים במרחב החוק החברתי. הבחנה זו נועדה להבליט את העובדה שמנקודת החוויה הגופנית–תנועתית של העצמי הינקותי ניתן להצביע על שתי מציאויות גופניות-התייחסותיות שונות לחלוטין זו מזו: מציאות החֵיק לעומת מציאות ה'מוּל'. בכל אחת פועלים חוקים שונים של תקשורת, של הבעה רגשית, של הגנות ושל אופני סיפוק. מטרתי במאמר להרחיב את ההתבוננות בגוף ובתנועה הרגשית ולפתוח פתח להבנות נוספות. הצגת הדברים מסתמכת על העובדה שהבסיס להבחנה בין שני הארכיטיפים גלוי לעין ונגיש לכל מי שירצה לבחון זאת גם בתצפיות בתינוקות ובהוריהם וגם לאור פרדיגמות התפתחותיות אחרות.

לקריאת המשך הפוסט »

תרפיה באומנות עם ילדים חולים הוא ספר פורץ-דרך, הראשון שמתמודד עם תחום מתפתח זה. מקור חיוני לאנשי מקצוע ? פסיכולוגים, יועצים, מטפלים במשחק ומטפלים באמנות ? העובדים עם ילדים חולים על בסיס יומיומי.
קאת´י א. מלקיודי עומדת בראש המכון לאמנויות ובריאות בסולט לייק סיטי, יוטה. היא עורכת שני כתבי עת מקצועיים וחיברה את הספרים: הבנת ציורי ילדים. שיצא אף הוא בהוצאת "אח" ו-Art Therapy and Computer Technology . כמו כן ערכה קאתי´ מלקיודי את הספר Medical Art Therapy with Adults , שראה אור בהוצאת ג´סיקה קינגסלי. קאת´י מלקיודי הנה חברת סגל בחמש תכניות ללימודים מתקדמים בטיפול באומנות, כתבה למעלה מחמישים מאמרים ופרקים בנושא הטיפול באמנות, הגישה מעל מאה עשרים הרצאות מוזמנות וסדנאות ברחבי ארה"ב, אסיה ואירופה, והיא משתתפת בהנחיית קבוצת דיון באינטרנט, International Creative Arts Therapies.