פרופסור פנחס נוי הוא רופא-פסיכיאטר,  פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט, בעל פרקטיקה פרטית בירושלים. חבר ואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית והבינלאומית.

פרופסור בדימוס, לימד במשך למעלה מ-35 שנה באוניברסיטה העברית בירושלים כפרופסור אורח -  בביה"ס לרפואה, במחלקה לפסיכולוגיה, בבי"הס לעבודה סוציאלית ובביה"ס לחנוך. כמוכן לימד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון הפסיכואנליטי בירושלים.

פרסם 3 ספרים, בהוצאת "מודן":
הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות (1999)
הפסיכואנליזה אחרי פרויד (2006)
פרויד והפסיכואנליזה (2009)

פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית בארץ ובחו"ל. תחומי מחקרו העיקריים:
חקר תהליכי החשיבה הראשוניים וביטוייהם בחלום, באמנות וביצירתיות.
הפסיכודינאמיקה של המוסיקה
התהליכים הנורמאליים של תחזוקת ה"עצמי" – וביטוייהם באישיות ממוקדת העצמי, בחלום, באמנות וביחסי היחיד והקבוצה.
המטפסיכולוגיה  של התפיסה הרב- מודלית.

באתר אסופת מאמרים.

קישור לאתר: www.noypinchas.com

ערב עיון- שיח וקפה

במטרה להעשיר את עולמנו המקצועי ולהרחיב את ההתפתחות המקצועית, ניפגש לערבי עיון שיועברו על-ידי חברים וחברות למקצוע, מטפלים באומנויות ותיקים שישתפו ויפתחו בפנינו צוהר לתחומי העניין שלהם.

ערבי העיון יהיו במתכונת של הרצאה/ סדנה/ צפייה בסרט ודיון.

המפגשים יתקיימו בספרית בי"ס "ברושים"- דרזנר 3 רמת אביב ג', תל-אביב

 (חניה חופשית במקום. תחבורה ציבורית נוחה למרכז שוסטר- קו 27, 25).

המפגש הראשון יתקיים בתאריך 20.5.10  בין השעות 19:30-21:00

מנחה: ד"ר עדנה ניסימוב

לקריאת המשך הפוסט »

27-29 באפריל 2010, ימים ג'-ה' בסינמטק ירושלים ובמרכז בגין.

הפסטיבל מארח בימאים, יוצרים ואנשי אקדמיה מחו"ל ומהארץ ומקרין סרטים בהקרנות בכורה בישראל.

60 סרטים- הרצאות- פאנלים- סדנאות- תערוכות- מיצגי וידאו ואמנות העוסקים בנושאים כמו: אוטיזם, פיגור, עיוורון, חירשות, תסמונת דאון, אספרגר, סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, שיתוק, גמגום, נמיכות קומה ועוד. הפסטיבל מרגש, יצירתי ומלמד והוא נוגע בחיים של כולנו בין אם במישרין או בעקיפין.

לסקירה אודות הפסטיבל באתר ynet לחצו על הקישור הבא:
 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3863759,00.html

מצורפת התכניה בה ניתן להתחיל לבחור מההיצע. בתכניה נמצא המחירון (שימו לב למחירים היומיים!) ופרטים חשובים לגבי ההנגשה.

להורדת התכניה לחצו כאן.

הקדימו לרכוש כרטיסים בקופות הסינמטק: 02-5654333 (החל מה- 1 באפריל).

.

מאת: אפרת גל, דרמה תרפיסטית

"העולם כולו במה וכל האנשים שחקנים הם",  אמר וויליאם שקספיר. האם באמת כך הדבר? האם אנחנו כל הזמן משחקים בתפקידים שונים ואיננו מאפשרים להכיר את דמותנו האמיתית?

כן…ולא… אולי השאלה הנכונה לשאול היא מהי דמותנו האמיתית? האם יש אחת כזו? או אולי לכל אחד מאתנו ישנן דמויות פנימיות רבות אשר בהזדמנויות שונות באות לידי ביטוי? האם הדמות שאני משחקת כאימא היא אותה אחת איתה אני מגיעה לעבודה? האם כשהנהג שחותך אותי בכביש ואני פולטת קללה  פוגש את אותה דמות שיוצאת בערב לתיאטרון? ומה קורה כאשר דמות אחת פנימית משתלטת על שאר הדמיות שלנו ודוחקת אותן לפינה? כלומר, מה קורה כאשר אני קמה עצבנית וכל היום כועסת? או למה אני מגיבה שוב ושוב כמו אמי כשנשבעתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כמוה… האם אין בי חלקים אחרים? איך אני נותנת לדמות שלה לשוב ולהשתלט לי על החיים, האם אין לי רפרטואר אחר של תגובות או של דמויות?  ואיך זה קורה שכבר בגיל צעיר הילדים מרגישים צורך לשחק בפנינו בתפקיד מסוים ולא בתפקיד אחר? איך זה שיש ילד שכל הזמן נפגע ובוכה, בעוד אחיו כל הזמן צוחק ומאושר? מי משחק איזה תפקיד? ומי שם על עצמו מסכה? והאם הוא יודע להוריד את המסכה וללבוש עליו לפעמים מסכה אחרת?

.

לקריאת המשך הפוסט »

.

פרופ' אדיר כהן, מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, משוחח עם אורחיו על הקשר בין שיגעון ליצירה, תוך ניתוח יצירות של אמנים וסופרים. בנוסף, הם מתייחסים ליצירות של פגועי נפש המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.

משתתפים:

לצפיה בחלק א' … כאן

לצפיה בחלק ב' … כאן

.

.

עבודת מחקר (תזה) מאת חדוה נוביץ'

הוגשה לאוניברסיטת לסלי, יולי 2006.

.

העבודה במלואה כאן 

.

הזמנה לקורס – גופים "לא תקינים" באומנות

במוקד הקורס יעמדו עבודות אמנות, בעיקר מיצגים ועבודות גוף, אשר מאתגרות באופנים שונים מודלים גופניים הנחשבים נורמאליים ונורמטיביים. גופים "סוטים", "מפלצתיים", "פריקים" מופיעים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום, בעבודות אמנות שיש להן עניין לעסוק באופן ביקורתי בסוגיות כמו זהות, מגדר, מיניות, גזע ויחסי סובייקט אובייקט, תוך הצבעה על מנגנוני ההדרה והיררכיות הכוח המגולמים בהן. הכרה של עבודות כאלה ועיון בהן, יאפשרו להרחיב את הדיון אל אופנים שונים בהם נתפס הגוף ומובנת גשמיות במסגרות מחשבה פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסט-מודרניות, על דרכי ההתבחנות שלהן מתפיסות מודרניסטיות של הגוף.

לקריאת המשך הפוסט »

טבע-תרפיה -  "מאת: ד"ר רונן ברגר פורסם בהד לגן
ראה באתר המרכז לטבע תרפיה:  www.naturetherapy.org.il

המצב הביטחוני בישראל – מלחמת לבנון השנייה, פגיעות קאסמים ופיגועי טרור חושפים את הילד בפני מציאות מורכבת, אשר בנוסף להתמודדויות יומיומיות יכולה לפגוע בתחושת ביטחונו ולהשפיע על המשך התפתחותו כבוגר.
מה מקום הגן במתן כלים להתמודדות עם קשיים שכאלו? באיזה אופן יכולה הגננת לעזור לילדים לפתח את חוסנם ולעזור להם להתמודד בהצלחה עם אי-ודאות ומשברים.
מאמר זה יציע פרספקטיבה המכירה בחשיבות הדמיון, המשחק, הגוף והקבוצה כמרכיבים מרכזיים בפיתוח חוסנו של הילד ובחשיבות גן הילדים והגננת כבעלי משמעות מרכזית לפיתוחו.
תוך כדי התייחסות לתכנית הטבע תרפיה –"מקום בטוח" שהופעלה אחרי מלחמת לבנון השנייה בעשרות גנים בצפון ועם אלפי ילדים יציג המאמר את מודל החוסן ואת שיטת הטבע תרפיה וכן דרכים שניתן ליישמן בגן. הוא יכלול רקע תיאורטי, התייחסויות מחקריות ודוגמאות ליישומיים מהשטח.
לקריאת המשך הפוסט »

טבע-תרפיה כותב/ת "ד"ר רונן ברגר, (2004), טיפול באמצעות אומנות, 3 (2) 69-60
ראה פרסומים נוספים של רונן ברגר באתר:
www.naturetherapy.org.il

בימים שבהם השתייך האדם לשבטים וחי בטבע נודע לטבע מקום מרכזי בטקסים של ריפוי והחלמה של הפרט. טקסים אלה נועדו לעזור לשבט ולאדם הפרטי להתמודד עם תחושות אי-ודאות קיומיות ועם תהליכי שינוי שכללו מעבר ממעמד חברתי אחד לאחר. במשך השנים, בד בבד עם התרחקות האדם מהטבע, נוצרה מסגרת טיפולית חדשה אשר תיעלה מקצת אותם מושגים לתוך חדר הטיפולים המודרני, בהשאירה מושגים כמו שבט וטבע מאחור.
בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בעולם בשימוש במרחבי הטבע כ"מערך" (Setting) לקיום עבודה טיפולית-חינוכית. טבע-תרפיה היא אחת מדרכי טיפול חדשניות אלו. מאמר זה מתמקד בהיבטיה הטיפוליים של הגישה, ומציג את ארבעת המודלים הנכללים בה. המאמר משלב תאוריה בעבודות שטח של המחבר. מטרת המאמר להציג את טבע-תרפיה כגישה טיפולית ולפתח דיון ודיאלוג עם הנושאים הישירים והעקיפים שהיא מעלה.

לקריאת המשך הפוסט »

By M.C. Tapera, Health Behavior News Service
Center for the advancement of health

Music therapy might help ease the symptoms of depression, though its effectiveness as a stand-alone intervention is not certain, according to a recent review of five small studies.

Four of the studies found reduced depression symptoms in participants receiving music therapy compared to those who did not. The fifth study did not find any difference.
לקריאת המשך הפוסט »