דליק ווליניץ בתוכניתו "יוצאים לאור" מראיין את ניקה חרקובסקי, סטודנטית לטיפול באמנות, באוניברסיטת חיפה, על טיפול באמנויות והמצב הבעייתי הנוכחי:

להאזנה לחצו כאן

יהורם גאון מדבר, בנימה אישית, בתכניתו "גאון ברדיו", על מצב המטפלים באמנויות במשבר הנוכחי ובכלל.

להאזנה לחצו כאן: יהורם גאון על טיפול בהבעה ויצירה

תודה רבה והערכה רבה ליהורם ולהילה.

קישור לכתבה ב Ynet
מאת: תומר ולמר

הסטודנטים לטיפול באמנויות נותרו  זועמים ומבולבלים, לאחר שמשרד החינוך הנחה את בתי הספר לא להעסיק אותם עד שתושלם  החקיקה או עד שמשרד הבריאות יקבע קריטריונים ברורים בנושא: "יד אחת לא יודעת מה עושה היד האחרת".

תחום הטיפול באמנויות שייך למקצועות המוגדרים כפרה-רפואיים, וכולל מקצועות כמו טיפול באמצעות קריאה וכתיבה, אמנות חזותית, מוזיקה, דרמה, תנועה ומחול. התחום החל להתפתח בישראל בראשית שנות ה-90, אולם ב-2005 חייב בג"ץ את המדינה להסדיר את הנושא לצורך הכרה רשמית במקצוע. הליך החקיקה הסבוך טרם הושלם, אולם במקביל נמשכה הכרת המטפלים, בעיקר במכללות להוראה השייכות למשרד החינוך, אך גם באוניברסיטאות.

עד כה, הורשו הבוגרים להשתלב כמטפלים במוסדות החינוך, שם הם עובדים עם ילדים עם צרכים מיוחדים. כ-5,000 בוגרים השתלבו עד היום במסגרות של משרד החינוך, ומעטים בלבד עובדים באופן פרטי.

אולם, כעת הוחלט לשנות את המדיניות. במשרד החינוך ייחסו זאת לצורך לוודא כי המטפלים עומדים בקריטריונים של משרד הבריאות ובעלי רמת המקצועיות הדרושה. עם זאת, במשרד הבריאות טוענים כי אין להם כל סמכות לקבוע קריטריונים להסדרת המקצוע ויש לחכות להשלמת החקיקה בכנסת.

להמשך הכתבה ב YNET

התארגנות של סטודנטים ובוגרים של המסלולים השונים להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה.
מהפייסבוק להתארגנויות ומפגשים בנסיון לקדם את המצב:

כניסה לעמוד הפייסבוק

ריקי הראל ; אנחנו רוצים לדבר עם ענת ביגר. שלום ענת.
ענת ביגר ; שלום.
ריקי הראל ; ביבליותרפיסטית.
ענת ביגר ; כן.
ריקי הראל ; עבר בשלום. קודם כל אנחנו דיברנו בעבר עם כל מיני מטפלים בשיטות, בכל מיני תחומים שונים מגוונים, אבל עם ביבליותרפיסט עוד לא. זה נשמע מאד מעניין. את מדברת בעצם על טפול באמצעות אמנות הספרות, נכון?
ענת ביגר ; בהחלט.
ריקי הראל ; איך זה עובד?
ענת ביגר ; קודם כל זה יכול לעבוד בהרבה מאד דרכים.

ריקי הראל ; קודם כל במי מטפלים?
ענת ביגר ; כל התחום של הטיפול באמנויות בעצם מתאים גם לילדים, גם למבוגרים, גם לבעלי מוגבלויות, גם לאנשים שאינם בעלי מוגבלויות. זה לא חייב להיות לאוהבי ספר אפילו.
ריקי הראל ; טוב.
ענת ביגר ; זה לא מוגבל בהקשר הזה.
ריקי הראל ; אבל חייבים להבין את השפה שבה קוראים את מה שקוראים.
ענת ביגר ; לא הייתי אומרת שזה המוקד. כלומר, אני כן יצא לי למשל לעבוד עם קבוצות של נשים שעברו אלימות במשפחה, השפה היתה מאד דלה. עדיין לפעמים סיפור בעל פה זה אמנות הכי בסיסית, הכי קרובה, הכי..
ריקי הראל ; בואי נבין איך זה קורה, אולי תתארי לנו, בא אדם לטיפול.
ענת ביגר ; קודם כל זה ביבליותרפיה זה טיפול דרך תהליכי קריאה וכתיבה. כלומר יכול להיות עבודה עם טקסטים עם שירה, עם ספרות, עם סיפורים, וזה יכול להיות גם עבודה של כתיבה, הרבה פעמים זה גם משולב.
ריקי הראל ; זה צירוף של המילה ביבלוס אולי ספר עם תרפיה.
ענת ביגר ; עם תרפיה. זה שילוב. זה לוקח קצת מפסיכולוגיה, זה לוקח הרבה מהספרות יחד משלב , שוב, אני עובדת גם בקבוצות וגם עם מטופלים פרטנים. אני כרגע עובדת עם עמך, בעמותת עמך ניצולי שואה. זה למשל חלק מהמטופלים שלי הם גם באמת מרותקים לביתם בגלל הגיל.
ריקי הראל ;אז את באה אליהם?
ענת ביגר ; בגלל מוגבלות. כן. אני מגיעה אליהם לטיפולי בית.
ריקי הראל ;אוקיי.
ענת ביגר ;שבהם שוב מתנהלת גישה טיפולית רגילה כמו עם פסיכולוג, רק שבה הרבה פעמים מגיעים טקסטים, אם זה טקסט שעוסק בפגיעות, או בקושי, טקסט שמהדהד זכרונות או דברים שעלו בפגישות.
ריקי הראל ; הטקסט כבר יש בו תכנים שהם רלוונטים לבעיה של המטופל.
ענת ביגר ; כן. עכשיו זה לא חייבת להיות בעיה, סתם אני חושבת באופן מיידי אולי מהשבוע אחרון, אני נפגשת עם מטופל, ומשהו שהוא אומר מזכיר לי שיר . שיר של נתן זך. אני מביאה את השיר הזה, אנחנו יחד נקרא אותו, בתוכו נגלה בדרך כלל עוד הרבה מעבר לאסוציאציה שהיתה לי. כאילו זה משהו שמרחיב את העולם, זה נותן שפה למקומות של ביטוי רגשי שאין לו שפה.
ריקי הראל ; תני לי דוגמא לאנשים עם מוגבלות שנעזרו בך, למשל?
ענת ביגר ; כאמור אני בעיקר בשנים אחרונות עובדת עם קשישים, יש משהו מהבחינה הזו מאד נגיש, אפילו ברמה שאני יכולה לבוא למטופלת קשישה. בת שמונים, נמצאת במחלקה סעודית, אם היא קוראת שזה הרבה פעמים מה שהיא יכולה לעשות, כי היא לא יכולה לעשות דברים אחרים. יש ספרים שמאד מחזקים. מאד פותחים מקומות של דיאלוג. כלומר, יש הרבה אפשרות לעבודה עצמית בעצם. ביבילויותרפיה עצמית.
ריקי הראל ; אז את יושבת, ואתן קוראות ביחד במקרה כזה.
ענת ביגר ; אם זה ספר שלם אנחנו לא נקרא אותו ביחד,א בל אני יכולה למשל, פשוט במקום שלי איזה עבודה של לתווך את היצירה, את הספר למטופל. כלומר, אני יכולה , נתתי למטופלת למשל את הספר ימי שלישי מורי, אז בשבועות אחר כך דיברנו עליו, איפה היא כן מזדהה עם אורי, איפה היא לא מזדהה עם אורי, איך היא חווה למשל. זה ספר שעוסק במחלה של ניוון שרירים, יש שם הרבה התמודדות עם התלות הפיזית, זה פתח הרבה מאד ערוצי דיבור. גם להבין שעוד מישהו מרגיש ככה, אתה לא היחידי עם החוויה הזו בעולם. נותן תחושה של אוניברסאליות.
ריקי הראל ; מה ההכשרה שלך?
ענת ביגר ; ביבליותרפיה זה תואר שני באוניברסיטת חיפה.
ריקי הראל ; מאיזה תחום את באה, יש לך את התחום הפסיכולוגי כאן?
ענת ביגר ;כדי ללמוד ביבליותרפיה צריך לעשות השלמות בפסיכולוגיה. כלומר, זה תוכנית של ארבע שנים, שנה של השלמות, עוד שנתיים של תואר שני ועוד שנה של תעודת מטפל. זה כן תוכנית הכשרה ארוכה. אני באה מהתחום של ספרות.
ריקי הראל ; כי פה מעורבים שני תחומים, כל אחד קרדינאלי בפני עצמו. את באה כאמור משני התחומים, ואת אומרת שאת יכולה באמצעות ז הלשבת לשוחח. אבל למשל, את לא יכולה לעשות את זה עם מישהו שהוא דובר עברית, כן. כ מובן.
ענת ביגר ; לי יצא לעבוד באנגלית, אבל כן. זה חייב. יש פה מוגבלות של שפה. אני חושבת שגם פסיכולוג לא יכול לעבוד עם מישהו שאיננו דובר את השפה.
ריקי הראל ; כמובן.
ענת ביגר ; כלומר התקשורת האנושית כן מבוססת על השפה. כן אני יכולה להגיד לך שעבדתי למשל עם ילדי עובדים זרים שהשפה היתה גם מאד מוגבלת, יש יותר עיסוק, את יודעת, בספרי ילדים שבהם גם הציור מאד משמעותי, אפשר. כלומר, יש הרבה דרכים לגשר.
ריקי הראל ; את יכולה לעשות את זה גם.
ענת ביגר ; כן.
ריקי הראל ; ברור. תשמעי זה מאד מעניין. זאת אומרת זה דבר שאפשר לקחת אותו. זה לא דבר חדש.
ענת ביגר ; לא.
ריקי הראל ; דבר שכבר קיים. אנחנו קצת מאירים את זה.
ענת ביגר ; אני חושבת שכולנו מכירים את זה. כל אחד שקורא מכיר את זה מחוויה פרטית שלו.
ריקי הראל ; נכון.
ענת ביגר ; פתאום קורא ספר ומשהו שם נוגע בך, משנה אותך. פה נכנס גם ה תיווך של לבחור את הספר הנכון, להתאים אותו, גם היכולת לעבד אותו יחד.
ריקי הראל ; איך את באמת בוחרת את הטקסט על פי מה זה עולה?
ענת ביגר ; קורסים רבים, נסיון. צריך למצוא משהו באמת שגם מבחינת השפה, האורך, שזה יתאים. בעיקר מבחינה שיש משהו בתמה, שיש משהו שם אחרי היכרות, אני יכולה להגיד לך לפעמים חודשיים ראשונים ב טיפול לא מביאים טקסטים כי האדם גם יש את הסיפור שלו. סיפור החיים שלו, גם צריך ליצור קשר כדי שאפשר יהיה לעשות את זה. לא כל הזמן יושבים וקוראים ביחד, זה פשוט באמת להסתייע, הספרות העולמית, ספרות ושירה זה דברים העשירים והנהדרים ביותר שיש בתרבות.
ריקי הראל ; כן.
ענת ביגר ; אז לתעל את זה להפוך אותנו למאושרים יותר.
ריקי הראל ; אם רוצים טיפול באמצעות זה, מה צריך לעשות?
ענת ביגר ; קודם כל יש הרבה ביבליותרפיסטים שמטפלים באופן פרטי. יש גם במוסדות ציבורים.
ריקי הראל ; איזה מוסדות?
ענת ביגר ; גם בבתי חולים עובדים ביבליותרפיסטים.
ריקי הראל ; כן.
ענת ביגר ; בעיקר של בריאות נפש, בעמותות שונות. עכשיו כן יש איזה בעיה עם כל המעמד של מטפלים באמנויות, יש מוקפאים בחוק יש בגצ לפני כמה שנים הוציא הקפאה עד שיסדירו את הטיפול באמנויות. אנחנו כן נמצאים בסיטואצית ביניים, גם הביביליותרפיה, גם טיפול במחול. כל הטיפול באמנויות כרגע נמצא באיזה מצב ביניים. אנחנו מקווים. זה עבר בקריאה ראשונה בכנסת, א מור להתקדם יכול להיות שזה יהפוך להיות מילה שתהיה הרבה יותר שגורה.
ריקי הראל ; רצוי.
ענת ביגר ; כן.
ריקי הראל ; כמה שיותר מהר, כי זה נשמע מעניין ונכון. ענת ביגר, תודה רבה לך.
ענת ביגר ;בשמחה.
ריקי הראל ; בהצלחה.
ענת ביגר ; יום טוב.

שני פרויקטים, שהמשותף להם הוא השימוש בסיפורים ככלי עזר בחינוך לשלום, מצביעים על יכולתם של הסיפורים לעורר רגשות ומחשבות בנושאים קונפליקטואליים, ולהביא לשינוי בתפיסת ה"אחר"

החינוך לשלום הוא נושא שזכה להתייחסות רבה ברמה תיאורטית, יישומית ומחקרית בעשרות השנים האחרונות. ההתייחסות אליו באה לידי ביטוי בעולם בכלל, אך  בישראל העיסוק בו רב במיוחד, בשל הסכסוך הישראלי-פלשתיני. מטרת המאמר היא להדגים כיצד ניתן להיעזר בסיפורים בפיתוח תוכניות התערבות ובמחקר בתחום החינוך לשלום.

בעשורים האחרונים פותחו, יושמו ונחקרו בישראל אין-ספור תוכניות חינוך לשלום, המוצעות למגוון גילים, מילדי גן ועד לסטודנטים באוניברסיטה.  ניתן לחלק את התוכניות לשני סוגים עיקריים: תוכניות מפגש בין יהודים וערבים, לרוב ערבים  אזרחי מדינת ישראל, ותוכניות לימודים והעשרה, המיושמות לרוב בבתי הספר במגזר היהודי, בשיעורי אזרחות וחינוך. הבולטים בעשייה זו, במפגשים בין יהודים וערבים, הם בית הספר לשלום בנווה שלום והמרכז לחינוך לשלום בגבעת חביבה. הספרות המחקרית מציגה שלושה סוגים עיקריים של מפגשים בין קבוצות בקונפליקט:

1. קבוצות ממוקדות ביחסי אנוש (Human relational groups) – מבוססות בעיקר על תיאוריית המגע. מטרתן העיקרית היא יצירת יחסים אישיים בין משתתפי המפגש. ההנחה היא שבאמצעות היכרות אישית ניתן לרופף ולשנות סטריאוטיפים, עמדות והתנהגות. במפגשים יש מעט מאוד התייחסות לרקע ההיסטורי ולמציאות הפוליטית העכשווית של הקבוצות. מחקרים מורים שלגישה זו יש, בדרך כלל, יתרון בטווח קצר, אך יש מעט מאוד השפעה בטווח ארוך, משום שהמציאות הפוליטית  העוינת מוחקת לרוב את השפעת הקשר הבין-אישי המיטיב. חיסרון נוסף הוא שלמרות הניסיון ליצור סימטריה בתוך הקבוצות, באמצעות מספר שווה של משתתפים, מעמד סוציו-חברתי דומה וכו', עדיין בולטת הא-סימטריה במפגש.

2. קבוצות על פי מודל העימות (The confrontational model) . מודל זה התפתח בנווה שלום וגבעת חביבה, בתגובה לביקורת על תיאורית המגע. גישה זו מתמקדת בזהות הקולקטיבית וביחסים הלא-סימטריים בין הקבוצות, על חשבון יצירת קשרי ידידות בין המשתתפים. מטרת הגישה היא לחזק את המיעוט, ולעזור לרוב להתמודד עם אמביוולנטיות וקונפליקטים הנוגעים לשליטה. בקבוצות מפגש מסוג זה יש  דיון נוקב בקונפליקט, כולל עיסוק בנושאים פוליטיים ומדיניים. היתרון של קבוצות אלו הוא בנטיית המשתתפים לעשות עבודה פנימית, ולנסות להתמודד עם הדברים הקשים שעולים במפגש. הקושי במפגשים הוא בצורך לנהל מאבק חיצוני ולפעמים פנימי, ובתסכול שחווים משתתפים משני הצדדים, לנוכח החזרה לחיים בחוץ, המאמתת את חוסר הסימטרייה שאליה התייחסו במפגש. 

3. קבוצות ממוקדות בסיפורי חיים ((Family stories encounter groups. זה סוג חדש יחסית של קבוצות, שמטרתו לשלב את שני המודלים הקודמים. המשתתפים משתפים את הקבוצה בסיפורים המשפחתיים שלהם, שהם אוספים בראיונות עם בני משפחותיהם. השיתוף מאפשר חיבור ברמה אישית ודיון במרכיבים הקולקטיביים של הסיפורים. באמצעות הסיפורים מתאפשרת עבודת עומק אישית וקבוצתית בעניינים הקשורים לקונפליקט. מטרת השיתוף בנרטיבים האישיים היא להגביר את יכולת המשתתפים לפתח היכרות, מודעות ואמפתיה כלפי ה"אחרים". מודל זה לא נחקר עדיין באינטנסיביות. 

בשנים האחרונות נבחנו מחדש ספרי הלימוד בהיסטוריה ובאזרחות. לאור הממצאים הקשים, שערבים מוצגים בספרים כאויבים בלבד, נעשה ניסיון, חלקי בלבד, לעודד שיבוץ טקסטים ברוח החינוך לשלום. בשנה האחרונה יצא ספר לימוד ניסיוני, המציג זה לצד זה את הנרטיבים היהודי-ישראלי והפלשתיני, בנוגע למלחמת 1948. הספר נכתב במשותף על ידי מורים יהודים-ישראלים ופלשתינאים, והוא מעודד תלמידים לספר את הסיפור המשפחתי שלהם כחלק מתוכנית הלימוד (בר און ועדוואן, 2004).

במאמר זה אציג  שתי תוכניות, שהמשותף להן הוא השימוש בסיפורים כאמצעי עזר בפרויקטים ובמחקר של חינוך לשלום. התוכנית הראשונה, העוסקת בספרותרפיה כאמצעי לשינוי עמדות וחיזוק הנכונות לקשר חברתי בין ילדים יהודים לילדים ערבים, תוצג כאן בהרחבה. המחקר השני, שעסק בבחינת תהליכי שינוי והתפתחות של זהות אצל צעירים באמצעות תגובות לדילמות, יוצג בקצרה. תיאור רחב יותר של מחקר זה ניתן למצוא אצל ליטבק-הירש, ט. (2003).   

                                       *

הפרויקט הראשון הוא תוכנית התערבות המבוססת על ספרותרפיה כאמצעי לשינוי עמדות ילדים יהודים כלפי ילדים ערבים, הפחתת סטריאוטיפים וחיזוק הנכונות לקשר חברתי.  ספרותרפיה מוגדרת כעזרה פסיכולוגית באמצעות ספרות. מטרתה ליצור הפוגה במתח ושחרור אנרגיות, והרחבת ההבנה, הסבלנות והפתיחות לאחרים. חוקרים מסכימים שהשיטה מסייעת, בעיקר לילדים, לשייך התנהגויות בלתי רצויות או מביכות לאחרים, במקום לעצמם, וכך מאפשרת לטפל בהן בראייה מציאותית יותר. באמצעות הספרותרפיה ניתן גם לפגוש את החלקים "הרעים" בעצמך באופן פחות מאיים, ואולי לנהל עמם דיאלוג פנימי.

התוכנית שמה לה למטרה להגמיש ולרופף סטריאוטיפים ולהגביר את הנכונות לקשר חברתי של ילדים יהודים עם ילדים ערבים. היא פותחה בגלל הצורך למצוא שיטות אלטרנטיביות לפגישה עם ערבים בבית הספר, או כהכנה לקראת מפגשים בין ילדים יהודים וערבים. הרציונל של התוכנית הוא, שבמקום מפגש פיזי יחשפו התלמידים למפגש עם ילדים ערבים דרך סיפורים המציגים מפגשים בין ילדים יהודים וערבים. בכל סיפור עולים קונפליקטים ומוצעות דרכי התמודדות. התוכנית משלבת קריאה בסיפורים ודיון עליהם ברוח הספרותרפיה, המעודדת דיון חופשי באספקטים של המפגש, והעלאת רגשות חיוביים ושליליים ביחס ל"אחר".

הרציונל של השימוש בטכניקה זו הוא האפשרות להעביר לילדים חוויה של מפגש עם האחר באמצעות יצירות ספרותיות, באופן שאינו מאיים על הילדים, ומאפשר להם להביע רגשות חיוביים ושליליים במסגרת מוגנת יחסית. תהליך הספרותרפיה נבנה מכמה שלבים, שמתבטאים בתחושות ובמחשבות של הילד במפגש עם היצירה הספרותית. תחושה משמעותית של הילד, בשלבים הראשונים של התהליך, היא ההזדהות. מטרת תוכנית ההתערבות היא להוביל לפיתוח תחושת הזדהות עם הדמויות בסיפורים, בדרך כלל עם דמות הילד היהודי, ודרך ההזדהות להביע רגשות ודעות ביחס לדמויות הילדים הערבים. מרכיב נוסף בחשיפה המונחית ליצירה ספרותית הוא ההשלכה. החשיפה ליצירה הספרותית וההנחיה מאפשרות לילדים להביע כעס, פחד, חשש ואשמה, הן כלפי גיבורי הסיפור והן כלפי העצמי, באופן ישיר בדיון בכיתה. התמודדות עם רגשות מאפשרת הקלה והפחתה של רגשות שליליים ומתח. השלב הגבוה ביותר בתהליך הספרותרפיה הוא שלב התובנה, שבו מפתח הפרט מודעות  לרגשותיו, מניעיו וצרכיו, והבנה להשקפותיו ורצונותיו של האחר. התובנה מאפשרת ראייה מורכבת יותר של מניעי הגיבור בסיפור. מהבנה זו נוצרת הפנמת תפיסות וערכים חדשים.

התוכנית מורכבת משישה מפגשים ספרותרפויטים, של 45 דקות. בכל שיעור המנחה קורא בקול סיפור או פרק מספר, ומתפתח דיון על נושא הסיפור. את הסיפורים שנבחרו כתבו סופרים ישראלים בעשורים האחרונים. הם מציגים קשיים, קונפליקטים וחששות ביצירת קשרים בין ילדים יהודים וערבים, יחד עם דרכי ההתמודדות האפשרויות והסיכוי ליצירת קשר זה. התוכנית יושמה בבית ספר יסודי באזור השרון, במסגרת חד-שבועית. נבחרו באקראי 120 ילדים בכיתה ה' (גילאי 10-11).

המשך המאמר כאן…

יומן מודרך לסיוע בהתמודדות עם רגשות
עבדו עם תחושותיכם, לא נגדן: כאשר הם ממלאים את תפקידם, רגשותינו ותחושותינו מגינים עלינו, מדווחים על החלטותינו ומעניקים לחיינו אושר ומרקם. אולם אם רגשות מקבלים גוון מציף, הם יכולים לגרום למתח מופרז, למצוקה ולהתנהגות לא יציבה.
ניהול יומן יכול לסייע לאזן ולווסת רגשות. ספר זה, יומן מודרך, משלב את יתרונות ניהול יומן עם ייעוץ מעשי ושקול. הספר מספק מידע, רעיונות ותרגילים שיסייעו לכם לחוש נינוחים וממוקדים בחייכם הרגשיים.
בת` ג`ייקובס היא פסיכולוגית קלינית בעלת ניסיון של למעלה מעשרים שנה, ועניין מיוחד בתרפיה בעזרת כתיבת יומן. ניהלה סדנאות שעסקו ביישומים המעשיים של כתיבת יומן, וחברה בסגל בית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת`ווסטרן.

הספר מתאר שיטת טיפול פסיכולוגית, המתבססת על האפשרות המעשית לשנות מן היסוד את יחסו של האדם לעצמו ולאירועים שפקדו אותו, על ידי תיאור המקרה על פי דגמים סיפוריים אחרים. עיקר הטיפול המוצע על פי שיטתם הוא תהליך סיפור מחדש של החיים ושל ניסיון החיים כדי לעצב באמצעותם דגם סיפורי שהמטופל יהיה שלם עמו.

ביבליותרפיה כסיוע בהפחתת פחדי ילדים ונוער.

פחדי ילדים נפוצים מאוד. לעיתים הם מטרידים את הילד עד כדי כך, שהוא מתקשה לתפקד במשימות יומיומיות פשוטות. קורה שקשייו של הילד משפיעים על יתר בני המשפחה, הורים ואחים, ואף במסגרת החברתית. גם המבוגרים עומדים לפעמים חסרי אונים מול פחדיו של הילד. הספר "פחד אז" מיועד לסייע להורה, למורה, לגננת וליועץ החינוכי בבואם לעזור לילד הן כיחיד או בקבוצה.
הספר בנוי על עקרונות הבבליותרפיה, המשתמשת בסיפורים ושירים בשילוב פעילויות יצירתיות אחרות על מנת לגעת בנושאים הטעונים בדרך עדינה המאפשרת ברור, אוורור והקלה.
בספר פרקים על פחדים ספציפיים כמו פחד מחושך, ממפלצות, ממחלות, מבידוד חברתי ועוני, וכן התייחסות לפחדים על פי גילים ועקרונות הסיוע המתאימים להם.

על המחברים
גב. חוה אנקור – יועצת בכירה, חברת צוות המרכז לשעות חירום. אם לשמונה ילדים. בעלת נסיון רב בעבודה קבוצתית בנושאים של חוסן נפשי והתערבות במצבי לחץ ומשבר. ספרה הקודם "להתגבר" עסק בפתוח חוסן נפשי אצל מתבגרים במצבי חיים שונים.
ד"ר מולי להד – פסיכולוג בבליותרפיסט, מומחה בעל מוניטין עולמי בנושא התערבות בפרטים וקבוצות במצבי לחץ ואסון. מייסד המרכז לשעת חירום. מרכז המסלול לדרמה תרפיה במכללת תל חי. פרסם מאמרים וספרים רבים בנושא התערבות מניעתית במצבי לחץ של ילדים ומתבגרים ומערכות. מספריו: "אף אחד לא לבד", "גן מוגן", "להתגבר", "חיים על הגבול", "כל החיים לפניך", "על החיים ועל המוות".