הזמנה לקורס – גופים "לא תקינים" באומנות

במוקד הקורס יעמדו עבודות אמנות, בעיקר מיצגים ועבודות גוף, אשר מאתגרות באופנים שונים מודלים גופניים הנחשבים נורמאליים ונורמטיביים. גופים "סוטים", "מפלצתיים", "פריקים" מופיעים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום, בעבודות אמנות שיש להן עניין לעסוק באופן ביקורתי בסוגיות כמו זהות, מגדר, מיניות, גזע ויחסי סובייקט אובייקט, תוך הצבעה על מנגנוני ההדרה והיררכיות הכוח המגולמים בהן. הכרה של עבודות כאלה ועיון בהן, יאפשרו להרחיב את הדיון אל אופנים שונים בהם נתפס הגוף ומובנת גשמיות במסגרות מחשבה פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסט-מודרניות, על דרכי ההתבחנות שלהן מתפיסות מודרניסטיות של הגוף.

לקריאת המשך הפוסט »

 מאת: רוני נוה פרישוף
מאתר הבית של רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית.

התייחסות לחלימה באמנות הינה עתיקה כמו האמנות עצמה. לא פלא שכך. החלום והיצירה נובעים שניהם ממעמקי הנפש, מתוך היבטים סובייקטיביים, משוחררים יחסית מקונוונציות חברתיות, לא-מודעים בחלקם הגדול, ראשוניים ולאו-דוקא רציונליים, ואפילו חולקים גלי מוח דומים. החלום והיצירה מסייעים ליוצרם להתחבר אל עמקי תודעתו ולעבד חומרים המעסיקים אותו, ומניבים לו קשת רחבה של רגשות החל מכאב בלתי נסבל ועד התרוממות רוח. רגשות יקרים ועמוקים. 

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: מילי שטוקפיש
(חלק מתוך 'גוונים של חיפוש'; קשרים בין תהליכי טרנספורמציה אישית ותהליכי יצירה אומנותית)
המאמר סוקר את הזיקה שיש בין תהליכי שינוי וטרנספורמציה אישית לדיאלוג עם הלא מודע בהיקשר לטיפוח היכולות לשינוי.
 

דו-השיח בין המודע אל הלא-מודע קשור למוטיבציה ולמניעים המביאים את האדם לשינוי.
זהר (2001), טוענת שהמוטיבציה היא -"חוליה מקשרת מכרעת בין המודע ללא-מודע", החוליה הזו נוצרת בנקודת המפגש שבין ה-"אינטליגנציה השכלית" ובין ה-"אינטליגנציה הרגשית." במקום המפגש הזה, טוענת זהר, נמצאים המניעים שעונים למעשה על התהייה- "מה אנחנו רוצים לעשות בנוגע למצבים". לדעתה של זהר מניעים למעשים רבים קשורים ל-"אינטליגנציה רוחנית" באדם. ה-"אינטליגנציה הרוחנית" שולחת "אנרגיה נפשית עמוקה לערוצי ?האישיות השונים של האגו ולפעילותם הנובעת מכך" (עמ' 143). זהר טוענת ש-"רוב זרמי הפסיכולוגיה המערבית מסכימים שמניעים הם מיזוג של מודע ולא מודע". כדוגמאות תומכות לדבריה מביאה זהר את פעילויותיהם של אומנים ופוליטיקאים ואומרת: "אומן מודע באופן חלקי לסיבה בגללה הוא מוכרח לצייר תמונה מסוימת, אך אינו יודע באופן מלא מהם הכוחות העמוקים בלא-מודע שלו הדוחפים אותו ליצור חיזיון שהוא לא ראה מימיו."ו- "גם הפוליטיקאי אינו יודע לגמרי מנין נובע הלהט שבמחויבותו". לדעתה של זהר "אנחנו תמיד זרים חלקית לעצמנו, כי אנחנו תמיד יותר מהעצמי המודע" (עמ' 143).

לקריאת המשך הפוסט »

מרקמן סינמנס דפנה

מכללת שאנן חיפה

תוקפנות היא תופעה נורמטיבית בהתפתחות תקינה וכן גם באישיות הבוגרת. לעתים, באופן חריג, מתרחש המעבר מתוקפנות מותאמת, לאלימות. ויניקוט (1950-55) טען שאם חברה בסכנה, זה לא בגלל תוקפנות האדם אלא בשל הדיכוי של תוקפנות אישית אצל יחידים.
מבחינה התפתחותית תוקפנות קיימת עוד ברחם. התינוק בועט ומניף את זרועותיו שלא על מנת לתקוף. בשלב זה תוקפנות היא מלה נרדפת לפעילות. תוקפנות מכוונת רק בשלב שההתנהגות מכוונת; כאשר כבר יש רמה מסוימת של אינטגרציה באישיות.
בראשית החיים המקור העיקרי של תוקפנות הוא החוויה האינסטינקטואלית. תוקפנות היא חלק מההבעה הפרימיטיבית של אהבה. בשלב מאוחר יותר יש מספיק אינטגרצית אגו כדי לחוש אשם. ויניקוט הגדיר שלב זה כשלב הCONCERN , שבו קיימת דאגה אצל התינוק ביחס לתוצאות של החוויה האינסטינקטואלית הפיזית והרעיונית שלו. שלב זה מביא עמו את היכולת להרגיש אשם., האשמה היא ביחס לנזק שנחווה כנגרם לאדם האהוב ביחסים המרגשים.
בהתפתחות תקינה התינוק יכול להכיל את האשמה או, בעזרת הדמות המטפלת הוא יכול לגלות את הדחף האישי שלו לתת, לבנות ולתקן כאשר הוא חש אשמה.

לקריאת המשך הפוסט »

מסע אמנותי לריפוי – לאחר אובדן טראגי עוברת אנני גוסמן ג'ולי מסע מיגון לתקווה, בעזרת ציורים ודימויים.

מאת יוסי לב

מהאתר סנונית, מתוך: גלילאו, המגזין הישראלי למדע ולאקולוגיה גליון 16 1996,מאי/יוני
הערות: יוסי לב הוא פסיכולוג חברתי, מרצה בשלוחת צפת של אוניברסיטת בר-אילן ויועץ ארגוני בצה"ל.

מהו התהליך היצירתי – אותה דרך נפתלת שבסיומה ניצבת היצירה?
שאלה עתיקת יומין זו העסיקה הוגי דעות ופסיכולוגים. כמה מהם מנסים לתת לה הסבר.

מאז ומעולם הייתה היצירתיות תכונה מוערכת. עד כדי כך שאחת התיאוריות המוקדמות ביותר של ההשראה ייחסה את מקור היצירה לאלוהות. כך למשל ב"איון" של אפלטון, מובעת הדעה שהמשורר או המוסיקאי אינם אלא כלים שדרכם מדברות המוזות – הפה שדרכו מדבר האל. גם יוצרים רבים התבטאו ברוח זו, כמו למשל המלחין גוסטאב מאהלר שאמר: "איני מלחין, אני מולחן".

לקריאת המשך הפוסט »

מהו המסר האמנותי?
מה מאפיין את השפה האמנותית?
מה מייחד את החשיבה היצירתית?
איך מצליחה האמנות להעביר רגשות וחוויות?
איך מתפתח הכישרון האמנותי?
מה מניע את האמן היוצר ומדוע אנו זקוקים בכלל לאמנות?
על שאלות אלה ינסה הספר להשיב, תוך ניסיון לשלב את הידע הפסיכואנליטי על אודות הבלתי מודע והעיבוד הפנימי לפי התהליכים הראשוניים עם הידע העדכני של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית על תהליכי התפיסה, החשיבה והקומוניקציה.
פרופסור פנחס נוי הוא רופא-פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט. חבר החברה הפסיכואנליטית הישראלית והבינלאומית, שימש בעבר יו"ר ועדת ההוראה במכון הפסיכואנליטי בירושלים, לימד במשך 35 שנה כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב. פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית בארץ ובחו"ל בנושאים קליניים פסיכיאטריים. עיקר עבודתו המחקרית התרכזה בחקר התהליכים הראשוניים של החשיבה והתבטאותם בחלום, באמנות וביצירתיות

 "הספר הבעה באמנות עם קשישים מתאר בפנינו מגוון עשיר של תוכניות המראות לנו שהגיל או המחלה אינם מונעים בהכרח מהאדם המבוגר להיות יצירתי. פעמים רבות קרה ודווקא בגיל המבוגר ובעת מחלה מגלים אנשים את פוטנציאל הטמון בהם. ספר זה מציע קווים מנחים ומעשיים להזדמנויות יצירתיות הן עבור אלו המפיקים את התוכניות והן עבור אלו המשתתפים בהן".
ג'ון כהן, Ph.D., M.D., מנהלת המרכז לזקנה, בריאות והמדעים ההומניסטיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
ספר מעניין ומעשי זה מראה כיצד אנשים זקנים שעשויים להיות מבולבלים, מדוכאים או מבודדים מבחינה חברתית בעקבות תהליך ההזדקנות, יכולים לחוות תחושה מחודשת של חיבור לעולם ואישור לקיומם דרך ההבעה האמנותית והטיפול באמצעות האומנות. עשרים כותבים וביניהם שניים מהפסיכיאטרים המובילים בתחום הגרונטולוגיה, מציגים ניתוח מעורר מחשבות של שיקולים תיאורטיים סביב נושא ההזדקנות, החברה והדמנציה, עם יישומים מעשיים בטווח רחב של אומנות יצירת הכוללת דרמה, מוזיקה, אמנות, ריקוד וכתיבה יוצרת. הם כוללים גם תיאורים של פרויקטים חדשניים בין-דוריים ורב-תרבותיים. אנשי מקצוע העובדים עם זקנים במגוון מסגרות כולל בתי אבות, מרכזים קהילתיים ומוסדות פסיכיאטריים, ימצאו בספר זה מדריך חיוני שישמש אותם בעבודתם.
נאידה ויסברג, R.D.T., M.A., ממקימי !MPROVISE!, מומחית בדרמה יוצרת וטיפול באמצעות דרמה, עובדת עם מנהלי פעילות בבתי אבות, סטודנטים, מבוגרים במוסדות וילדים בכל הגילאים.
רוזילין ווילדר,R.D.T, Ed.D., פרופסור עוזר בבית-ספר גלטין ללמידה פרטנית באוניברסיטת ניו-יורק, מטפלת באמצעות אומנות יוצרת, גרונטולוגית וסופרת.

וילפרד א. פיטרסון קורא לחקר היצירתיות מתוך הנאה, וגורם לקוראים להתבונן באופן שונה על כל היבטי החיים. בספר זה הוא מעביר את המסר, שעל פיו חשיבה יצירתית פירושה חיים מלאים ונלהבים.
אוסף החיבורים הקצרים והקולעים מעודד מחשבה. מעורר השראה. מביא לגירוי המקוריות וממחיש, שהכוחות היצירתיים הגלומים בכל אחד ואחד מאתנו הם מיוחדים ואין סופיים.
אבני החן הנוצצות של חכמה, אמת והשראה, הפזורות לכל אורכו של הספר תראינה לכם את הדרך להפעלתם.