האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל

מה מושך אותנו ביצירת האמנות? מה הופך יצירת אמנות לדבר החורג מהפסיכולוגיה של האמן? אם האמנות היא התרחשות כי אז מהו שדה ההתרחשות שלה? מהי יצירתיות בהתייחסותה לגאון? האם היופי מסתיר או מגלה? האם האמנות מעוררת בנו הנאה ועונג או גם אי נחת ומועקה? בסדרת הרצאות זו מציגה פרופ' רותי רונן מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב עקרונות בקריאה פסיכואנליטית של האמנות. האמנות הפכה לשדה אליו פונה הפסיכואנליזה עוד מימי הממציא שלה, פרויד. אין מדובר בניסיון נוסף להשביע את התשוקה לפרשנות של האמנות באמצעות מושגים פסיכואנליטיים אלא בחקירתה של האומנות כמה שיכול ללמדנו על "הנפש", לחשוף כיצד האמנות היא סוג של פתרון, של המצאה אשר לאו דווקא כפופה למישור של המשמעויות והסמלים, שתמיד פיתו את מבקרי האמנות בבואם לפרש. דווקא בהתבוננות ביצירה כסימפטום ובבחינת היחס של יצירת האמנות לדחף וללא-מודע, מתברר היסוד לכוח המשיכה שיש לאמנות עבורנו.

  לקריאת המשך הפוסט »

.

קישור לאתר המציג את שלבי ההתפתחות בציורי ילדים

כתיבה, עריכה ועיצוב: רותם עדי

ייעוץ אקדמי: תורן חוה

אתר המפרט את אחד עשר שלבי התפתחות היצירה, מגיל שנה ושמונה חודשים ועד גיל הבגרות. באתר מפורטים מאפייני כל שלב וכיצד להגיב לציור או לשוחח עליו?

כל שלב יהיה מלווה במספר מילים המקשרות לפסיכולוגיה ההתפתחותית. השלבים מחולקים לפי גיל.

האתר בנוי על בסיס הקורס "התפתחות היצירה" שמלמדת חוה תורן במכללת "אורנים". שלבי היצירה כפי שנלמדו בקורס מתייחסים ליצירה הפלסטית כולה ולא רק לציור דו מימדי.

מעבר לאתר כאן

.

.

.

.

שנתיים לפטירתו של ברט חזן, אמן, מורה וחבר.

..

ברט חזן היה אמן דאונטאון ניו-יורקי שהוכשר בפריז ויצירתו מהולה בנגיעות של קוביזם, סוריאליזם ואקספרסיוניזם אבסטרקטי.

.

חזן לימד בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, וזכה להציג מיצירותיו ב  Smithsonian Institution, בספריית הקונגרס, ובאקדמיה הלאומית לעיצוב  National Academy of Design.

.

.

לקריאת המשך הפוסט »

.

פרופ' אדיר כהן, מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, משוחח עם אורחיו על הקשר בין שיגעון ליצירה, תוך ניתוח יצירות של אמנים וסופרים. בנוסף, הם מתייחסים ליצירות של פגועי נפש המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.

משתתפים:

לצפיה בחלק א' … כאן

לצפיה בחלק ב' … כאן

.

 .

קישור למאמר באתר :  Shvoong

בתמונה:  Dali: The Dream
.

השפה של האמנות: בבואנו לדון באמנות מנקודת מבטה של הקומוניקציה ניתן לחלק את אמצעי הקומוניקציה האנושיים לשתי מגמות עיקריות, ראשוניים ומשניים. המגמה הראשונית – משרתת את צורכי הקומוניקציה של החוויות והרגשות הסובייקטיביים. תהליכי חשיבה יוצאי דופן, שאינם קשורים לחיי היומיום (המאופיינים בחשיבה לוגית) ועיקרם לא רציונאלי. במגמה זו מתבטאות המערכות השונות של האמנויות (כל אמנות סביב המדיום שלה) כוללת את צורות הפעילות הנפשית – חשיבה, דמיון, ריגוש, חלימה – נשלטים על ידי חוקיות שהיא מעבר להיגיון. המגמה המשנית – משרתת את צורכי הקומוניקציה של האינפורמציה האובייקטיבית. כמו למשל מערכת השפה אותה נאלץ ללמוד הילד בשלב מסוים. בניגוד לתהליכי החשיבה הראשוניים, תהליכי החשיבה המשניים כפופים לחוקי הלוגיקה של המציאות. קיים בהם רצף הגיוני של זמן ומקום ולא ייתכן קיום של דבר והיפוכו. בילדותנו ישנו מעבר דומיננטי מצורת תקשורת ראשונית לצורת תקשורת משנית. מעבר דומיננטי זה מחייב את הילד לערוך שינויים נרחבים בכל תהליכי החשיבה והעיבוד הפנימי של האינפורמציות הקלט והזיכרון.

 המשך המאמר באתר   Shvoong

.

.

הזמנה לקורס – גופים "לא תקינים" באומנות

במוקד הקורס יעמדו עבודות אמנות, בעיקר מיצגים ועבודות גוף, אשר מאתגרות באופנים שונים מודלים גופניים הנחשבים נורמאליים ונורמטיביים. גופים "סוטים", "מפלצתיים", "פריקים" מופיעים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום, בעבודות אמנות שיש להן עניין לעסוק באופן ביקורתי בסוגיות כמו זהות, מגדר, מיניות, גזע ויחסי סובייקט אובייקט, תוך הצבעה על מנגנוני ההדרה והיררכיות הכוח המגולמים בהן. הכרה של עבודות כאלה ועיון בהן, יאפשרו להרחיב את הדיון אל אופנים שונים בהם נתפס הגוף ומובנת גשמיות במסגרות מחשבה פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסט-מודרניות, על דרכי ההתבחנות שלהן מתפיסות מודרניסטיות של הגוף.

לקריאת המשך הפוסט »

 מאת: רוני נוה פרישוף
מאתר הבית של רוני פרישוף, פסיכולוגית קלינית.

התייחסות לחלימה באמנות הינה עתיקה כמו האמנות עצמה. לא פלא שכך. החלום והיצירה נובעים שניהם ממעמקי הנפש, מתוך היבטים סובייקטיביים, משוחררים יחסית מקונוונציות חברתיות, לא-מודעים בחלקם הגדול, ראשוניים ולאו-דוקא רציונליים, ואפילו חולקים גלי מוח דומים. החלום והיצירה מסייעים ליוצרם להתחבר אל עמקי תודעתו ולעבד חומרים המעסיקים אותו, ומניבים לו קשת רחבה של רגשות החל מכאב בלתי נסבל ועד התרוממות רוח. רגשות יקרים ועמוקים. 

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: מילי שטוקפיש
(חלק מתוך 'גוונים של חיפוש'; קשרים בין תהליכי טרנספורמציה אישית ותהליכי יצירה אומנותית)
המאמר סוקר את הזיקה שיש בין תהליכי שינוי וטרנספורמציה אישית לדיאלוג עם הלא מודע בהיקשר לטיפוח היכולות לשינוי.
 

דו-השיח בין המודע אל הלא-מודע קשור למוטיבציה ולמניעים המביאים את האדם לשינוי.
זהר (2001), טוענת שהמוטיבציה היא -"חוליה מקשרת מכרעת בין המודע ללא-מודע", החוליה הזו נוצרת בנקודת המפגש שבין ה-"אינטליגנציה השכלית" ובין ה-"אינטליגנציה הרגשית." במקום המפגש הזה, טוענת זהר, נמצאים המניעים שעונים למעשה על התהייה- "מה אנחנו רוצים לעשות בנוגע למצבים". לדעתה של זהר מניעים למעשים רבים קשורים ל-"אינטליגנציה רוחנית" באדם. ה-"אינטליגנציה הרוחנית" שולחת "אנרגיה נפשית עמוקה לערוצי ?האישיות השונים של האגו ולפעילותם הנובעת מכך" (עמ' 143). זהר טוענת ש-"רוב זרמי הפסיכולוגיה המערבית מסכימים שמניעים הם מיזוג של מודע ולא מודע". כדוגמאות תומכות לדבריה מביאה זהר את פעילויותיהם של אומנים ופוליטיקאים ואומרת: "אומן מודע באופן חלקי לסיבה בגללה הוא מוכרח לצייר תמונה מסוימת, אך אינו יודע באופן מלא מהם הכוחות העמוקים בלא-מודע שלו הדוחפים אותו ליצור חיזיון שהוא לא ראה מימיו."ו- "גם הפוליטיקאי אינו יודע לגמרי מנין נובע הלהט שבמחויבותו". לדעתה של זהר "אנחנו תמיד זרים חלקית לעצמנו, כי אנחנו תמיד יותר מהעצמי המודע" (עמ' 143).

לקריאת המשך הפוסט »

מרקמן סינמנס דפנה

מכללת שאנן חיפה

תוקפנות היא תופעה נורמטיבית בהתפתחות תקינה וכן גם באישיות הבוגרת. לעתים, באופן חריג, מתרחש המעבר מתוקפנות מותאמת, לאלימות. ויניקוט (1950-55) טען שאם חברה בסכנה, זה לא בגלל תוקפנות האדם אלא בשל הדיכוי של תוקפנות אישית אצל יחידים.
מבחינה התפתחותית תוקפנות קיימת עוד ברחם. התינוק בועט ומניף את זרועותיו שלא על מנת לתקוף. בשלב זה תוקפנות היא מלה נרדפת לפעילות. תוקפנות מכוונת רק בשלב שההתנהגות מכוונת; כאשר כבר יש רמה מסוימת של אינטגרציה באישיות.
בראשית החיים המקור העיקרי של תוקפנות הוא החוויה האינסטינקטואלית. תוקפנות היא חלק מההבעה הפרימיטיבית של אהבה. בשלב מאוחר יותר יש מספיק אינטגרצית אגו כדי לחוש אשם. ויניקוט הגדיר שלב זה כשלב הCONCERN , שבו קיימת דאגה אצל התינוק ביחס לתוצאות של החוויה האינסטינקטואלית הפיזית והרעיונית שלו. שלב זה מביא עמו את היכולת להרגיש אשם., האשמה היא ביחס לנזק שנחווה כנגרם לאדם האהוב ביחסים המרגשים.
בהתפתחות תקינה התינוק יכול להכיל את האשמה או, בעזרת הדמות המטפלת הוא יכול לגלות את הדחף האישי שלו לתת, לבנות ולתקן כאשר הוא חש אשמה.

לקריאת המשך הפוסט »

מסע אמנותי לריפוי – לאחר אובדן טראגי עוברת אנני גוסמן ג'ולי מסע מיגון לתקווה, בעזרת ציורים ודימויים.