"תוספת מבורכת לספרות המועטה בתחום. אני ממליץ על הספר לכל מי שעובד בתחום ובמיוחד למתחילים… זהו ספר שמוצג היטב, ברור וקל לקריאה, ומספק תערובת מאוזנת של מידע עובדתי וסיפורי מקרה."  British Journal of Occupational therapy.  אן קטנאך היא מנהלת החוג לתרפיה במשחק במכון Roehampton ומייסדת שותפה של הקרן לתרפיה במשחק.

ד"ר משה רז
מכללת תלפיות
כלי התקשורת השתים מדווחים לאחרונה בשכיחות ההולכת וגוברת על אירועים שונים הקשורים באלימות והתעללות במשפחה. הן של בעלים כלפי נשותיהם והן של הורים ו/או קרובי משפחה אחרים כלפי ילדים.
הנפגעים, בעיקר מקרב הילדים מוזהרים על ידי המבוגרים לא לספר לאחרים על האירוע או האירועים. לשמור זאת כסוד שלנו, ולכן קשה לנו (מורים, יועצים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואחרים) לדעת שקיימת בעיה, גם כאשר הדברים עולים בתוך המשפחה, ישנה לעיתים שאיפה של חברי המשפחה לשמור זאת בתוך המשפחה ולא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. הדבר משרת את התוקפן אך לא את הקורבן.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: ערן בר-גיל

מאתר הארץ אונליין

ההנחה הרווחת היא שילדים מאמצים אורח חיים אלים כתוצאה ממצוקה רגשית הנגרמת על ידי אחרים, לרוב ההורים. הפסיכולוג פרופ' חיים עומר מנסה להתמודד במחקר חדשני עם אלימות ילדים בדרכים לא אלימות.

אם לילד בן 12 פנתה לעזרה במלים הבאות: "לבני יש בעיה; כאשר הוא מרגיש צורך להביע את עצמו, יש לו נטייה לעבור מהר ממלים למעשים. הוא מקלל אותי, משליך על הרצפה את האוכל שאני מכינה לו, לא מרשה לאחיו הצעיר להשתמש במחשב, מכה ילדים אחרים בבית הספר, ושובר חפצים בבית. משהו מביא אותו לכך שהוא מתחיל להפעיל את הידיים והרגליים. מה יש לו בפנים שמביא אותו להתנהג כך?"

  לקריאת המשך הפוסט »

מרקמן סינמנס דפנה

מכללת שאנן חיפה

תוקפנות היא תופעה נורמטיבית בהתפתחות תקינה וכן גם באישיות הבוגרת. לעתים, באופן חריג, מתרחש המעבר מתוקפנות מותאמת, לאלימות. ויניקוט (1950-55) טען שאם חברה בסכנה, זה לא בגלל תוקפנות האדם אלא בשל הדיכוי של תוקפנות אישית אצל יחידים.
מבחינה התפתחותית תוקפנות קיימת עוד ברחם. התינוק בועט ומניף את זרועותיו שלא על מנת לתקוף. בשלב זה תוקפנות היא מלה נרדפת לפעילות. תוקפנות מכוונת רק בשלב שההתנהגות מכוונת; כאשר כבר יש רמה מסוימת של אינטגרציה באישיות.
בראשית החיים המקור העיקרי של תוקפנות הוא החוויה האינסטינקטואלית. תוקפנות היא חלק מההבעה הפרימיטיבית של אהבה. בשלב מאוחר יותר יש מספיק אינטגרצית אגו כדי לחוש אשם. ויניקוט הגדיר שלב זה כשלב הCONCERN , שבו קיימת דאגה אצל התינוק ביחס לתוצאות של החוויה האינסטינקטואלית הפיזית והרעיונית שלו. שלב זה מביא עמו את היכולת להרגיש אשם., האשמה היא ביחס לנזק שנחווה כנגרם לאדם האהוב ביחסים המרגשים.
בהתפתחות תקינה התינוק יכול להכיל את האשמה או, בעזרת הדמות המטפלת הוא יכול לגלות את הדחף האישי שלו לתת, לבנות ולתקן כאשר הוא חש אשמה.

לקריאת המשך הפוסט »

Working with Children

The following is an extract from Art Therapy in Schools: Working with Children who have Experienced Political Violence and Torture; A Booklet for Teachers by MF therapists Debra Kalmanowitz (MA, RATh Arts Therapist) and Sheila Kasabova (MA Counselling Aspects in Teaching and Learning), who work with the Child and Adolescent Psychotherapy Team.

לקריאת המשך הפוסט »

ריבוי הערכים והדעות בחברה המודרנית הופך אותה חסרת אונים מול התנהגויות מסוכנות, הרסניות ואלימות של ילדים ונוער. בלבול וסתירות פנימיות בין עמדות שני ההורים, או אף בעמדותיו השונות של אותו הורה עצמו, מביאים למבוכה ולשיתוק. אנשי המקצוע אינם מאוחדים בדעותיהם יותר מההורים, וזאת בתקופה שבה תופעות הסיכון העצמי, ההרס והאלימות בקרב ילדים ובני נוער הולכות ומתעצמות בקצב מסחרר.
חיים עומר מראה את הדרך לצאת מן המבוך. מקור התשובה איננו בתיאוריה פסיכולוגית זו או אחרת, אלא בגישה פוליטית-חברתית: תורת ההתנגדות הלא-אלימה. בעזרת תורה זו ניתן ליצור מכנה משותף וחזית אחידה בין הורים, מחנכים ומטפלים, במקום שבו שלט קודם לכן תוהו-ובוהו של דעות מנוגדות והאשמות הדדיות.
הורים ומחנכים בעלי גישה "קשה" מסתכנים בהסלמה, שכן הילד מגיב אף הוא בתגובות קשות מצדו. גם הגישה ה"רכה", הדוגלת בסובלנות ובשכנוע הגיוני, מביאה לעתים קרובות להסלמה, משום שעמדות אלה עשויות להיתפס כסימן לכניעה מצד המבוגרים. תורת ההתנגדות הלא אלימה מאפשרת התמודדות יעילה עם בעיית ההסלמה במקום שבו רוב הגישות האחרות נכשלות, ומבטיחה להורים ולמורים כאחד את היכולת להחזיר לעצמם את נוכחותם ואת סמכותם.
ד"ר חיים עומר, מרצה בכיר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, עסק בספרו הקודם ב"שיקום הסמכות ההורית", ופיתח בו את מושג "הנוכחות ההורית". בספר זה הוא מעגן את המושג בתורת ההתנגדות הלא-אלימה, ובדרך זו מקנה לו בסיס ערכי ועוצמה מעשית רחבים הרבה יותר.