מאת: דקלה זר – שחקנית וכותבת בתיאטרון גיל עד ונאוית יחיא, סטודנטיות במכון להכשרת מטפלים, מכללה ירושלים.

הפרוטגוניסט במפגש, היא סינדרלה.

רקע ותאור כללי: סינדרלה בת 17, יפה, חיוורת, שיער אסוף, עיניים עצובות.
סינדרלה מגיעה ממוצא אנגלי. היא בת יחידה להוריה. חונכה להיות ילדה טובה, צייתנית ומנומסת.
כשהייתה בת 4, חלתה אימה במחלה ומאז סינדרלה זוכרת שאביה היה עסוק מאוד בטיפול באשתו. היא (סינדרלה) , עשתה הכל כדי לא להפריע, הפכה לילדה עצמאית ובוגרת, השתדלה להתנהל באופן שלא יפריע להורים. כשסינדרלה הגיעה לגיל 8, נפטרה האם. היא זוכרת שאביה טיפל בה באהבה, אך לא ממש זוכרת שיחות ארוכות איתו. שנתיים לאחר מכן, התחתן האב עם אלמנה ו 2 בנות. מאז הידרדר מצבה של סינדרלה. האבא נסגר יותר והתעסק בענייניו והאם ובנותיה התעמרו והתעללו בסינדרלה.הן נהגו להשפיל אותה, להעביד אותה בפרך, האם החורגת גערה בה ובודדה אותה מהסביבה.
סינדרלה מצאה נחמה בעכברים ובציפורים שסביבה. אביה נפטר כשהיתה בת 12 ומאז רק החריף מצבה. לא היתה מרוכזת בביה"ס. חברים ממילא לא יכלו לבקרה בביתה ולכן לא יצרה קשרים חברתיים, מאחר וידעה שאין להם סיכוי.
לקבוצה הטיפולית הגיעה ביוזמת יועצת ביה"ס, שראתה את המצוקה והבדידות בה שרויה סינדרלה.

.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: יפי שפירר
יפי שפריר – פסיכודרמטיסטית – סוקרת את עבודתה הטיפולית בעיר שדרות מוכת הטילים. במאמר מתארת יפי את המורכבות המקצועית והרגשית לצד חווית השליחות האישית וטיפולית. בשנת תשס"ו, במסגרת פרוייקט "חדר שלווה", עבדה יפי בשמונה בבתי ספר יסודיים בעיר והנחתה 13 קבוצות של כ- 6 ילדים בכל קבוצה.

ראשית כל אני מבקשת להודות על ההזדמנות שניתנת לי להציג את עבודתי, ובעיקר להשמיע את קולם של ילדי שדרות. בשקופית הזאת אנו רואים את שלט הכניסה לעיר- המספר לא מעודכן, כיום המספר הנכון הוא סביב ה 6000 קאסמים. (השלט הזה מופיע כך מחודש נובמבר)

התמונה הזאת היא לא סקופ תקשורתי, היא סצנה שכיחה של ילדי שדרות בכלל ושל עבודתי בשדרות בפרט. הכריזה נשמעת במהלך היממה ללא "תכנון" והיא כשהיא נשמעת היא לא משמשת כ"חימום" מתאים לעבודה הקבוצתית, אלא חוויה מערערת מתמשכת שחודר למרחב הטיפולי

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: עדי רם
תאור מקרה של טיפול באמצעות הבעה ויצירה בנער מתבגר

במסגרת לימודי פסיכותרפיה יונגיאנית, מכללת עמק יזרעאל. הטיפול באוריינטציה יונגיאנית.
המאמר מתאר את התהליך הטיפולי ומנתח תוצרי נפש בהמשגה יונגיאנית.
הכרת תודה- ברצוני להביע את הערכתי המרובה ואת תודתי לד"ר גדי מעוז על הדרכתו המקצועית והמסורה שליוותה אותי, העשירה והפרתה לאורך טיפול המקרה המוצג לעיל.

רקע קצר
ד' בן-15, טופל במהלך השנה במסגרת בית ספרו,לומד בכיתה קטנה לליקויי למידה.
בעל אינטליגנציה גבוהה, מתקשה בתחום השפה ובארגון החומר.קיים פער ניכר בין יכולת הבנתו הגבוהה ועולם הידע העשיר שרכש, לבין יכולת הביטוי שלו בעל-פה ובכתב. יצירתי מאוד, בעל עולם פנימי עשיר בדימויים ובסמלים. טיפלתי בו כשלמד בכיתה ט'.

לקריאת המשך הפוסט »

את נדי הצמחנו יחד, אליק (שם בדוי) ואני, לאט לאט ובאהבה גדולה. נדי נולד יום אחד בחדר הטיפולים הססגוני, כאשר אליק הוציא בובת ילד צבעונית ורכה מהסלסילה וצירף אותו בטבעיות לעלילה שנרקמה בבית הבובות. באותו היום, גיבור המשחק היה חתול בשם פינוק, והוא היה של הילד נדי. מאותו היום לא עזב נדי את הטיפול.

לקריאת המשך הפוסט »

תאור מקרה ע"י אודי גבריאלי

מאתר הבית של האיגוד הישראלי לפסיכודרמה

תאור מקרה ע"י אודי גבריאלי. מטפל ומנחה מוסמך של איגוד ישראלי לפסיכודרמה. מנחה קבוצות פסיכודרמה במסגרת פרטית בכפר סבא. הוצג בכנס של איגוד ישראלי לפסיכודרמה בנוה אילן 10.04.2008

בזמן הקצר שיש לי, אספר אודות פסיכודרמה של אייל שהגדיר עצמו כסובל מהלם קרב. בסיום תאור המקרה, ארצה לציין כמה השגות שהגעתי אליהן בעקבות פסיכודרמה זאת. אני מנחה קבוצות פסיכודרמה קטנות של בוגרים בגילאים שונים למספר פגישות קבוע. המשתתפים בקבוצות מגיעים ממניעים שונים ומרקעים שונים. הקבוצה בה התרחשה הפסיכודרמה היתה בת שבעה משתתפים – ארבעה גברים ושלוש נשים, בגילאים 55-40 . הפגישות נערכו אחת לשבוע למשך ארבע שעות בשעות הערב המאוחרות.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: דפי איל ויעל דומני

ברצוננו להציג דרך עבודה אפשרית לטיפול קבוצתי. דרך זו מבוססת על אגדת שלגיה ומשלבת דרמה, סיפור ואמנות. באמצעות שימוש בסיפור נבנו סצינות שונות הממחיזות את האגדה השלמה. דרך זו יכולה כמובן להתבסס גם על אגדות אחרות – ובתנאי שתוכניהן מתאימים למשתתפים. טיפול באמצעות אגדה הוא מרתק, מהנה, מעציב, מפחיד ומשמח בו בזמן הוא מחזק ומעורר חלקים נורמטיביים יצירתיים ומפתיעים.

לקריאת המשך הפוסט »

מאת: דנה שחם 

מקס, שם בדוי, היה בטיפול באומנות במסגרת ביה"ס לחינוך מיוחד ופנימייה טיפולית בשרון. הפגישות נערכו פעם בשבוע במשך שעה, במשך ארבע שנים מאז היותו בן 9.

מקס הגיע מרקע סוציו-אקונומי נמוך מאד, אמו גרושה והתקשתה לגדלו ולספק את צרכיו הפיזיים והרגשיים. כשמקס היה בן שמונה, ביקשה אמו לשלבו במסגרת פנימייה.

כשמקס הגיע כמעט ולא תקשר מילולית. היה חשדן,תזזיתי, חסר ביטחון, חרד מילדים וממבוגרים כאחד. תחילת הטיפול הוקדשה לקשירת הקשר הטיפולי ביסוסו ובניית יחסי אמון, לקביעת הגבולות וה- setting הטיפולי. באותה תקופה מקס שיחק במשחקים שלא תאמו את גילו הכרונולוגי. דרך משחק ודרמה הוא העביר את חווית עולמו, כדחוי, נלעג ולא מוצלח; תיאר את האלימות שנחשף לה בבית ואת תחושת חוסר האונים שלו.

בשנה השנייה, לאחר שהאמון בטיפול והקשר עם המטפלת התחזקו, איפשר לעצמו, לעתים, רגרסיה למקומות ראשוניים ורגשיים יותר, במקביל להתארגנות בוגרת ותואמת את גילו וציור סימבולי של העצמי הפנימי – קטן, בודד,מנותק, ביתו קטן עליו , אטום בפניו ולא נגיש והוא חתול עצוב בחוץ.

בשנה השלישית החל לעבד את האבל על העדר דמות אב בחייו ועל אי יכולתה של אמו להכילו פיזית ורגשית, והביע את כמיהתו לאם טובה יותר. ממקום זה התחיל מקס ליצור לעצמו בית, ול"הפוך"- על הדף, ללוחם ( מעבר מקורבן וחלש ללוחם וחזק). בחיי היום יום, מקס התחיל להתעניין בסביבתו, לרכוש חברים, להילחם על מקומו בבית הספר.

באופן מטפורי, למרות הכאב והפציעות של הלוחם הגיבור, הוא שרד, המשיך להיאבק ונצח, וכך גם מקס.

המשך תיאור המקרה כאן

ספרה של לינור שטיינהרדט מציג לקט מתוך מאמריה על טיפול באמנות וטיפול במשחק בחול. עם פרסום כתביה בעברית ואיסוף המאמרים לכרך אחד, הפכה לזמינה יותר המתודה התיאורטית והמעשית גם יחד של טיפול באמנות, והמשחק בחול. הספר מעורר עניין אצל מטפלים מתחומים שונים העובדים באמצעים יצירתיים והבעתיים.

מאת: תמר וייס

במסגרת תכנית "פטו", בבית הספר לחינוך מיוחד "אילנות" י-ם. "קבוצת בני הנוער שתתואר בעבודה זו, פעלה כחלק מתוכנית "פטו" – שיטת החינוך המדריך שהתקיימה בבית בספר "אילנות" בו עבדתי כמורה לדרמה. לקראת סיום השנה הוחלט על ידי הצוות לקיים מופע של הקבוצה באירוע גדול שאורגן על ידי העמותה המפעילה את התכנית. תהליך התיאטרון הטיפולי החל להווצר כאשר התבקשתי להוביל את העניין ומצאתי לנכון לנצל את ההזדמנות להעמיק את העבודה הטיפולית ולהשתמש באירוע כמנוף." מתוך האתר פיגור שכלי בארץ ובעולם.

http://www.pigur.co.il/links/maagar/island.htm

מאת קובי קאולי

אורי בן 12, מטופל מזה שנתיים בתרפיה בהבעה ויצירה במסגרת ביה"ס היסודי בו הוא לומד. הוא הופנה לטיפול כאשר אינו מדבר עם איש פרט לאימו?
לקריאת המשך הפוסט »