פרופסור פנחס נוי הוא רופא-פסיכיאטר,  פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט, בעל פרקטיקה פרטית בירושלים. חבר ואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית והבינלאומית.

פרופסור בדימוס, לימד במשך למעלה מ-35 שנה באוניברסיטה העברית בירושלים כפרופסור אורח -  בביה"ס לרפואה, במחלקה לפסיכולוגיה, בבי"הס לעבודה סוציאלית ובביה"ס לחנוך. כמוכן לימד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון הפסיכואנליטי בירושלים.

פרסם 3 ספרים, בהוצאת "מודן":
הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות (1999)
הפסיכואנליזה אחרי פרויד (2006)
פרויד והפסיכואנליזה (2009)

פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית בארץ ובחו"ל. תחומי מחקרו העיקריים:
חקר תהליכי החשיבה הראשוניים וביטוייהם בחלום, באמנות וביצירתיות.
הפסיכודינאמיקה של המוסיקה
התהליכים הנורמאליים של תחזוקת ה"עצמי" – וביטוייהם באישיות ממוקדת העצמי, בחלום, באמנות וביחסי היחיד והקבוצה.
המטפסיכולוגיה  של התפיסה הרב- מודלית.

באתר אסופת מאמרים.

קישור לאתר: www.noypinchas.com

]]> http://cauly.com/archives/1869/feed 0 http://cauly.com/archives/1835 http://cauly.com/archives/1835#comments Fri, 23 Jul 2010 06:38:16 +0000 ‫קובי קאולי‬ http://cauly.com/?p=1835

"מדברים קומיקס", אתר ליצירת סיפורי קומיקס, המזמן עבודה על נושאים תקשורתיים וחברתיים, כישורי שפה וכישורי חיים לילדים עם צרכים מיוחדים.
באתר – רקעים, דמויות, חפצים וסמלים לבניית סיפורי קומיקס אישיים.

מבית מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית

כניסה לאתר כאן…

מאת מיכל פישר
פורסם ב Ynet מעורבות

תערוכה חדשה של צעירים בעלי תסמונת אספרגר מציגה ציורים ופסלים מרהיבים ושונים, ומוכיחה כי "אוטיזם, על כל שלל גווניו, איננו הפרעה או מחלה, כי אם דרך חיים שונה ולגיטימית"

"Can anybody find me somebody to love" שר גיא (13), בקול שנשמע כמו הכלאה בין ג'ניס ג'ופלין לסטיבי ניקס עם נשמה של זמרת שחורה, בערב הפתיחה לתערוכה הנודדת "יוצרים מהמסגרת" שמתארחת בימים אלה במרכז ענב בתל אביב. גיא, כמו כל האמנים הצעירים המציגים בתערוכת "יוצרים מהמסגרת", הוא בעל תסמונת הנקראת "תסמונת אספרגר".

 הזרע הראשוני לתערוכה ניטע לפני כמה חודשים כשרונית רן, מתנדבת שעבדה עם בחורה צעירה בעלת אספרגר, שמה לב לכשרון ציור יוצא דופן, והחליטה לעזור לאותה צעירה ולחבריה לממש את הרצון לעצמאות אישית וכלכלית. רונית פנתה ל "בית אקשטיין תל אביב"- ארגון המספק מסגרת דיור שיקומית לצעירים הסובלים מהתסמונת, ושם הפך הרעיון הראשוני לסדנת אומנות שנמשכה מספר חודשים.

הצעירים (שחלקם עוסק באומנות מגיל צעיר מאוד) יצרו מגוון רחב של עבודות ציור, צילום, פיסול, קולאז'ים ועוד. לפרויקט חברו גם "אפי ישראל"- עמותה המסייעת לבוגרים בעלי אספרגר. העומדים מאחורי התערוכה שמו למטרה לקדם את אותם אמנים ויצירותיהם וגם לתרום להגברת המודעות הציבורית הכללית לתסמונת.

להמשך הכתבה ב Ynet כאן…

.

קישור לאתר המציג את שלבי ההתפתחות בציורי ילדים

כתיבה, עריכה ועיצוב: רותם עדי

ייעוץ אקדמי: תורן חוה

אתר המפרט את אחד עשר שלבי התפתחות היצירה, מגיל שנה ושמונה חודשים ועד גיל הבגרות. באתר מפורטים מאפייני כל שלב וכיצד להגיב לציור או לשוחח עליו?

כל שלב יהיה מלווה במספר מילים המקשרות לפסיכולוגיה ההתפתחותית. השלבים מחולקים לפי גיל.

האתר בנוי על בסיס הקורס "התפתחות היצירה" שמלמדת חוה תורן במכללת "אורנים". שלבי היצירה כפי שנלמדו בקורס מתייחסים ליצירה הפלסטית כולה ולא רק לציור דו מימדי.

מעבר לאתר כאן

.

.

קישור למאמר מאת אורית מס גולדמן. באתר אוניברסיטת לסלי

.

הפעולה: במתודה הפסיכודרמטית אל מול הפסיכותרפיה הקלסית.
ההבדל המהותי בין הפסיכותרפיה לפסיכודרמה: הפעולה כאקט מחבר ולא אקט של ניתוק והסתרה. 
הצגת תיאורי מקרה מתוך טיפולים פסיכו דרמטיים.
.
לפי הפסיכותרפיה הקלאסית, המושג הפסיכולוגי "מימוש בפעולה" (acting out) הוא מושג הגנתי. הפעולה, לפי גישה זו, מחליפה חשיבה פנימית, ובשל כך מכסה במקום לגלות, היא מהווה תחליף להיזכרות, לחשיבה ולעיבוד. הפעולה הפסיכו-דרמטית, לעומת זאת, היא השפה הלגיטימית והמרכזית שבה נוצרת החשיבה והעיבוד הפנימי של המטופל. דרכה נעשית החייאה של תכנים פנימיים, כשהפרט משתמש בה כדי להתקרב ליכולתו להיזכר ולהעלות אסוציאציות חופשיות. הפעולה, אם כן, לפי הפסיכודרמה, מתקיימת בשירות הגילוי והעיבוד הפנימי ולא כהגנה מפניהם.

.

המאמר המלא כאן

.

מאת: אביבה לורי , מוסף עיתון "הארץ"

.

האם אלכס קרטן, מוסיקאי ומומחה לאמנויות לחימה, מצא דרך לטפל בחולי פרקינסון בריקודים במקום בתרופות? אפילו חלק מבכירי הממסד הרפואי לא שוללים זאת. במיוחד אחרי שהם הולכים אליו בעצמם. קרטן, מאסטר באמנויות לחימה ומוסיקאי לשעבר, התחיל לפני 30 שנה ללמוד ולהבין את הקשר בין נשימה, דופק ותנועה ופיתח שיטה טיפולית בשם "ג'יירו קינטיקס" (איזון בתנועה). עם השנים יישם את השיטה על לוקים בפרקינסון.

.

קישור למאמר כאן

.

.

קישור למאמר בכתב העת "בין המילים" של המרכז להכשרת מטפלים בסמינר הקיבוצים

.

סדנאות ציור בחפצים התקיימו בשנים האחרונות ברחבי הארץ עם אוכלוסיות שונות. המשתתפים כללו חולי סרטן ילדים ומבוגרים, חיילים נפגעי התסמונת הפוסט-טראומתית, נוער "מקלטים" מאזורי מלחמה ועוד. מודל הסדנאות נבנה בשיתוף פעולה בין האמן חנוך פיבן וצוות של מטפלות באמנויות.

.

המאמר מציג מודל לסדנה טיפולית חד-פעמית אשר התפתח ונבנה במהלך העבודה המשותפת.

.

קישור למאמר כאן

.

כתב העת לטיפול ביצירה והבעה של סמינר הקיבוצים

.

כתב העת בין המילים של המרכז להכשרת מטפלים בסמינר הקיבוצים, נוצר כמקום מפגש עבור מטפלים, מורים, בוגרים ותלמידים בתוכניות להכשרת מטפלים ביצירה ובהבעה, וכמרחב לדיאלוג עם העוסקים בתחום זה בארץ ובעולם. 

 .

.

כניסה לכתב העת כאן

 .

קישור למאמר באתר :  Shvoong

בתמונה:  Dali: The Dream
.

השפה של האמנות: בבואנו לדון באמנות מנקודת מבטה של הקומוניקציה ניתן לחלק את אמצעי הקומוניקציה האנושיים לשתי מגמות עיקריות, ראשוניים ומשניים. המגמה הראשונית – משרתת את צורכי הקומוניקציה של החוויות והרגשות הסובייקטיביים. תהליכי חשיבה יוצאי דופן, שאינם קשורים לחיי היומיום (המאופיינים בחשיבה לוגית) ועיקרם לא רציונאלי. במגמה זו מתבטאות המערכות השונות של האמנויות (כל אמנות סביב המדיום שלה) כוללת את צורות הפעילות הנפשית – חשיבה, דמיון, ריגוש, חלימה – נשלטים על ידי חוקיות שהיא מעבר להיגיון. המגמה המשנית – משרתת את צורכי הקומוניקציה של האינפורמציה האובייקטיבית. כמו למשל מערכת השפה אותה נאלץ ללמוד הילד בשלב מסוים. בניגוד לתהליכי החשיבה הראשוניים, תהליכי החשיבה המשניים כפופים לחוקי הלוגיקה של המציאות. קיים בהם רצף הגיוני של זמן ומקום ולא ייתכן קיום של דבר והיפוכו. בילדותנו ישנו מעבר דומיננטי מצורת תקשורת ראשונית לצורת תקשורת משנית. מעבר דומיננטי זה מחייב את הילד לערוך שינויים נרחבים בכל תהליכי החשיבה והעיבוד הפנימי של האינפורמציות הקלט והזיכרון.

 המשך המאמר באתר   Shvoong

.

.

.

מאת: מרים אנגלברג
Cancer Made Me a Shallower Person – Miriam Engelberg

מרים אנגלברג היתה בת 43 כשאובחן אצלה סרטן השד. כמו כל אחד שעומד מול טראומה אישית שמשנה את חייו, גם היא חיפשה דרך להתמודד עם המצב. בזמן שחולות אחרות פנו לקבוצות תמיכה ולריפוי בהיפנוזה, אנגלברג מצאה נחמה רבה באהבתה משנים – ציור.

.

קישור למאמר: http://www.text.org.il/index.php?book=06021212

.

.

מאת: שרה סלע, משקמת בכירה באומנות – מרכזת המגמה ללימודי שיקום באומנות, בית איזי שפירא
מהאתר: חומש – החטיבה השיקומית של העובדים הסוציאליים בישראל

"כל אחד יכול … צעדים ונגיעות של צבע ומכחול"
המדריך לשילוב אומנויות מקנה ידע עיוני ומעשי בעבודה יצירתית מול אוכלוסיות מיוחדות המתאימה לגילאים ואוכלוסיות שונות. ההדרכה מתבססת על התפיסה הרואה באמנות אמצעי לביטוי עצמי והעצמה אישית ומדיום המפתח כישורים קוגניטיביים, סנסו-מוטוריים, חברתיים ורגשיים, דרך פעילות יצירתית. ההדרכה מתבצעת במסגרות מיוחדות ועוסקת בהדרכת אומנות ומתן כלים שיקומיים וסיוע לאוכלוסיות השונות, תוך דגש על התאמת תכנים דידקטיים, שיקומיים ויצירתיים ליכולות ולצרכים המיוחדים.

המפגש עם האמנות שם דגש על התנסויות באומנות חזותית ושימושית כמו ציור, רישום, הדפס, עבודה בחומרים שונים וטכניקות מגוונות המחדדות תחושה וגרייה. כמו-כן, תחומים נוספים המשתלבים בעבודה כמו ביבליותרפיה, מוסיקה, תנועה, משחקים חברתיים ועוד.תכנית הכשרת המדריך מזמנת מפגש היכרות עם אוכלוסיות מיוחדות על הצרכים השונים, שמה דגש    על בניית הזהות המקצועית של המדריך, דרכי הוראה ובניית תוכנית עבודה, פיתוח כישורים אישיים, מושגים ותהליכים בסיסיים בשיקום והחיבור עם האומנויות השונות, תוך חיזוק היצירתיות האישית כמנוף להעלאת פתרונות יצירתיים חדשים.

יש להדגיש כי עיקר תכנית ההכשרה של המדריך אינה הכשרתו כאומן, אלא לימוד האומנות כשפה המאפשרת תהליכים חשיבתיים ומתן גירויים לעבודה יצירתית בתחומים שונים, כשעיקרה מפגש חווייתי יצירתי תורם ומהנה.

ההתנסות האישית בחוויה מפתחים אמונה בעוצמת האומנות כמשאב חיוני לביטוי אישי והערכה עצמית. תוכנית הלימודים מקיפה תיאוריות וגישות שונות, מפגש עם זרמים שונים באומנות, הכרת האוכלוסיות המיוחדות, מפגש עם כלים וטכניקות עבודה מגוונות,  פסיכולוגיה התפתחותית , שלבי התפתחות הציור הילדי, הכרות עם מקצועות הבריאות והתנסות אישית בתהליכי היצירה במפגש אישי חווייתי. כל אלה מובילים תהליך צמיחה והתמקצעות המדריך בהכשרתו והכנתו לעבודה בשטח.

פרופיל המדריך לאומנות משקמת או מהי אומנות משקמת?
המדריך המשקם אינו עוסק בתהליכים פסיכותרפיים-טיפוליים ובתרבות הטיפול מאחר ולא הוכשר לכך והסמכתו אינה כמטפל באומנות. הדגש הוא בבניית תוכנית עבודה המותאמת מערכתית למסגרות חינוכיות, קהילתיות ושיקומיות תוך הדרכה והעשרה של שפת האומנות. עבודת המדריך לאומנות משולבת בתוך עבודת צוות טרנס-דיסציפלינארית, תוך שיתוף פעולה, לימוד וליבון מטרות משותפות.

המפגש עם האומנות ותהליכי יצירה שמים דגש על התבוננות האדם אל עצמו, קשייו ומוגבלותו והעצמת היכולות הקיימות, שימור תפקודים ובנייה מחדש של יכולות וגילוי כוחות חדשים.

תהליך זה אינו נמדד באופן שיפוטי ערכי אלא נועד בעיקר להוביל לחוויית עשייה יצירתית מתקנת ומאפשרת.

העבודה מזמנת מפגש של האומנויות השונות עם קשת רחבה של אוכלוסיות בגילאים שונים, החל מאוכלוסייה רגילה, ליקויי למידה, נכויות התפתחותיות, הגיל השלישי – זיקנה, אוכלוסייה במצבי טראומה וחסכים חברתיים ועוד, תוך מתן מקום והתייחסות לכלל הבעיות הפיזיות, הרגשיות והחברתיות.

המשך המאמר כאן

By M.C. Tapera, Health Behavior News Service
Center for the advancement of health

Music therapy might help ease the symptoms of depression, though its effectiveness as a stand-alone intervention is not certain, according to a recent review of five small studies.

Four of the studies found reduced depression symptoms in participants receiving music therapy compared to those who did not. The fifth study did not find any difference.

The benefits of music appeared greatest when providers used theory-based therapeutic techniques rather than “winging it.”

“In the four studies where there was an impact, there was a very coherent theoretical framework, a very coherent explanation of what went on in the session and obvious reasons why the therapists were there,” said lead author Anna Maratos. “In the study that showed no effect, there didn’t seem to be any theoretical underpinning to the intervention. We have no idea why the therapist was there, really.”

Therapeutic interventions included listening to music in groups, body movement and painting to music, and improvised singing.

The review appears in the most recent issue of The Cochrane Library, a publication of The Cochrane Collaboration, an international organization that evaluates medical research. Systematic reviews draw evidence-based conclusions about medical practice after considering both the content and quality of existing medical trials on a topic.

Maratos, head of profession for Arts Therapies at the Central and Northwest London NHS Foundation Trust, and colleagues looked for randomized controlled trials that compared music therapy with other, more traditional interventions for depression. They found a dearth of rigorous research.

Because there was little or no uniformity in study approaches, study populations or therapeutic techniques, the researchers did not pool the results for meta-analysis.
Maratos said that although the fifth study did not meet reviewers’ eligibility criteria, it was included because it was the only study with a certified professional coordinating the sessions.

The reviewers defined music therapy as an intervention designed to improve health status that included musical interaction between therapist and patient within a structured theoretical framework and in which outcomes were born of music, talk inspired by music or therapeutic relationships.

Each study author determined his or her own definition of standard care, on the other hand, which included pharmacological, routine hospital and cognitive therapeutic treatment.

Three studies focused on adults aged 60 and older; one study looked at adults between ages 21 and 65; and one focused on 14- and 15-year-old adolescents.

Although the studies did not show a definitive cause-and-effect relationship between music therapy and clinical improvement in depression, the authors found a positive correlation. They attributed the unevenness of the studies’ results to the varied uses of music by therapists in the studies and the relative weakness of some researchers’ methods.
 

Read More>>