‫תרפיה בהבעה ויצירה » הודעות‬

‫בין המילים – כתב עת לטיפול ביצירה ובהבעה‬

‫קובי קאולי‬ — Wed, 28 Dec 2011 19:09:56 +0000

עלה לאויר הגיליון החמישי של כתב העת לטיפול ביצירה והבעה "בין המילים" מבית סמינר הקיבוצים

‫Art as Therapy‬

‫קובי קאולי‬ — Wed, 28 Dec 2011 19:00:33 +0000

הכינוס השלישי…
בהמשך להצלחת הכינוס אשתקד ובהשראת הפורים – הכינוס השלישי בכותרת "עד דלא ידע"
מיום רביעי ועד ליום שישי 16.3.2012 – 14.3.2012
באכסניית המרכז הימי קיסריה

‫כנס/ רב שיח – הידברות ושותפות בין כל הגורמים בנושאים הרלוונטיים למקצוענו‬

‫קובי קאולי‬ — Thu, 08 Sep 2011 05:32:31 +0000

כנס/ רב שיח – הידברות ושותפות בין כל הגורמים בנושאים הרלוונטיים למקצוענו.

מועד: 21/09/2011 בשעה 19:00- 22:00

מיקום: מכללת לווינסקי

קולגות וחברים יקרים

בחודש האחרון מתנהל דיון מקצועי סביב נושא ההעסקה והחקיקה בנוגע למקצוע הטיפול באומנויות ועתידו. השיח המקצועי נמצא בעיצומו ומתנהל בעיקר ברחבי רשת האינטרנט אנו חשים כי הגיע הזמן להוציא את השיחות מן הוירטואליות של דפי הפייסבוק והמיילים ולשוחח במפגש אמיתי וחי.

אנו נרגשים להזמינכם לאירוע שלא היה כמותו עד היום בקרב המטפלים באמנויות: רב- שיח שיתנהל באופן אחראי ומאורגן על מנת ליצור דיון פורה ומצע לחשיבה משותפת בנוגע לעתידנו.

אופן התנהלות המפגש:

מאחר שמדובר באנשים רבים, בעלי מגוון דעות ורצונות, עולה הצורך לשמור על צורת דיון תרבותית ואחראית שתאפשר לדבר ולהאזין. לפיכך, יתנהלו סביב שולחן עגול מספר דיונים במספר סבבים. בכל סבב יעלו נושאים שהוצעו לדיון מבעוד מועד.

כל סבב יתוזמן מראש (ע"פ מספר הסבבים).

בכל סבב דיונים יוזמנו אנשים לשולחן העגול כדי לדון בנושא ספציפי שיוכרז על ידי המנחה;

כל השאר המשתתפים הינם קהל מאזינים. בסיום כל דיון יינתן זמן לשאלות ולתגובות הקהל.

אנו מודעים לכך שאין זו משימה קלה לאגד את כל המטפלים יחד במתחם אחד. יחד עם זאת, כמי שעוסקים בטיפול, אנו רואים חשיבות ראשונה במעלה ליצירת שיח בין-אישי פרודוקטיבי פנים אל פנים במפגש שאיננו וירטואלי.

גם אם לא נצליח להגיע להכרעות או ל"שורה תחתונה"- נוכל לאפשר לנושאים שונים לעלות לדיון ולנסות להתחיל להבין את מגוון הצרכים והדעות שעולים בקרב המטפלים.

אנו תקווה כי זו תהיה תחילתה של דרך משותפת ומלוכדת.

לשם כך, אנו מעוניינים להזמינכם לקחת חלק פעיל בדיונים. נשמח לקבל הצעות לנושאים לדיון.

קול קורא:

כל המעוניין/ת להציג טיעוניו בשולחן העגול – אנא שלחו לנו מראש בקשה ובה יצוין נושא הדיון, שם המציג, שיוכו המקצועי, פרטי התקשרות ועיקר טיעוניו (עד 200 מילים)

את הבקשה יש לשלוח עד התאריך: 11.9.2011 לידי גב' מירב ריידס אהרוני בכתובת המייל:

Raydes5@gmail.com

נושאי הדיונים ורשימות המשתתפים יפורסמו לאחר קבלת ההצעות.

תודה מראש על שיתוף הפעולה

מרכזי רב השיח

‫מחאת המטפלים באמנויות 2011‬

‫קובי קאולי‬ — Sun, 21 Aug 2011 18:42:05 +0000

‫פרוטוקול לא מתוקן – ישיבה בנושא הסדרת המקצועות הפרא רפואיים – 12 ליולי 2011‬

‫קובי קאולי‬ — Sat, 20 Aug 2011 21:19:09 +0000

הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 13

ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות

יום שלישי, י' בתמוז התשע"א (12 ביולי 2011), שעה 09:30

סדר היום:

הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס'), התשס"ט-2008

של חבר הכנסת אריה אלדד, חבר הכנסת חיים אמסלם, חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת

אברהם מיכאלי, חבר הכנסת יצחק וקנין, חבר הכנסת ניסים זאב, חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר

הכנסת אלכס מילר (פ/2905)

טיפול באומנות

נכחו:

חברי הוועדה:

רחל אדטו – היו"ר

אריה אלדד

מוזמנים:

עו"ד אביטל וינר-אומן – לשכה משפטית, משרד הבריאות

ד"ר אמיר שנון – מנהל המחלקה למקצועות רפואיים, משרד הבריאות

דוד בוסקילה – מפקח באגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך

רעיה לוי גודמן – מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

עו"ד יבינה בראונר – עוזרת ליועץ המשפטי, משרד החינוך

עו"ד נדב שמיר – לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

ד"ר ורדה בן שאול – המועצה להשכלה גבוהה

פרופסור דורית אמיר – ראש המגמה לתרפיה במוזיקה, אוניברסיטת בר אילן

ד"ר אורית וייסמן – מרצה, המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין

ד"ר עפרה קמר – מנהלת תכנית התרפיות, המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין

גלילה טבצניקוב אורן – מנהלת שלוחת דרמת מרכז, מכללת תל חי

ד"ר מירי רוזנבוים – ראש בית הספר ללימודים מתקדמים, סמינר הקיבוצים

עו"ד עדי מלצר-נגרי – יועץ משפטי, ש.פרידמן ושות', אוניברסיטת חיפה

עו"ד אורית שקד-שנקמן – יועצת משפטית, ש.פרידמן ושות', אוניברסיטת חיפה

ד"ר הוד אורקיבי – מרצה בית הספר לאומנויות, אוניברסיטת חיפה

ד"ר רענן הר-זהב – יועץ משפטי, אוניברסיטת לסלי

דליה בן שנין – אוניברסיטת לסלי

סמואל שוורץ – סמנכ"ל, אוניברסיטת לסלי

ד"ר נחמה יהודה – ממלאת מקום ראש התכנית, מכללת לוינסקי

מוטי מקמורי – יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול על ידי הבעה ויצירה (י.ה.ת)

תמר חזות – חברה יועצת, האיגוד הישראלי לטיפול על ידי הבעה ויצירה (י.ה.ת)

מיטל גואטה – מחלקת מחקר, התאחדות הסטודנטים

עמיחי גרין – רמ"ח מחקר, התאחדות הסטודנטים

אלון האס – יועץ אקדמי של התכנית להכשרת מטפלים, המכללה ירושלים

מנחם פדר – מנהל המכון להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה

לילך נס – סטודנטית לטיפול באומנויות, לסלי

יהודית דוריון – מרפאה בעיסוק ארצית, מכבי שירותי בריאות

עודד נוה – מנהל מכון כיוונים

יפי שפריר – מרצה בתכנית ההכשרה, מכון כיוונים

אביתר שטרן – מנהל מכללת ביטוי

מנהלת הוועדה: וילמה מאור

ייעוץ משפטי: שימרית שקד

רשמה וערכה: א.ב. חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס'), התשס"ט-2008

של חבר הכנסת אריה אלדד, חבר הכנסת חיים אמסלם, חבר הכנסת אחמד טיבי,

חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הכנסת יצחק וקנין, חבר הכנסת ניסים זאב,

חבר הכנסת דוד אזולאי, חבר הכנסת אלכס מילר (פ/2905)

טיפול באומנות

היו"ר רחל אדטו:

בוקר טוב, אנחנו מתחילים את הישיבה הבוקר פחות או יותר מהמקום שבו השארנו אותו בפעם האחרונה, כאשר בפעם האחרונה הגענו למספר הבנות והדבר שנשאר לנו על סדר היום לדעתי, הוא הבעיה שניסינו להגדיר את דור המעבר וכללים לגבי דור המעבר. אחד הדברים שקרו לעדכון היתה ההודעה של המל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) כי הם מכירים במכללות להוראה כנותנות ומלמדות בתכנית הזאת, ולכן התבקשו המכללות להוראה להעביר למל"ג את תוכניות ההוראה שהן מתכננות. אני מניחה, נדב, שאתם קיבלתם תוכניות מכל המכללות שמעוניינות לקחת חלק בתוכניות הלימודים האלו.

אני רוצה לקבל מכם תשובה לגבי השאלה מה עד היום קיבלתם מבחינה אקדמית, מבחינת המכללות, האוניברסיטאות, בעלי העניין שמעוניינים ללמד, תכנית אקדמית לתואר שני שתתאים לתואר שאנחנו רוצים להעניק. בבקשה.

ורדה בן שאול:

ורדה בן שאול מהמועצה להשכלה גבוהה.

התוכניות שיש כיום בעצם מבחינת טיפול, טיפול זה אומר שהם בבדיקה של ועדות מקצועיות, יש לנו שלוש מכללות שהגישו ונבדקות בוועדת מקצועיות. מדובר על לזלי, על תל חי ועל בית ברל, כשבית ברל זה מבחינתנו התקדים הראשון, כי היא מכללה לחינוך שהגישה תכנית למל"ג בטיפול באמצעות אומניות והמל"ג בעצם אישר להעביר את זה לוועדה מקצועית.

יש לנו שתי מכללות שהן סמינר הקיבוצים ודוד ילין, שהגישו כל אחת ארבע תוכניות בארבעה מסלולים למעשה. הם יובאו ביום ראשון לדיון לצורך העברה לוועדה מקצועית. מכללת לוינסקי תגיש בסוף השבוע.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי, אז כרגע מדברים על שלוש מכללות, לוינסקי, בית ברל והקיבוצים, שתי אוניברסיטאות, בר אילן וחיפה.

ורדה בן שאול:

גם תל חי ולזלי, שהן בבדיקות כבר. שתי מכללות כלליות, שלוש מכללות להוראה ושתי אוניברסיטאות.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי, בסדר. יש עוד מישהו?

מנחם פדר:

כן, כן, מכללת בית וגן בירושלים, מכללה לבנות בבית וגן בירושלים. אנחנו מגישים בסוף החודש לפחות לשלוש תוכניות.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי. עוד מישהו? בבקשה.

דוד בוסקילה:

שמי דוד בוסקילה ואני מייצג את האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך.

ידוע לנו שיש עוד ארבע מכללות שעובדות על ההגשה.

היו"ר רחל אדטו:

למרות שנאמר בפעם הקודמת שזה חשוב לדעת מה הצפי של מקומות הלימוד, זה שיש ארבע מכללות שידוע לך שיש ארבע ובדרך, כרגע זה לא רלוונטי.

כרגע זה מה שהוגש. זה מה שאתם אמורים לבדוק על מנת שאנחנו נדע מה מספר המקומות שאפשר יהיה להכשיר בהם מטפלים לתואר שני.

השאלה שמגיעה אליכם, כי זאת השאלה הקריטית מבחינתי. מאחר והכול קם ועומד כרגע על לוחות הזמנים שכרגע נמצאים בידיכם, יש משמעות מאוד גדולה לשאלה אם אתם בודקים תוך שבועיים, חודשיים, שנתיים, בגלל שאם אנחנו מדברים עכשיו על דור מעבר ודור ביניים, אנחנו צריכים להכליל או לתת לאנשים מענה, מה לוחות הזמנים שלהם לגבי דור ביניים כדי להשלים תארים לתואר שני, ואם הבדיקה שלכם בכלל היא בדיקה שתהיה בדיקה עתידית למשך שנתיים, אז אנחנו נמצאים בנקודה מאוד בעייתית כרגע להתחיל אותה.

ורדה בן שאול:

זאת שאלה שכששואלים, אנחנו מודיעים שאנחנו פשוט לא יכולים לענות. אנחנו לא יכולים לענות כי זה לא תלוי בנו. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו עושים את המקסימום. אנחנו באמת העברנו את זה לוועדות מקצועיות כמה שיותר מהר. הוועדה כבר עובדת. זה תלוי בעיקר קודם כל בתכנית עצמה, כי אם בתכנית חסרים לי שני חברי סגל ולמכללה ייקח שנתיים, אז גם אם אני אשב ואחכה, זה לא יעזור.

היו"ר רחל אדטו:

אבל את צריכה להגיד למכללה, חסרים לי שני אנשי סגל.

ורדה בן שאול:

לבדיקות הראשוניות, כלומר לקבל את התכנית לוועדה ולהגיד כמה חסר ומה חסר, אני מעריכה את זה בין חודש לשלושה חודשים.

היו"ר רחל אדטו:

את אומרת שזה שלב ראשון שלכם כדי לראות אם התכנית בכלל ישימה. נכון?

ורדה בן שאול:

נכון.

היו"ר רחל אדטו:

עברו את המכשול של הישימות. הם ממלאים את כל מה שאתם דרשתם, עשיתם וי על כל הדרישות הראשוניות שלכם. אתם עכשיו בודקים את התכנית לפרטי פרטים, סדרי גודל של לוחות זמנים שאתם צריכים.

ורדה בן שאול:

מהרגע שקיבלנו מהם את התשובה והתכנית עומדת, זה עניין קצר. זה גם כן יכול להיות חודש, כי אנחנו נופלים על לפני ועדה, אחרי ועדה. חודש-חודשיים, מל"ג.

היו"ר רחל אדטו:

מה שאת אומרת כרגע, ושוב פעם אני מנסה להבין, לפשט את הדבר הזה. את אומרת מבחינתך כרגע, מה שאת מצביעה עכשיו זה סדרי גודל של פחות משנה. את אומרת שמכללה שנותנת לך את התכנית ומגישה לך תכנית מלאה ועונה לך על הוי שאת מסמנת, יכולה בפרק זמן פחות משנה לקבל אישור לתכנית?

ורדה בן שאול:

כן.

היו"ר רחל אדטו:

אני ראיתי פה שיש הסתייגויות לגבי מה שנאמר פה. אני רוצה להבין למה מה שנאמר כרגע לא מתקבל. בבקשה.

אלון האס:

אני אלון האס, אני מהמכללה בירושלים, המכון להכשרת מטפלים.

הפער המאוד מאוד גדול בין השאלה הזאת של כמה זמן לוקח לאישור ועדה ובין באמת מה שיקרה בפועל, הוא אחת מהדרישות, דרישה קטנה היא שיש שם סגל קבוע של חמישה אנשים אם אני לא טועה, שהם מרצים שצריכים להיות בכירים ומה שקורה כיום, גם אנחנו מגישים בקשה, אבל באמת כדי שהמכונים להכשרת מטפל, שזה רוב היושבים כאן חוץ מאוניברסיטת חיפה ואולי עוד מישהו, שהמכונים להכשרת מטפלים יקימו צוות כזה, זה תהליך שאנחנו עצמנו צריכים בעצם להשלים, חמישה אנשים שצריכים להשלים דוקטורט בתרפיה באומנות שאין עוד מסלול בישראל לדוקטורט בתרפיה באומנות, למרות שבאוניברסיטת חיפה אולי יגידו דברים אחרים, ולכן אני למשל שרוצה ללמוד דוקטורט, שכבר ניגשתי לאוניברסיטת חיפה ולבאר שבע, ייקח לי עוד לפחות חמש שנים עד שאני אהיה דוקטור בתרפיה באומנות.

היו"ר רחל אדטו:

ברור לי, כי אתה מתחיל מקו תחתון מאוד נמוך מבחינה אקדמית ולכן מצבך הוא לא דומה למה שקורה בסמינר לוינסקי או בתל חי.

אלון האס:

אותו דבר בדיוק. אני מלמד אגב גם בתל חי. אני גם שותף באורנים.

היו"ר רחל אדטו:

אתה מלמד, אבל המקום שאתה מלמד בו, לא דומה המכללה של בית וגן או ירושלים – - –

אלון האס:

תל חי הגישו לפני חמש שנים. היא אומרת שזה עניין של חודשים.

היו"ר רחל אדטו:

אבל ברגע שתל חי מבחינה אקדמית, תל חי הוא לא אקוויוולנט למקום שאתה בא ממנו, ולכן הרף שלך להתחיל כדי להגיע למסלול שכבר יש לך דוקטורנטים, שיש לך דוקטורים ואתה רוצה להכשיר מטפלים, הדרך שלך היא הרבה יותר גדולה מאשר הדרך של רוב היושבים כאן. בבקשה.

מירי רוזנברג:

מירי רוזנברג מסמינר הקיבוצים.

כיוון שנאמר פה שבאמת תכנית אחת של בית ברל עברה, שזה M.A.A.T וכמובן אנחנו מאוד שמחים על כך, אבל כיוון שלא ראינו שום מסמך רשמי של המל"ג לגבי הכרה ב-M.A.A.T, יש לי שאלה, האם יתכן דיון חוזר על הנושא? האם יכול להיות שהמל"ג ייקח צעד אחורה ויגיד לנו משהו אחר?

ורדה בן שאול:

יכול להיות שבישיבה הבאה יקום חבר מל"ג ויגיד, אני רוצה בבקשה דיון חוזר על כל הנושא. ההחלטה אומרת חד משמעית: "מוסדות להשכלה גבוהה יוכלו להגיש תוכניות לימודים בתחום הכשרת מטפלים באמצעות אומניות למוסדות להשכלה גבוהה לתואר שני M.A.A.T או M.T.A.T. כל תכנית של המל"ג שתוגש למל"ג תיבדק בהתאם להנחיות והחלטות מל"ג בלי שום הנחות.

מירי רוזנברג:

כיוון שכתוב מוסדות להשכלה גבוהה, ועל זה אני יודעת שבמל"ג יכול להיות דיון, ולא כתוב במפורש מוסדות להכשרת הוראה, זה עדיין לא סגור.

היו"ר רחל אדטו:

נקודת הפתיחה של הישיבה היתה שיש לנו מל"ג שבנקודה הזאת משתף פעולה ורוצה לקדם. נקודת ההתחלה שהופיעה אפילו בכתובים, ולכן הגישה שלי כרגע היא גישה חיובית לחלוטין למה שהמל"ג בא ואומר. אני חושבת שמה שנאמר כרגע על ידי ורדה, אני לא מנסה לחפור ולהפוך אותו. היא עומדת כאן, היא ידעה בדיוק למה היא באה היום. היא באה במפורש כדי לומר את הדברים האלה, ולכן אני מאוד שמחה על הגישה החיובית הזאת, שאני ממש לא הייתי רוצה ללכת ובכוח להפוך את הגישה החיובית הזאת.

נדב שמיר:

אני נדב שמיר מהמל"ג.

מאז שהתקבלה ההחלטה גם הוקמו ועדות לתוכניות כאלה, ככה שזה בפועל כבר פועל. כבר הוגשו תוכניות, הוקמו ועדות, המל"ג אישרה את הוועדות האלה.

מירי רוזנברג:

אני מאוד שמחה, וברגע שיש גיבוי גם של ועדת הכנסת, אז בכלל זה מצוין.

היו"ר רחל אדטו:

לכן אני אומרת, אני מבחינתי בניגוד למה שהיה עד עכשיו, שנדב לא אמר את הדברים בצורה מאוד ברורה אלא תמיד עוד אמר, אנחנו צריכים לבדוק. לחצנו עליו, כמה זמן ייקח לך לבדוק. ברוב הדיונים תמיד נדב לא נתן תשובה חד משמעית לכל מי שעוכב אחרי כל הדיונים האלה כאן. אני במפורש יכולה להגיד שעד היום, פעם ראשונה שהמל"ג בא ואומר בצורה מאוד נחושה ומאוד ברורה ואפילו בכתב, ולכן אני מקבלת את הדברים האלה כלשונם, כפשוטם ורוצה להתקדם מהנקודה הזאת שיש לנו מל"ג משתף פעולה ברצון להביא לידי סיום חיובי של כל הדיונים האלה כאן.

ורדה בן שאול:

רק להרגיע את האנשים פה. כתבנו בכוונה מוסדות להשכלה גבוהה וביקשנו לא להחריג את המכללות לחינוך, כי אנחנו רואים בהן חלק מהמערכת ואין סיבה לפרט, כי לא פירטנו אחרים.

דבר שני, ההחלטה לא הועברה אליכם כי חיכינו לאשרור. אחרי ההחלטה אנחנו מחכים עוד ישיבה כדי שכולם יקראו את זה שוב, כולם יהיו בטוחים, ואז אחרי שזה אושרר אנחנו נטפל בזה בהעברה.

כשיקום מישהו ויבקש דיון חוזר, כל דבר אפשר, גם דברים שכבר עשרים שנה. מישהו תמיד יכול לקום ולבקש דיון חוזר ולשנות החלטה.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי, הלאה. יש לנו את הסטייטמנט של המל"ג, את דבר המל"ג שקיבלנו אותו בברכה.

הדבר השני, הובהר כרגע מי המוסדות שנמצאים בתהליכים לקראת ההכרה בתוכניות שלהם. אנחנו מבינים מי במערכת כרגע, כמה ומי.

עכשיו אני רוצה לשמוע את עמדת משרד הבריאות לאור מכתבו של מנכ"ל משרד הבריאות, כאשר עמדת משרד הבריאות היתה בעיקר לגבי שאלת מה אנחנו עושים כאשר אנחנו צריכים לתת הוראות מעבר. דוקטור אמיר שנון, אני מבינה שאתם גיבשתם עמדה לגבי כל הנושא הזה.

אמיר שנון:

אמיר שנון, משרד הבריאות.

יש לנו שני נושאים עיקריים. קודם כל אני רוצה גם כן לברך את המועצה להשכלה גבוהה ובוודאי אנחנו שמחים עם ההחלטות והופתענו לטובה, וזה בהחלט נותן תחושה כן חיובית כמו שאת אומרת, בתקווה שהדברים ימשיכו להתקדם בקצב מהיר ככל האפשר, כדי שנוכל באמת גם לקדם את החוק.

מבחינתנו יש שתי בעיות עיקריות. אנחנו גם בינינו וגם עם שימרית וגם עירבנו אותך ישירות ובעקיפין לגבי הוראות המעבר, וככל שיושבים וחושבים עליהן, מכיוון שזה מקצוע מאוד מיוחד, מקצוע שיש בו המון שונות גם מבחינת מוסדות ההוראה, מכיוון שיש לנו כבר להערכתי לפחות 5,000 איש שלמדו את המקצוע הזה, חלקם קיבלו תעודת מעבר, חלקם למדו בעבר ויכלו לקבל תעודות ולא קיבלו גם במשך השנים שלאחר מכן. השונות היא כל כך רבה שהוראות המעבר הן מאוד מסובכות ומורכבות.

אני חושב שכהסדרנו, היו למעלה מ-2,000 שקיבלו תעודות הכרה במעמד, כאשר היתה הסדרה מנהלית שאחר כך בוטלה.

היו"ר רחל אדטו:

עד הזמן שזה הלך לבית משפט.

אמיר שנון:

כן.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי.

אמיר שנון:

שזה היה ב-2005. אני רק מזכיר שההסדרה היתה מנהלית, זאת אומרת לא היתה חובה על כל מי שסיים את הלימודים להגיש בקשה. ניתן היה לעסוק במקצוע גם בלי תעודה מטעם משרד הבריאות, ולכן יש לא מעטים וכך למעשה התחיל הבג"צ. יש לא מעטים שסיימו את הלימודים גם בתקופה ההיא ולא הגישו בקשה.

אם אנחנו חושבים בצורה קונקרטית, עניינית ופוזיטיבית ואנחנו אומרים, יוכרו תוכניות וזה ילך מהר ואפשר יהיה לרוץ הלאה, לחוקק את החוק ולהבין את החוק, את הדרישות, אז יש לנו אלפים כמו שאמרנו, של בוגרים ובוגרות שסיימו את הלימודים שלא לתואר שני, והמינימום הנדרש הוא להשלים את התואר. תוך כמה זמן יושלם התואר? נשב ונדון. אבל קודם כל צריכות להיות תוכניות שבכלל יכולות להשלים את התואר. קודם כל צריכות להיות תוכניות שמלמדות את התואר והן גם תצטרכנה להעמיד תוכניות של השלמה לתואר.

שאלה נוספת היא לגבי מה זה נקרא תכנית השלמה, על מה אנחנו מדברים? כי אם אנחנו מדברים על השלמה לתואר, אז מהניסיון המועט שיש לי בנושאים האלה בעבר, זו גם תכנית שצריכה להיות מוגשת למועצה להשכלה גבוהה כדי שהיא תכיר בה להשלמה לתואר. שוב, זה לא בהכרח צריך להיות מסובך, אבל אלה מהלכים שצריכים להיעשות.

היו"ר רחל אדטו:

מה שאמרת כרגע, שאתה צופה שאם אנחנו נקבע תאריך לגבי דור המעבר, יש מחסור במקומות לתואר שני. אתה מציג בעיה, אתה לא אומר שום דבר. אתה רק אומר, יש בעיה.

אמיר שנון:

אני אומר שמבחינתנו כפי שלפחות אני רואה את זה, ואני חושב שגם אחרים ממשרד הבריאות וגם המנכ"ל, יש שתי בעיות עיקריות שמהוות איזה שהם קשיים בקידום של החוק כרגע.

ציינתי את אחת מהן, הנושא של הוראות המעבר ולא דיברתי על כל המכלול. דיברתי על אספקט אחד. אם הוא יהיה היחיד, אז בסדר, אז נוכל לנסות ולהתגבר בהתאם, אבל נתתי את הדוגמא ולא אמרתי שאין לזה פתרון.

הבעיה השנייה היא שכפי שהדברים כיום, אז יש אמנם מספר תוכניות שמלמדות לתואר שני, אבל רוב התוכניות עדיין לא מלמדות לתואר שני. אני שמח לשמוע שיש כל כך הרבה מוסדות ותוכניות שהגישו בקשה. אני גם שמח לשמוע שהמועצה להשכלה גבוהה תעשה הכול כדי לקדם את זה. אבל כל עוד אין תוכניות נוספות שהן מוכרות, אז אני לא רואה איך אנחנו יכולים לקדם את החוק מכיוון שזה יוצר יותר בעיות מאשר פתרונות. אנחנו לא מעוניינים שיהיה חוק כמו שחלק כבר שמענו ובוודאי יאמרו עוד מעט, שיהיה חוק כדי שיהיה לחץ כזה או אחר על הכנסת או על הציבור או על המל"ג או עלינו כדי שהדברים יתקדמו. לא זאת מטרה של חוק. אנחנו רוצים שיהיה חוק שניתן ליישם אותו. בבתי משפט אנחנו נמצאים בלי סוף בגלל החוק הקודם, ולכן אם אין מספיק תוכניות שמאושרות, אז כל מי שלמד בכל אחת מהתוכניות שהגישו בטרם אושרו, ובוודאי באלה שאולי לא עומדות בכלל בדרישות של המל"ג, איך אנחנו נכניס אותם להוראות המעבר? איך ניישם אותם?

היו"ר רחל אדטו:

מאידך, השאלה שאני מחזירה אליך, לשיטתך, אני מבינה שכרגע לשיטתך זה עמדת המשרד. אם אנחנו נלך לשיטת המשרד כרגע ונגיד אוקיי, אנחנו ערים לזה שיש בעיות במקומות לימוד ויש אלפים שצריכים להשלים וכדומה, בוא נדחה עד שכולם ישלימו ולצמצם את המספר. בזה אנחנו מרעים את המצב, כי אנחנו יוצרים עוד כאלה שלא ישלימו, אנחנו מגדילים את המאגר של אלה שנמצאים בתקופת הביניים. המוסדות שיתחילו ללמד יתחילו כמובן ללמד את אלה שמתחילים מאפס. לטעמי אנחנו מגבירים את הבעיה.

גם המוטיבציה של המכללות כרגע היא בשיאה מבחינה זאת שהם רוצים לפתוח שנה. הם רוצים לדעת שיש להם תוכניות. הם רוצים לדעת שהם יכולים לרשום סטודנטים ולהבטיח להם משהו שהם יכולים לעמוד. אם אנחנו כרגע עומדים ואומרים להם, כרגע זה לא מיושם כי אנחנו מחכים עוד שנה, שנתיים, שלוש כדי שיותר אנשים ישלימו תוכניות, גם המוטיבציה של המכללות והאוניברסיטאות וכדומה לקדם את הדברים, היא בוודאי תהיה פחותה. לכן השהיית החקיקה במטרה שהדברים יפתרו, היא לא טובה.

אני אמרתי גם למנכ"ל, נתתי דוגמא מאוד קונקרטית שאני מאוד הייתי מעורבת בה, וזה התכנית שלכם על נושא הרפורמה בבריאות השן. כאשר רצו לקדם את הרפורמה לבריאות השן, אמרו קדימה, אנחנו מתחילים, 1 ביולי אנחנו מתחילים. בדרך נפתור את הבעיה של קופה חמישית ונפתור את הבעיה שאין רופאים, אבל אנחנו קובעים תאריך יעד להתחיל.

אמיר שנון:

יש לזה השלכות רוחב על הרבה מאוד מקצועות. מחר יבואו טכנאי הרנטגן ויגידו, הרי אתם לא מסדירים מקצועות שהם אינם אקדמיים. אנחנו לא אקדמיים, אבל בואו נעשה חוק כדי שזה יפעיל לחץ ויזרז ונקבע שבעוד עשר שנים תהיה תכנית אקדמית ובעוד עשר שנים החוק ייכנס לתוקף. מה המשמעות של זה? מבחינתו זה לא כביל ואם צריך להפעיל לחץ, אז אדרבא. את עשית את זה עד היום מאוד יפה, בואי תמשיכי הלאה.

היו"ר רחל אדטו:

זה לא דומה בכלל, כי את הרנטגן ישבנו כאן, טכנאי הרנטגן והאולטרסאונד ישבנו כאן ואמרנו, אין שום תכנית אקדמית. פה אנחנו לא מדברים על אותו דבר. פה אנחנו מדברים על מקצוע שיש לו תוכניות אקדמיות.

אמיר שנון:

זה המיעוט של המקצוע ואני צריך לטפל ב-5,000 שהם לא שייכים למיעוט הזה בכלל. מעבר לכך אנחנו כבר רואים או שומעים שיש תוכניות, אחת מהן לפחות עתרה כבר לבית המשפט, שלא יעמדו בדרישות של המל"ג ואני לא יודע מה המל"ג יחליט לגבי אחרות. הגישו בקשות אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה איתן.

היו"ר רחל אדטו:

מה המשפט המסכם של עמדת משרד הבריאות?

אמיר שנון:

מה שאנחנו רוצים זה להשהות את המשך החקיקה ואת המשך הדיון בהוראות המעבר עד שנוכל לקבל תמונה קצת יותר ברורה לגבי המוסדות שניתן להכיר בהם, שהמועצה להשכלה גבוהה יכולה להכיר בהם, ותוכניות, כדי שנוכל אחר כך לפתור גם את הבעיות של הכרה.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי. בבקשה.

רעיה לוי גודמן:

בוקר טוב, רעיה לוי גודמן, מנהלת האגף לחינוך מיוחד.

אני מאוד מכבדת את משנה הזהירות של דוקטור שנון. יחד עם זאת אנחנו בפתחה של שנת לימודים. במערכת יש מאות מטפלים שעבדו ואנחנו לא יכולים להמשיך את העסקתם. אנחנו גם לא יכולים לקלוט מטפלים חדשים.

אנחנו מוכרחים שאתם תוציאו במשרד הבריאות חוזר מנכ"ל לתקנות ביניים, כי אנחנו מוכרחים להיות מתואמים אתכם כדי לאפשר קליטה של מטפלים. המערכת צריכה את המטפלים. הילדים מחכים לטיפולים.

היו"ר רחל אדטו:

לי יש שאלה אליך. אני מבינה כרגע שאתם הוצאתם או אתם מודיעים למטפלים שאתם לא מחדשים להם את העבודה שלהם לשנה הבאה, ואני תמהה מה מביא אתכם פתאום עכשיו? אתם מקדימים פה, אלא אם כן יש איזה משהו חבוי שיש לכם אינטרס לפטר ולקבל אותם דרך קבלן או דרך אחרת ולכן אתם עושים את הדבר הזה בדרך אחרת, כי אחרת אני לא מבינה. אתם כבר קבעתם כאילו אנחנו כבר העברנו חקיקה וכבר יש לנו דור ביניים ואתם כבר מנהלים את דור הביניים או מנהלים את הוראות המעבר שאם אין רישיון או אין רישוי, אתם לא מקבלים.

רעיה לוי גודמן:

אין שום מטרה חבויה סביב ההודעה בשטח כרגע, להקפיא קליטה ולא לאשר קביעות לאנשים שטרם קיבלו קביעות. זאת ההנחיה. הסיבה היא מאוד פשוטה. המקום שאנחנו נתנו הוראה לשטח היתה, אחת, לוודא שאנשים שלא קיבלו קביעות, לא יקבלו קביעות. שתיים, זה לא לקלוט עובדים חדשים עד לדיון הזה ועד לישיבה עם משרד הבריאות, כדי לתאם הנחיות בחוזר מנכ"ל כדי שלא יעמדו בסתירה. למה? אנחנו רואים בהשוואה לחוק המטפלים הפרה-רפואיים שיש לנו במערכת מאות אנשים שקיבלו קביעות במערכת החינוך, כקלינאי תקשורת, כמרפאים בעיסוק, כפיזיותרפיסטים, שהיום בעקבות החקיקה, אנחנו צריכים איתם לעשות תהליכי פיטורין כי הם לא עומדים בדרישות החוק. לכן במשנה הזהירות הזה ביקשנו לחכות עד לדיון הזה ועד לישיבה עם משרד הבריאות, כדי לתאם הנחיות חוזר מנכ"ל עד לסיום חקיקה.

היו"ר רחל אדטו:

ברור לך לגמרי שאת תשבי עם דוקטור שנון אשר הביע את עמדת המשרד, אשר לא ממהר ולא מזדרז, ואתם כבר הודעתם לאנשים שאתם מפטרים אותם.

רעיה לוי גודמן:

אנחנו עוד לא הודענו פיטורים לאף אחד.

היו"ר רחל אדטו:

אנחנו קיבלנו מכתבים במייל מאנשים שפנו, אנשים שמודיעים להם שהם עומדים להיות מפוטרים לקראת שנת הלימודים הקרובה.

רעיה לוי גודמן:

אינני יודעת מי הוציא כזה מכתב. אלי מגיעים מרבית המיילים. אני מניחה שמגיעים גם אליכם. מדובר בשני סטטוסים: אנשים שעבדו בשנת הלימודים הקודמת ולא קיבלו קביעות, כרגע אין אישור לשבצם, ואנשים חדשים שפונים, אין עדיין אישור לשבצם. יש לנו פגישה במהלך השבועיים הקרובים עם דוקטור שנון. אני תקווה שאנחנו נצא משם, זה אינטרס שלנו להוציא הנחיות מאוד מסודרות לשטח על מנת לאפשר קליטת מטפלים. אנחנו מעוניינים לקלוט מטפלים, אבל בתאום עם משרד הבריאות והמל"ג.

היו"ר רחל אדטו:

במה אין אישור לשבצם, כמטפל בכלל או כקבוע?

רעיה לוי גודמן:

כמטפל קבוע או כמטפל חדש, לקביעות במשרד החינוך.

אנחנו לא ביקשנו לפטר אף מטפל שעובד. אנחנו ביקשנו לא לאשר קביעות ולא לשבץ חדשים.

אני רוצה להבהיר. משרד החינוך כמו כל מקום אחר, אינו מחויב להמשך העסקה לא רק של מטפלים, של אנשים בכלל שלא קיבלו קביעות, גם מורים וגם מטפלים. הוא לא מחויב.

היו"ר רחל אדטו:

השהיה ברוח הקו שמביא משרד הבריאות, גורמת לכך שההשלכות הן בין היתר לא רק על אלה שרוצים ללמוד, אלא גם על אלה שנמצאים כרגע במערכת.

רעיה לוי גודמן:

לכן חשוב לנו מאוד להוציא תקנות מעבר מהר ככל שניתן.

היו"ר רחל אדטו:

הבנתי, בסדר גמור. משרד הבריאות.

אביטל וינר-אומן:

רק להבהיר שמבחינתנו, מאז שלפי פסיקת בג"צ ביטלנו את חוזר המנכ"ל שלפיו חילקנו תעודות הכרה, בעצם המצב בפועל לא השתנה ולכן מאז במשרד הבריאות אין סמכות לקבוע למעסיקים על פי איזה הוראות הם יכולים להעסיק, וכל אחד רשאי לקבוע לעצמו את ההוראות. משרד הבריאות קבע לעצמו כמעסיק הוראות ולכן במשך החמש השנים האחרונות משרד החינוך קבע לעצמו את ההוראות. יכול להיות שהוא אימץ חלק מההוראות של משרד הבריאות, יכול להיות שלא, שקבע גם הוראות נוספות, אבל בסך הכול אין סמכות למשרד הבריאות להגיד למשרד החינוך מה לעשות בהעסקת אותם מטפלים, ולכן במשך החמש שנים האחרונות אתם יכולים להעסיק על פי הוראות שאתם קובעים. אם אתם רוצים להתייעץ איתנו, בשמחה נשב ונתייעץ, אבל אין קביעה של משרד הבריאות, בוודאי אין סמכות בחוק לקבוע למשרד החינוך.

היו"ר רחל אדטו:

לכן אסור להיתלות כרגע בנושא הפיטורים. אסור להיתלות כרגע במשרד הבריאות ועמדתו. הלאה. בבקשה.

רענן הר-זהב:

רען הר-זהב, תכנית לסלי.

הנושא הזה שעלה כאן הוא למעשה הנושא החם ביותר היום בשטח והוא יוצר בעיה בלתי רגילה, משום שלמעשה מה שנוצר היום זה שהשטח בוער. משרד החינוך שהוא המעסיק המרכזי בתחום, לא מקבל מטפלים חדשים. אני חושב שחייבים לפתור את הבעיה הזאת, משום שהיום זה בוער. זה הדבר הכי חם והכי בוער ואנחנו רואים עכשיו שזה מהדהד בגלל הליכי החקיקה, אז ברור שיש השלכה גם למה שדוקטור שנון אמר, אבל אני חושב שאת זה צריכים לפתור וצריכים להבהיר למשרד החינוך שהוא לא כפי שאמרה עורכת דין וינר-אומן ממשרד הבריאות, שהוא לא מנוע מלהעסיק, אלא הוא יכול לקבל את המטפלים. הוא צריך להפנים את זה ולקבל את זה.

היו"ר רחל אדטו:

מאה אחוז. טוב, אנחנו נכנסים כאן לנקודה שבוודאי זה לא המקום לפתור אותה. זה צריך להיפתר מול מנכ"ל משרד החינוך או מול השר.

יש לי עוד שאלה אחת אליך. אם בן אדם שעבד שנה אחת במשרד החינוך, ימשיך לעבוד בשנה הבאה לא בקביעות, או שאתם בכלל לא מחדשים לו את החוזה?

רעיה לוי גודמן:

נכון להרגע הקפאנו את הכול כדי לחכות ולראות מה יקרה כאן היום, וחשוב לי לציין שבחמש השנים האחרונות משרד החינוך אימץ את כל ההנחיות של משרד הבריאות, מאחר ואנחנו מתייחסים, ולא רק אנחנו, למקצוע של טיפול באמצעות אומנויות כמקצוע טיפולי ולא כמקצוע פדגוגי, ולכן אנחנו נשענים על הסיוע של משרד הבריאות.

היו"ר רחל אדטו:

הנושא עלה וזה רק מחזק את המשמעות של לא לעכב חקיקה, כי הבעיה הזאת שעכשיו הוצפה כאן, היא רק גורמת לכך שבוודאי לעצור את החקיקה ולהמתין ולחכות לתוכניות, היא תציף נושאים אחרים.

אביטל וינר-אומן:

אם אפשר לציין עוד משהו נוסף. גם אם עכשיו לפי ההצעה שלכם אנחנו נקבע בחוק תקופה ארוכה להשלמה, נחכה עד שייפתחו, קודם נחוקק, אחר כך נחכה שייפתחו מוסדות חדשים ואחר כך נתחיל לחכות שאנשים יתחילו להשלים, עדיין לא נוכל להגיד למכללות להוראה, בינתיים תסגרו את התוכניות תעודה שלכם. לכן אני לא יודעת מה הפתרון בזה.

היו"ר רחל אדטו:

פשוט יש תאריך יעד. אם את נותנת הוראות מעבר עם תאריך יעד ארוך כדי שאנשים ישלימו, את לא אומרת תאריך יעד לשנתיים. הלאה, אריה.

אריה אלדד:

א', גילוי נאות כמו שאני תמיד עושה בדיון הזה, יש לי בת שעוסקת בריפוי באומנות.

השאלה היא באמת האם אנחנו לא ניצור על ידי חקיקה עכשיו שתי אוכלוסיות שהיום מתייחסת אליהן בצורה שווה. כל אלה שעוסקים בריפוי באומנות, ואם נחוקק היום, ניצור שתי אוכלוסיות, אחת שיעדיפו אותם בעבודה היום, שהם בוגרי אוניברסיטה פלונית שיש לה תכנית, ואחרים שלא יזכו לקבל עבודה כי כשיצאו לדרך, יצאו מאותם תנאים. אפילו אם נקבע הוראות מעבר, הם דור כזה שמעסיקים יעדיפו אותם על פני מי שאולי לא ישיג הכרה. השאלה אם אנחנו עושים היום בהסדרה הזאת, שהיא בוודאי ראויה ורצויה כמו בשאר מקצועות הבריאות, השאלה אם בנקודת הזמן הזאת אנחנו מביאים תועלת או גורמים נזק. זה אני עוד לא הבנתי.

גלילה טבצניקוב אורן:

אפשר?

היו"ר רחל אדטו:

כן.

גלילה טבצניקוב אורן:

שמי גלילה אורן, אני מהמכללה האקדמית תל חי.

אני רוצה להתייחס בחזרה להוראות המעבר. כל התוכניות שיש להן תוכניות מוכרות, ישבנו ביחד ודנו מאוד לעומק בנושא של הוראות המעבר ונראה שהעמדה שלנו בכלל לא באה פה לידי ביטוי.

תוכניות ההכשרה שיש היום הן תוכניות מעולות ברמה בין לאומית שמכשירה מטפלים טובים מאוד. אנחנו רוצים שהוראות המעבר יאפשרו לבוגרי לימודי תעודה לקבל הסמכה לטפל בלי להשלים תואר שני, שכל מי שהתחיל ללמוד לפני יציאת החוק, מתוקף ההיכרות העמוקה עם התוכניות האלה שנותנת 1,500 שעות לימוד, מעל ומעבר ממה שאי פעם יוכלו לקבל בתואר שני. שלחנו מכתב בשם כל התוכניות ובמידה והוראות המעבר יאפשרו לבוגרים שהתחילו ללמוד טרם יציאת החוק, לקבל הכרה כמטפל, פתרנו את הבעיה.

היו"ר רחל אדטו:

זאת אחת האופציות.

גלילה טבצניקוב אורן:

הקול הזה צריך להישמע.

אריה אלדד:

תראי, פעם היו אחיות מעשיות מצוינות. נתנו סיעוד, טיפלו יוצא מהכלל בחולים על פי מיטב הידע. היום אנחנו רוצים אחיות מוסמכות עם תואר אקדמי. קבענו שזה הרף.

גלילה טבצניקוב אורן:

צריך תאריך שממנו מתחילים לדרוש את זה.

אריה אלדד:

זה הוראות מעבר.

גלילה טבצניקוב אורן:

אני מדברת על הוראות המעבר. הישיבה היום היא על הוראות המעבר.

אמיר שנון:

מה שהיא מבקשת, זה כל מי שלמד אי פעם, כי כמו שהתכנית הזאת מצוינת, יש אחרות שמצוינות.

גלילה טבצניקוב אורן:

כל התוכניות המוכרות.

אמיר שנון:

זה מה שאמרתי קודם.

אריה אלדד:

מה זה מוכרות?

גלילה טבצניקוב אורן:

שהוכרו על ידי משרד הבריאות בעבר.

אמיר שנון:

זה מה שאמרתי, אבל יש כאלה שלא הוכרו והם יאמרו שהן לא פחות טובות. מי ילך לבג"צ? משרד הבריאות. אז משרד הבריאות לא מעוניין בבג"צים מיותרים, כי זה בדיוק העניין. מה שהם מבקשים, שבהוראות המעבר כל מי שלמד אי פעם, יקבל תעודה. אנחנו חושבים שזה מסוכן לבריאות הציבור.

היו"ר רחל אדטו:

תעודה מסוג אחר.

אמיר שנון:

תעודה מסוג אחר אני מוכן, אם יהיו שתי תעודות, אחת של מי שאני מוכן, אני לא יודע אם אחרים מוכנים. אם יהיו שתי תעודות, אחת של מי שאיננו אקדמי והשנייה של אקדמי, אני חושב שזה יהיה הוגן.

שימרית שקד:

אני רוצה לשאול אותך שאלה. כשהתקיים דיון פה בהוראות העיקריות, עמדו על כך נציגי הארגונים בתוקף, שיש צורך בתואר שני כדי באמת לתת מענה לנושא של בריאות הציבור, והיה פה דיון והתקיימה החלטה. כרגע כשאנחנו באים לדבר על הוראות המעבר, בעצם אתם מציגים גישה שונה. אתם אומרים, לימודי התעודה הם מצוינים, הם מספיקים כדי לתת מענה לבריאות הציבור. יבוא אדם שייכנס, הוא לא למד, נניח החוק ייכנס לתוקף ב-1 בינואר, הוא התחיל ללמוד ב-2 בינואר. יבוא האדון, יעתור לבג"צ ויאמר סליחה, אתם דורשים ממני תואר שני כשאתם באותה נשימה אמרתם שלימודי התעודה הם מספיקים, מצוינים. למה אני צריך ללכת ללמוד תואר שני?

גלילה טבצניקוב אורן:

אני אענה לך על זה. א', התוכניות מבחינת אחריות, התוכניות שקיבלו הכרה ועברו את המסלול הקשה של בדיקה של משרד הבריאות, הן תוכניות שאני היום הייתי שמחה שילדיי ילמדו בהם ושהמטפלים ימשיכו לטפל.

קיבלנו עלינו את שינויי הזמנים שהיום נותנים מרכז מאוד חשוב לאקדמיזציה, למרות שלא תמיד זה קשור ללימודים קליניים, ויש הרבה ערך באקדמיזציה ובמחקר. קיבלנו את שינויי הזמנים וכולנו הלכנו בשמחה לצעד חדש שיאפשר גם תואר שני וגם פרקטיקום ארוך. בינתיים יש לנו את דור המעבר. סטודנטים ובוגרים שעובדים בפועל, אנשי מקצוע מעולים שאנחנו צריכים לדאוג להם. אני רק מדברת על דור המעבר. חקיקה קובעת גבול. עורכי הדין שלנו בדקו הוראות מעבר של מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת. גם בהוראות המעבר שלהן לא נדרש תואר שני לאנשים שלמדו טרם החוק.

אמיר שנון:

קלינאות תקשורת לומדים במדינת ישראל לתואר ראשון ארבעים שנה.

גלילה טבצניקוב אורן:

אנחנו הולכים בשמחה לנושא של תואר שני.

שימרית שקד:

הארגונים מציגים שתי עמדות סותרות.

היו"ר רחל אדטו:

מה שאת אומרת כרגע, אנחנו חוזרים להתחלה, לשאלה אם בכלל צריך תואר שני – - –

גלילה טבצניקוב אורן:

אני מדברת רק על הוראות המעבר. אני מדברת רק על דור הביניים. אני לא מחזירה אחורה. אני מדברת על תלמידים שהתחילו ללמוד טרם יציאת החוק.

היו"ר רחל אדטו:

הצעתכם אם כך, לחלק את התעודות, לתת שתי תעודות?

קריאה:

ממש לא.

היו"ר רחל אדטו:

איזה תעודה את רוצה?

גלילה טבצניקוב אורן:

תראו, כל מי שהיה בוגר וקיבל תעודה לפני שהבג"צ אסר על משרד הבריאות להוציא הנפקת תעודות, היה בוגר מסלולים כאלה וקיבל כבר תעודה. זה רק הוגן שכל מי שהתחיל ללמוד לפני יציאת החוק, יקבל את אותה התעודה שקיבלו אחיו שלמדו לפני עשר שנים. מיום יציאת החוק יש קריטריונים חדשים שמקובלים על כולנו.

היו"ר רחל אדטו:

כדי לסכם את מה שאת אומרת, העמדה שלכם אומרת, לדור המעבר אנחנו מבקשים שיתנו להם תעודה שהיא תהיה שווה לאותה תעודה שתינתן מעכשיו ואילך לבעלי התואר השני.

גלילה טבצניקוב אורן:

יהיה עליהם מגבלות. הם לא יוכלו להיכנס לבתי ספר לפסיכותרפיה.

היו"ר רחל אדטו:

בסדר, הלאה. כן בבקשה.

מיטל גואטה:

שלום, מיטל גואטה, סטודנטית לטיפול באומנות בסמינר הקיבוצים ומארגנת פעילות הסטודנטים הארצית מטעם התאחדות הסטודנטים.

אני רוצה קודם כל לשבח את העבודה המשותפת של מרכזי ההוראה שעושים הרבה מאמצים מעבר לוועדות בכנסת כדי להגיש עמדה משותפת, והם מאוד מקלים על הדיון.

אני מסכימה מאוד למה שגלילה אמרה. גם אנחנו תומכים בעצם במתן הוראות מעבר שיאפשרו עיסוק לכל מי שלמד את המקצוע טרם התוכניות החדשות. אני הקשבתי לדוקטור אמיר שנון ומה שהרגשתי, שבעצם משרד הבריאות מנסה למחוק היסטוריה שלמה של שלושים שנה עיסוק במקצוע או קיום של מקצוע טיפול באומנות בארץ. יש לזכור שזה מקצוע שעובד. כמו שנציגת משרד החינוך סיפרה, יש מטפלים באומנות שעובדים היום. יש בוגרים שעובדים היום או פונים לעבודה היום ולא מתקבלים אליה. יש כאן שתי נציגות שיכולות לספר בעצמן מהחוויות שלהן.

המצב מאוד קשה ואנחנו מבקשים את העזרה של הוועדה לסיים עם החוק הזה. אין שום מצב שאפשר לעצור את התהליך.

היו"ר רחל אדטו:

בסדר גמור, תודה. הלאה, בבקשה.

אורית שקד-שנקמן:

עורכת דין אורית שקד-שנקמן מהיועצת המשפטית של אוניברסיטת חיפה.

אני רוצה להתייחס לדברים של הגברת אורן בעיקר, לעניין הוראות המעבר והנושא של ההשלמות.

ראשית, כדי לדייק, אוניברסיטת חיפה הגישה נייר עמדה בעניין הזה, והעמדה שלנו היא לא תואמת את הדברים שנאמרו כאן, ואני רוצה לחדד.

קודם לגבי הדברים שאמרה היועצת המשפטית של הוועדה. ראשית, זאת הנקודה העיקרית. לא בכדי נקבע שהתיקון לחוק יחייב תואר שני. יש כאן אחריות כלפי הציבור. הדבר הזה נדרש מבחינה מקצועית. גם אמר את זה דוקטור שנון. זה לא משהו שאפשר לוותר עליו כאילו לא היה לעניין הוראות המעבר. נכון שמדובר בקבוצת אנשים גדולה שצריך להתייחס אליה אולי בצורה שונה, אבל אנחנו מדברים, אנשים שקיבלו את תעודת הכרה, אנחנו מדברים על אנשים שיש להם כבר ותק של למעלה משש שנים במקצוע. גם הוראות המעבר של החוק הזה בגלגולו הראשון נתנו איזה שהוא משקל לאותו ניסיון באותו עניין. לוותק הזה יש משמעות.

מעבר לזה, כל אלה שנמצאים במערכת מאז 2005, כשיש כבר מודעות שיש בעיה, שלא ניתנו תעודות הכרה, שלא נעשה שום פיקוח על ידי משרד הבריאות שלא כמעסיק, כי אנחנו לא מדברים על כמעסיק, לא נעשה שום פיקוח על ידי משרד הבריאות, המטרה צריכה להיות להגיע כמה שיותר לנושא של השלמות לתואר שני גם של אותה אוכלוסיה בתקופת המעבר.

זה לא רק מבחינת האחריות כלפי הציבור. יש כאן נקודה נוספת. חבר הכנסת ידע להתייחס לזה. עלולים להיווצר שני מעמדות, שני סוגים של מטפלים, וזה לא טוב גם לאוכלוסיית המטפלים. זה נכון שזה ישאיר את הפררוגטיבה בידי המטפל אם להשלים את התואר או שלא, אבל ברגע שזה יהיה מוסדר בחוק גם בהוראות המעבר, תהיה לזה לגיטימציה גם מצד המעסיקים. העובדה שיש איזה שהיא חובה, והחובה הזאת כמובן יכולה להתפרס וצריך להיות השלמה תוך כמה שנים, זה לא יעשה משהו מיידי, אבל זה עדיין יצור איזה שהיא הכרה שחייבים בהשלמה הזאת שהיא נדרשת לצורך המקצועיות. זה נדרש לצורך האחריות כלפי הציבור.

עוד דבר אחד לעניין הנושא של החוק. כמובן שהדברים נאמרו, ככל שיהיה שיהוי בהשלמת החקיקה, אנחנו לא מדברים רק על זה שלא יהיו 5,000 כמו שנאמר כאן. יהיו כמה אלפים יותר. הרי אנשים לא מפסיקים ללמוד את המקצוע, ואנחנו עדיין מדברים על זה שהציבור לא מקבל את השירות שהוא צריך לקבל. יש איזה שהיא הפקרה של אותם מטופלים. אנחנו מאפשרים כרגע במצב המעבר הזה, שמשתרע באופן מאוד תמוה בכל כך הרבה שנים, אנחנו בעצם מפקירים את המטופלים לשום פיקוח של שום גוף.

היו"ר רחל אדטו:

לכן עמדתכם לגבי הנושא הזה?

אורית שקד-שנקמן:

שחייבים להשלים את החקיקה בזמן הקרוב ביותר. זה גם חשוב למטופלים וזה גם חשוב למטפלים עצמם שלא יודעים איפה הם נמצאים ואף אחד לא נותן רישיונות. כמובן הוראות המעבר, אפשר לדבר עליהן. הם יכולים ליצור איזה שהיא גמישות לגבי כאלה שיש להם ניסיון, אבל עדיין השאיפה צריכה להיות כמה שיותר שישלימו לתואר שני.

היו"ר רחל אדטו:

הרי הפתיח של היום בכוונה היה, להבהיר מה צפי של מקומות שאפשר יהיה להשלים בהם תארים, והבנו שיש ששה או שבעה מקומות. בואו נדבר, נעשה הערכה שבכל מקום יכולים ללמוד 20. אני מציפה את הבעיה, שזאת הבעיה האמיתית. אנחנו כרגע מדברים על 5,000 מצד אחד, שאנחנו אומרים להם, תשלימו, כאשר יש 2,000 עם תעודות. 3,000 שאנחנו אומרים להם תשלימו. לא כולם ירצו להשלים, לא כולם בבת אחת, כאשר אנחנו אומרים להם מנגד, אנחנו מציעים לכם 150-200 מקומות להשלמה.

אורית שקד-שנקמן:

אני מכירה את תוכניות ההשלמה באוניברסיטת חיפה. יש תכנית השלמה חוץ מהתכנית לתואר השני. אצלנו יש מקומות. אנחנו מדברים על מחזורים של למעלה מ-100 אנשים.

התכנית הזאת לא תיעצר. לא מבקשים מהם להשלים את התואר השני בתוך שנה מכניסת החוק לתוקף.

היו"ר רחל אדטו:

הלאה, בקשה.

הוד אורקיבי:

ד"ר הוד אורקיבי, אוניברסיטת חיפה.

אני ראש היחידה ללימודי שדה אצלנו. אני עוסק בכל העניין של המפגש של הסטודנטים עם השדה ועם היציאה שלהם גם אחרי שהם לומדים. אני רוצה להגיד מילה על התכנית שלנו של ההשלמות. מדובר בתכנית של שכר לימוד אוניברסיטאי רגיל. מדובר בתכנית של פעם בשבוע במשך שנתיים משום שמדובר בסטודנטים שסיימו את תוכניות התעודה במקומות אחרים. יש תכנית כזאת גם באוניברסיטת תל אביב, על מנת להשלים למעשה את התואר M.A. זו לא תכנית קלינית. היא גם לא כוללת לימודי שדה, משום שזה אנשים שלפעמים עבדו שבע שנים כבר בשדה ולחלקם יש אפילו רישיון. אז זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה להתייחס להוראות המעבר הקיימות, שגם בהוראות הקיימות כתוב, מי שלמד בתכנית לא אקדמית, מתן תעודה לפי חלופה זו, יכול שתותנה בהשלמת לימודים. אין פה איזה שהיא המצאה. "יכול שתותנה בהשלמת לימודים במוסד להשכלה גבוהה וכו'".

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי, בסדר גמור. היה חשוב שאמרת את זה.

הוד אורקיבי:

תודה .

היו"ר רחל אדטו:

כן, הלאה.

מוטי מקמורי:

מוטי מקמורי, יושב ראש האיגוד הישראלי לטיפול על ידי הבעה ויצירה.

על פי העמדה של משרד הבריאות, יוצא מצב אבסורדי, שחלק לא ניכר של המרצים בתוכניות ההכשרה לתואר שני, צריכים לעשות השלמות אצל עצמם. הרי עד לפני שנה בכלל לא היתה תכנית לימודים לתואר שני במדינת ישראל, מלבד טיפול במוסיקה. התכנית שהיתה, היתה תכנית עם הכשרה מחוץ לארץ ומרבית המרצים בתוכניות ההכשרה היום לתואר שני, הם בעצם בוגרי לימודי תעודה שעשו את ההמשך האקדמי שלהם בתארים אחרים כדי בעצם להתקבל לאוניברסיטה כמרצים, וזה בעצם כל הדור הזה שיש לו גם תעודה במעמד. יוצא איפה שאותם אנשים בעצם שהם היום המרצים, כולל אלה של תארים שלישים, הם בעצם לא יכולים להיות מטפלים עד שהם בעצמם לא יבואו ללמוד אצל עצמם את הלימודי תואר .

אמיר שנון:

זה בדיוק מדגים את הבעייתיות שדיברתי עליה, של הוראות המעבר, מה שלא קיים בשום מקצוע אחר.

מוטי מקמורי:

דבר נוסף, תעודת הכרה במעמד, היתה מעין רישוי חלקי אמנם, אבל היה מעין רישוי. הוא נדרש בחוק ביטוח בריאות ממלכתי לגבי כל המקצועות הפרא-רפואיים. הוא נדרש בעקיפין בחוק חינוך מיוחד. הוא היה מעין רישוי. לכן, לכל מי שהיתה לו תעודת הכרה במעמד במשרד הבריאות, בעצם היה לו מעין רישוי לעסוק בטיפול באומנויות כאיש מקצוע פרא-רפואי.

דוגמא-זה אני בעצמי, שאני עובד למעלה משלושים שנה במשרד הבריאות במרכז ירושלמי לבריאות הנפש. יש לי תעודת הכרה במעמד. על פי עמדה זאת, שלושים שנה הייתי איש מקצוע פרא רפואי ובא בעצם משרד הבריאות ואומר לי, עכשיו אחרי שלושים שנה, בעצם ההכרה שלך כאיש מקצוע – - -

היו"ר רחל אדטו:

לך יש תעודה.

מוטי מקמורי:

נכון, לכן בעצם אנחנו מצמצמים. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכמו בכל מקצועות האחרים, מי שהיתה לו תעודת הכרה במעמד, הוא יהיה בעצם בהוראות המעבר מלכתחילה, אנחנו כבר מצמצמים את הבעיה של הוראות המעבר מ-5,000 ל-3,000.

אמיר שנון:

ואיך תבדיל בין זה שבגלל שהיתה פסיקה של הבג"צ, הפסיקו לתת תעודות, אז הוא לא קיבל, ובמה הוא שונה ממך? איך אני אגן על זה בבית המשפט?

היו"ר רחל אדטו:

דוקטור שנון, שכשאתם נתתם עד 2005 את התעודות הכרה, מה היה הקריטריון שלכם בתעודות ההכרה אז? מה אתם דרשתם ממוטי ודומים לו?

אמיר שנון:

מספר תוכניות שנבדקו על ידי משרד הבריאות ברמה כזאת או אחרת, בזמנים שונים והיתה רשימה של מוסדות מוכרים. בינתיים יש לנו אינפלציה של מוסדות שמלמדים את המקצוע, ותוכניות נוספות באותם מוסדות שהוכרו בגלל שהכול נעצר.

אביטל וינר-אומן:

מה שהוכר זה לא היו מוסדות, אלא מסלולים וחשוב להדגיש את זה, כי חלק מהמוסדות שמדברים פה על הכרה במוסדות, הם חושבים שיכירו במסלולים שלהם, אבל בעצם משרד הבריאות בעבר הכיר במסלולים ספציפיים בתוך מוסדות, ולכן יכול להיווצר מצב שמסלול אחד הוכר בעבר ומסלול אחד לא באותו מוסד, למרות שהתנאים, הרמה, הם שווים.

מוטי מקמורי:

פעלה במשרד הבריאות עד ל-2001 רפרנטית של המטפלים באומניות שפעלה עד שיצאה לפנסיה ובדקה כל מקרה ומקרה לגופו על פי הקריטריונים שהתגבשו כמובן לאורך השנים. אחר כך היתה ועדה מקצועית מייעצת שגיבשה את הקריטריונים.

היו"ר רחל אדטו:

ולכן ההצעה שלכם?

מוטי מקמורי:

ההצעה שלנו קודם כל זה להסדיר, א', בהוראות מעבר שיקבל את בעלי תעודת ההכרה במעמד כמו שנהוג בכל המקצועות האחרים.

היו"ר רחל אדטו:

כל הקבוצה שמ-2005-6 שסיימה, אתה רוצה שיכירו במעמד ויתנו את התעודות הכרה?

מוטי מקמורי:

כן. יש את התקנה האחרונה שזה בסיס, ואחר כך אפשר לדון על שוני של הבסיס הזה. הבסיס הוא התקנה האחרונה לפני הבג"צ שביטל תעודת הכרה במעמד, שבג"צ לפי מה שאני מבין, לא ביטל את התקנה. הוא לא ביטל את החוזר מנכ"ל, אלא רק את הזכות להנפיק את התעודה, שבו יש את הרשימה של המסלולים המוכרים. לקחת אותו כבסיס.

אמיר שנון:

הרשימה בוטלה בחוזר מנכ"ל האחרון, אם לא שמת לב.

מוטי מקמורי:

היא בעצם התקנה האחרונה שהיתה לפני ביטול תעודת ההכרה במעמד. החוזר מנכ"ל כרגע כפי שאמרה היועצת המשפטית של משרד הבריאות, אך ורק תקנות ביניים לקבלה לעבודה במשרד, אבל התקנה האחרונה הגורפת היתה בעצם התקנה לקבלת הכרה במעמד.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי.

שימרית שקד:

מוטי, אני רוצה לשאול לגבי אופי הלימודים בלימודי התעודה. עד כמה הם דומים ללימודים אקדמיים ועד כמה הם לא דומים? יש קורסים ויש בחינה בסוף כל קורס?

מוטי מקמורי:

לפי מה שנאמר, התוכניות האלו בעצם הן המשך ישיר היום של אקדמיזציה.

שימרית שקד:

השאלה אם באמת יש חלוקה לקורסים ויש בחינה בסוף כל קורס?

קריאה:

יש פיקוח אקדמי.

מוטי מקמורי:

אפילו ברמה הקלינית, אותן תוכניות ההכשרה הן בעצם הקיפו יותר שעות לימוד ממה שבעצם בפועל היום מתאפשר במסגרת התואר שני , כולל גם יותר שעות הכשרה מעשית.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי, בבקשה.

אורית וייסמן:

שלום, שמי דוקטור אורית וייסמן מהמכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין בירושלים.

אני רוצה לתמוך במה שגלילה אורן אמרה. יש כאן באמת אתגר גדול מאוד לחוקק חוק למצוא את הדרך הנכונה לשמור על מה שיש, כי אנחנו שלושים שנה מכשירים אנשים ויש פה מוסדות שכבר עושים את זה הרבה זמן ויש פה ידע רב, ואנשים שעובדים בשטח.

אמנם הלכנו לכיוון של אקדמיזציה ולדרישה של תואר שני, אבל צריך למצוא את הדרך לעשות את זה מבלי להפר את האיזון ולתת את המקום למקומות שהכשירו עד היום, וכמובן שהמקום, ואני יכולה להעיד על המכללה שלנו, שהיא אקדמית לחלוטין. גם אם היא לא נתנה תואר שני, מדובר בקורסים, בדרישות אקדמיות ועבודת גמר. אנחנו עומדים בדרישות האלה שפעם היו של משרד הבריאות, כבר הרבה שנים ושומרים על זה. אז זה מאוד עדין להגיד אוקיי, אז צריך תואר שני. רק תואר מקדש את העניין הזה, וצריך למצוא את הדרך איך עושים. אנשים שעובדים כבר בשטח ויש להם ידע ובאמת התוכניות שלנו, שלימדנו כל כך הרבה שנים, הן עתירות שעות.

היו"ר רחל אדטו:

תודה.

מירי רוזנבוים:

מירי רוזנבוים מסמינר הקיבוצים.

אני באמת חושבת שסיום התהליך הוא מאוד חשוב. הקטע הזה שאנחנו גוררים וגוררים, רק מעמיק את הבור שבו אנחנו נמצאים, ואני מאוד מאוד מקווה שנמצא פה את הדרך איך לעשות את זה.

הנייר עמדה ששלחנו בשם המכללות, אני חושבת שיכול לפחות להוות איזה שהוא בסיס שעליו אנחנו מדברים. אחד מהדברים שכבר אני חושבת מוסכם לפחות על חלק, מי שקיבל את הרישיון בזמנו עד 2004, הוא מוכר. הוא יקבל כבר הלאה את הרישיון ובא לציון גואל וזה בסדר.

כדי למנוע כל מיני בעיות שיכולות להיות, האם הלימודים האלה מוכרים והאם הלימודים האחרים לא מוכרים, אני לא חושבת שאנחנו נשים שתי תעודות. זה לא נכון. אני חושבת שצריך לקבל את אלה שלמדו בדיוק באותן תוכניות עד 2004, עד לפסיק האחרון, למצוא דרך לקבל. יכול להיות שאפשר לבקש, נגיד, משלוש שנים אחרונות, ארבע שנים אחרונות, מי שעדיין לא צבר מספיק שעות התמחות, כי הרי אחד הדברים שאנחנו דורשים היום, זה 1,500 שעות התמחות. את זה אולי אפשר להשלים, אולי עם איזה שהוא דבר נוסף, אבל צריך לצאת מהבוץ הזה.

היו"ר רחל אדטו:

תודה. כן.

תמר חזות:

אני תמר חזות, נמצאת כאן מטעם י.ה.ת (האיגוד הישראלי לטיפול על ידי הבעה ויצירה). אני גם חברה בוועדה של המל"ג לבדיקת התוכניות של מכללות.

הייתי מייסדת וראש התכנית הראשונה להכשרת מטפלים בארץ באוניברסיטת חיפה, הוותיקה ביותר. אני רוצה לחזק את העמדה הזאת, שמדובר על המון, עשרות אלפי מטפלים בשטח, ואני רוצה לחדד.

אני חושבת שיש כאן שלוש אוכלוסיות, אלה שזכו בהכרה במעמד ואני חושבת שצריך להנפיק להם תעודה חדשה ושהם חייבים לעמוד בכל הקריטריונים. אני רוצה לחזק את זה ולומר שאנשים ותיקים לא יוכלו לעמוד היום בדרישות האקדמיות לעשות תואר שני. הם לא יוכלו היום לעשות פסיכומטרי וכו', ומדובר כאן באנשים מאוד מבוגרים עם ניסיון רב קליני. זה לא בר יישום. מדובר על אנשים, קלינאים טובים, ואני רוצה גם לחדד שאין ספק שלימודי התעודה, יש להם הכשרה קלינית הרבה יותר טובה מתעודות ה-M.A, וזה צריך להיות ברור כאן. התעודה הקלינית, ההכשרה הקלינית היא הרבה יותר טובה, ולכן אין ספק שטובת הציבור, ללא ספק את האנשים שלמדו בלימודי תעודה מורחבים צריך לקבל.

צריך להפריד בין שלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה והוותיקה עד 2005, הקבוצה השנייה של הדור שלמד בשנים האחרונות בתוכניות שלא היו בפיקוח, ואולי הם, הסטודנטים או הבוגרים האלה, יצטרכו לעשות השלמות ל-M.A והקבוצה שתהיה ב-M.A, כמה שיותר מהר.

היו"ר רחל אדטו:

תודה.

אלון האס:

יש פה איזה שהוא ניסיון של כל אחד להגיד, המסלול שלנו הוא טוב והוא ייחשב. אוניברסיטת חיפה משוכנעת שרק מי שהיה לו תואר שני, אגב לא תמר, כי תמר, אני למדתי אצלה, ואז היתה לנו תעודה. זה לא המסלול שקיבל את האישור.

הפתרון הוא מה שמשרד הבריאות כתב בחוזר האחרון, זאת אומרת שמסלולים שעומדים בתקנים, שיש להם 1,100 שעות לימוד, שהם עומדים בכל הקריטריונים של מה שקבעה הוועדה המייעצת פעם, שיעשו את כל ההכשרה לפי התנאים האלה, והם מכללה אקדמית, הם נחשבים כמסלולים שהם לגיטימיים.

זה שאומרים, רק שאלה שב-2004 קיבלו את האישור, אז כל המסלולים החדשים כולל את מתל חי, שיש לך מסלול של תרפיה באומנות שבו אני מלמד, אז הבוגרים שלנו לא ייחשבו כי הם לא היו לפני 2004. אז אני מבקש להבדיל את אלה שעומדים בקריטריונים שדוקטור שנון הגדיר, שהם לדעתי נכונים, ולא להגיד, כל אלה שהיו ברשימה, אלא כל אלה שעומדים באותו סטנדרט.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי.

תמר חזות:

אני רק רוצה להבהיר שאני הייתי גם חברה בוועדה המייעצת למשרד הבריאות וישבנו עם דוקטור שנון שנים, ועבדנו על הקריטריונים שאחר היו גם במתווה של המל"ג, וזו היתה עבודה מאוד חשובה, והיא נשארת והיא בסיס.

אמיר שנון:

את צודקת, ואני רוצה גם להזכיר שעד אז הקריטריונים היו לגמרי אחרים. זאת אומרת שיש רבים שיש להם תעודות הכרה במעמד, שלא עמדו בקריטריונים האלה.

היו"ר רחל אדטו:

בבקשה.

דורית אמיר:

פרופסור דורית תמיר, אוניברסיטת בר אילן.

קודם כל אני מוכרחה לומר שאני חתומה על המכתב הזה שנשלח על ידי המכללות, כי אני חושבת שמבחינה פרקטית בשטח, זה באמת כל ה-5,000 לא יכולים לבוא לעשות השלמות ל-M.A.. נקודה.

דבר שני, אני רוצה להתנגד עכשיו למה שאמרתי ולומר שאני חושבת שזה מאוד חשוב לתת M.A מכיוון ש-א', ההתפתחות של המקצוע בעשרים שנה האחרונות, אין להשוות את גוף הידע היום לגוף הידע שהיה פעם, ואם אנחנו רוצים לכבד את המקצוע הזה, אנחנו צריכים תואר שני.

כאן אני רוצה לקשר בין שתי העמדות שלי שלכאורה סותרות אחת את השנייה. אני חושבת שצריך לקבוע שנה מסוימת, כמו 2008 נאמר, שעד אליה אנשים יתקבלו בלי לעשות את ההשלמות האלה וממנה ואילך אנשים יצטרכו לעשות השלמות. אני סתם נתתי 2008.

היו"ר רחל אדטו:

אני מוכנה להעביר לך עכשיו את הכתובת של המייל שלי, שאת תתחילי לקבל את כל אלה שיאמרו למה 2008?

אריה אלדד:

אני מזכיר לך מה היה במקרים הקודמים שבאו ואמרו, מה נגרע חלקנו כשאנחנו התחלנו ללמוד, האם שלנו היו שווים לאוכלוסיה אחרת? באיזה זכות אתם קבעתם שרירותית תאריך?

היו"ר רחל אדטו:

צריכים להיות מציאותיים. אנחנו ניסינו להיות מציאותיים עם הקלינאי תקשורת והפיזיותראפיה. הלחץ שהועמד חסם את המיילים, כל הניואנסים הקטנים האלה.

מנחם פדר:

אפשר להציע פתרון שאולי יהיה מקובל על רובנו? נראה לי פשוט סביר לומר שמנקודת חקיקת החוק אחורה, כל מי שהיה בתכנית ו/או נמצא בתכנית, יוכר בחוק סבא למפרע כבעל תעודת רישוי בלי M.A.

מנקודת חקיקת החוק שהיא זמן החלת החוק, שהוא יידחה כמו שדוקטור אדטו הוציאה אולי בחמש שנים או שבע שנים, אבל אני חושב מכללות והאוניברסיטאות תאפשרנה צוותים ברמה של מסטרנטים ודוקטורנטים. הרי יש פה לופ. דוקטורנט רק יכול להכשיר מסטרנטים. אין דוקטורנט כי אין מסטרנטים, וכך הלאה, אבל שיהיו שבע שנים כדי לעשות באמת אקדמיזציה, כולל גם מחקר שלפי ידיעתי אין כמעט מחקר קליני אמפירי כמותני שנעשה בתחום, אז על בסיס מה מדברים בכלל על דוקטורט בתחום הזה?

אמיר שנון:

זה ממש לא נכון.

מנחם פדר:

אז תרשו לי רגע רק לסיים את הנקודה. מהנקודה הזאת והלאה יהיה ברור שהמעמד החוקי המחייב הוא מאסטר כבסיס לרישיון, אבל עד אז חוק סבא מכשיר את מי שעבד בשטח.

היו"ר רחל אדטו:

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון היום. הצהרת הכוונות הברורה לחלוטין היא שאנחנו רוצים להמשיך בתהליך ולא לעצור אותו. אני לא רואה דרך כרגע לעצור ולחכות ולהמתין, ולכן הכוונה היא להמשיך בתהליך של החקיקה, שזאת העמדה המקובלת שמוסכמת כרגע על שני חברי הכנסת שנוכחים כאן, אבל ברוח הדברים ששמענו כאן.

שמענו את עמדות הצדדים. הבעיות כאן כרגע הוצפו ואין שום פתרון כרגע שאפשר להגיד, זה הפתרון המוסכם. לכן אנחנו נקיים דיון במסגרת ועדת עבודה עם יושב ראש הוועדה ועם הוועדה עצמה, כאשר יועלו האופציות של הפתרונות שהועלו כאן, תוך הצבת הבעיות מהצד השני. נביא את זה לדיון במסגרת הוועדה עצמה, כי אנחנו תת ועדה של ועדת העבודה, לצרכי החוק הזה, ואנחנו נקיים דיון נוסף שיתקיים במהלך הפגרה. למרות שמתקיימת פגרת הקיץ ב-3 א ו ב-4 באוגוסט, למרות הפגרה אנחנו לא נדחה את הדיון לאחר הפגרה, אלא אנחנו נקיים דיון נוסף במהלך הפגרה, נעדכן אתכם במה שמסוכם, במה שהועלה במסגרת ועדת עבודה.

אמיר שנון:

על מה יהיה הדיון?

היו"ר רחל אדטו:

בדיוק על מה שהועלה כאן, על הבעיה של הדור, הבעיה של התעודות הכרה, על העמדה של משרד הבריאות מול ההצעות שהוצעו כאן.

אריה אלדד:

דוקטור שנון, אנחנו ערים לזה שהמשרד יכול להתנגד ושהקואליציה יכולה לגייס התנגדות ושזאת הצעת חוק פרטית בסופו של דבר, אבל יחד עם זאת נדמה לי שמצבו של משרד הבריאות אם יעמוד בפני בג"צ ותהיה מונחת טיוטת חוק שהוועדה תסכים עליה אבל נחסמה בגלל התנגדות ממשלה, מצבו של המשרד יהיה חלש יותר.

אמיר שנון:

אני לא בטוח, אבל ימים יגידו.

אריה אלדד:

אבל נדמה לי שלפחות אנחנו נוכל לבוא ולומר, ידענו נקיות, אנחנו עשינו כל מה שיכולנו כדי להסדיר מעמד של מקצוע כולל דור הביניים, כולל דור המעבר.

אמיר שנון:

תשלימו הצעה ותביאו אותה לעיונינו ואנחנו נראה אם זה עומד במבחן משפטי איזה שהוא.

אריה אלדד:

אנחנו בשלב הזה נדמה לי מצפים להיפך, כלומר שהמשרד יבוא. הלא הצעת חוק פרטית נועדה במקרה הזה במקום שהמשרד אינו ממלא תפקידו כמיניסטריון להסדיר את המקצועות, ובמקום שהמשרד מתקשה או מתעכב או עמוס עבודה, אז לפעמים חברי כנסת מגישים הצעות חוק פרטיות, אבל אני מצפה מהמשרד בשלב הזה להצטרף למהלך, לבוא ולהגיד מה עמדתו בהצעת החוק הזאת, מה אתה מציע שיהיה כתוב בחוק. לא לעכב את החוק, אלא מה יהיה כתוב.

אמיר שנון:

אנחנו אמרנו. מתוך חשיבה על הגנה על בריאות הציבור, ואתה שומע כאן מסביב לשולחן שיש רבים שחושבים שכל מי שאי פעם למד, יקבל תעודה. אנחנו חושבים שזאת תהיה פגיעה חמורה בבריאות הציבור.

היו"ר רחל אדטו:

זה ששמענו שיש אנשים שמקבלים את זה ככה כמו שזה, זה עדיין לא אומר שזאת ההמלצה שלנו בסופו של יום.

אנחנו גם מבקשים מכל גופי ההוראה שקיימים פה שהגישו או שמתכוונים להגיש, לזרז את הפעולה שלהם מול המל"ג על מנת למנוע פגיעה אפשרית באוכלוסיית הסטודנטים שלהם. אנחנו מבקשים במפורש שכל מי שאמר, אני מתכוון, ותוך חודש וכדומה, לזרז את התהליכים כדי שזה לא יהיה עוד מחסום אחד שיעמוד בדרך. הישיבה נעולה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

‫הילה ביסון בתכנית הבוקר של אורלי וגיא‬

‫קובי קאולי‬ — Tue, 16 Aug 2011 11:41:35 +0000

‫הנחיות לקליטת מטפלים באומנויות במערכת החינוך‬

‫קובי קאולי‬ — Tue, 16 Aug 2011 10:44:40 +0000

מתוך אתר אוח של משרד החינוך

בשעה טובה ומוצלחת – הצלחנו לקבל את אישור משרד הבריאות להנחיות לקליטת מטפלים באומנויות במערכת החינוך. הנחיות אלה נועדו לאפשר את קליטת המטפלים במערכת עד לסיום החקיקה.

1. הנחיות לקליטת מטפלים - אנא הפיצו למנהלי המסגרות והמתי"אות שבפיקוחכם.

2. מחוון לבדיקת התאמתו של המועמד להנחיות - יש למלא לפני הפניית העובד לכוח אדם בהוראה.

3. עיקרי הסטנדרטים ללימודי תואר שני בטיפול באומנויות - יש לתת לכל מועמד על מנת להבהיר, שמדובר בהנחיות ביניים , בעתיד ידרשו המטפלים לעמוד בסטנדרטים שנקבעו על ידי המל"ג. (הודפס מחדש מתוך הנחיות משרד הבריאות)

אין צורך להפנות מטפלים לאגף לחינוך מיוחד! אין צורך לשלוח מסמכים לאגף לחינוך המיוחד!

‫הילה ביסון בתכנית "סדר יום" של קרן נויבך‬

‫קובי קאולי‬ — Thu, 11 Aug 2011 09:37:27 +0000

ראיון משמעותי ביותר, הילה ביסון מיצגת את קול המטפלים בצורה רהוטה ומכובדת. בתכנית מכריזה ח"כ רחל אדטו בשם מנכ"ל משרד החינוך כי כל מטפלי מערכת החינוך המפוטרים, יוחזרו לעבודתם בראשון לספטמבר.

להאזנה לתכנית לחצו כאן

‫מאבק הבוגרים והסטודנטים לטיפול בהבעה ויצירה‬

‫קובי קאולי‬ — Mon, 08 Aug 2011 18:12:38 +0000

דליק ווליניץ בתוכניתו "יוצאים לאור" מראיין את ניקה חרקובסקי, סטודנטית לטיפול באמנות, באוניברסיטת חיפה, על טיפול באמנויות והמצב הבעייתי הנוכחי:

להאזנה לחצו כאן

‫גאון ברדיו – יהורם גאון, ברשת ב' על המצב…‬

‫קובי קאולי‬ — Fri, 05 Aug 2011 20:14:38 +0000

יהורם גאון מדבר, בנימה אישית, בתכניתו "גאון ברדיו", על מצב המטפלים באמנויות במשבר הנוכחי ובכלל.

להאזנה לחצו כאן: יהורם גאון על טיפול בהבעה ויצירה

תודה רבה והערכה רבה ליהורם ולהילה.

‫מכשירים מטפלים באמנות – ואוסרים להעסיקם‬

‫קובי קאולי‬ — Tue, 02 Aug 2011 20:37:26 +0000

קישור לכתבה ב Ynet
מאת: תומר ולמר

הסטודנטים לטיפול באמנויות נותרו זועמים ומבולבלים, לאחר שמשרד החינוך הנחה את בתי הספר לא להעסיק אותם עד שתושלם החקיקה או עד שמשרד הבריאות יקבע קריטריונים ברורים בנושא: "יד אחת לא יודעת מה עושה היד האחרת".

תחום הטיפול באמנויות שייך למקצועות המוגדרים כפרה-רפואיים, וכולל מקצועות כמו טיפול באמצעות קריאה וכתיבה, אמנות חזותית, מוזיקה, דרמה, תנועה ומחול. התחום החל להתפתח בישראל בראשית שנות ה-90, אולם ב-2005 חייב בג"ץ את המדינה להסדיר את הנושא לצורך הכרה רשמית במקצוע. הליך החקיקה הסבוך טרם הושלם, אולם במקביל נמשכה הכרת המטפלים, בעיקר במכללות להוראה השייכות למשרד החינוך, אך גם באוניברסיטאות.

עד כה, הורשו הבוגרים להשתלב כמטפלים במוסדות החינוך, שם הם עובדים עם ילדים עם צרכים מיוחדים. כ-5,000 בוגרים השתלבו עד היום במסגרות של משרד החינוך, ומעטים בלבד עובדים באופן פרטי.

אולם, כעת הוחלט לשנות את המדיניות. במשרד החינוך ייחסו זאת לצורך לוודא כי המטפלים עומדים בקריטריונים של משרד הבריאות ובעלי רמת המקצועיות הדרושה. עם זאת, במשרד הבריאות טוענים כי אין להם כל סמכות לקבוע קריטריונים להסדרת המקצוע ויש לחכות להשלמת החקיקה בכנסת.

להמשך הכתבה ב YNET

‫קבוצה למען מטפלים באמנות – בוגרים וסטודנטים‬

‫קובי קאולי‬ — Tue, 02 Aug 2011 13:45:58 +0000

התארגנות של סטודנטים ובוגרים של המסלולים השונים להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה.
מהפייסבוק להתארגנויות ומפגשים בנסיון לקדם את המצב:

‫תרפיה בהבעה ויצירה » הודעות‬

‫בין המילים – כתב עת לטיפול ביצירה ובהבעה‬

עלה לאויר הגיליון החמישי של כתב העת לטיפול ביצירה והבעה "בין המילים" מבית סמינר הקיבוצים

‫Art as Therapy‬

הכינוס השלישי… בהמשך להצלחת הכינוס אשתקד ובהשראת הפורים – הכינוס השלישי בכותרת "עד דלא ידע" מיום רביעי ועד ליום שישי 16.3.2012 – 14.3.2012 באכסניית המרכז הימי קיסריה

‫כנס/ רב שיח – הידברות ושותפות בין כל הגורמים בנושאים הרלוונטיים למקצוענו‬

‫מחאת המטפלים באמנויות 2011‬

‫פרוטוקול לא מתוקן – ישיבה בנושא הסדרת המקצועות הפרא רפואיים – 12 ליולי 2011‬

הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי

‫הילה ביסון בתכנית הבוקר של אורלי וגיא‬

‫הנחיות לקליטת מטפלים באומנויות במערכת החינוך‬

מתוך אתר אוח של משרד החינוך

‫הילה ביסון בתכנית "סדר יום" של קרן נויבך‬

להאזנה לתכנית לחצו כאן

‫מאבק הבוגרים והסטודנטים לטיפול בהבעה ויצירה‬

דליק ווליניץ בתוכניתו "יוצאים לאור" מראיין את ניקה חרקובסקי, סטודנטית לטיפול באמנות, באוניברסיטת חיפה, על טיפול באמנויות והמצב הבעייתי הנוכחי:

להאזנה לחצו כאן

‫גאון ברדיו – יהורם גאון, ברשת ב' על המצב…‬

יהורם גאון מדבר, בנימה אישית, בתכניתו "גאון ברדיו", על מצב המטפלים באמנויות במשבר הנוכחי ובכלל.

להאזנה לחצו כאן: יהורם גאון על טיפול בהבעה ויצירה

‫מכשירים מטפלים באמנות – ואוסרים להעסיקם‬

קישור לכתבה ב Ynet מאת: תומר ולמר

‫קבוצה למען מטפלים באמנות – בוגרים וסטודנטים‬

כניסה לעמוד הפייסבוק

הכינוס השלישי…
בהמשך להצלחת הכינוס אשתקד ובהשראת הפורים – הכינוס השלישי בכותרת "עד דלא ידע"
מיום רביעי ועד ליום שישי 16.3.2012 – 14.3.2012
באכסניית המרכז הימי קיסריה

הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

קישור לכתבה ב Ynet
מאת: תומר ולמר