מאת: דליה מאיר

מהאתר: חומש – החטיבה השיקומית של העובדים הסוציאליים בישראל 

"תאר לי תמונה פנימית, כשאתה רוצה לתאר את התחושה היום"- ביקשתי ממשה (שם בדוי) פציינט בטיפולי שסיפר על תחושת התקיעות. כישלון, קושי ועייפות רבה, "אני רואה מכונית ישנה, מרופטת ודפוקה, תקועה בפקק אין סופי , בנסיעה שאין לה התחלה ואין לה סוף, באמת בדיוק כמו החיים שלי, דפוקים ותקועים".

זהו חלק מתהליך טיפולי בשיטות בהן אני מטפלת, שאותם אפרט בהמשך.

הקדמה:

בתחילת דרכי כמטפלת ,לפני למעלה מעשרים שנה, הבנתי שהשיטות המילוליות בלבד אינן בהכרח היחידות והיעילות ליצירת קשר ותהליך משמעותי, בעיקר עם האוכלוסיה איתה עבדתי של בני נוער במצוקה, שהיכולת המילולית שלהם מוגבלת, ויש קושי בתהליכי עבודה טיפולית רגילה.
עבודה טיפולית שבמהותה עוסקת בתכנים רגשיים, ושכולה מועברת דרך מילים המתרגמות את החוויה, לעיתים קשה יותר, ולעיתים בלתי אפשרית.

כאשר העולם הריגשי והתחושות חזקות מדי מכדי למצוא מילים עבורם, הדרישה לנסות למצוא את המילים עלולה להיות מפחידה, ולכן קיימת אפשרות שהמטופל ימנע מחוויה כזאת.

לכן למדתי  טיפול בהבעה ביצירה באומנות פלסטית, ומאוחר יותר למדתי דמיון פעיל ומונחה/מודרך, אותם שילבתי בעבודתי המקצועית. במשך השנים פיתחתי מגוון של כלים המבוססים על שילוב דמיון פעיל ומודרך בשילוב תרפיה באומנות פלסטית. חלק משיטת עבודה זו אני חוקרת ובודקת בעבודת הדוקטורט.

שיטת דמיון מודרך בשילוב עם תרפיה באומנות, אותה פיתחתי בשנות עבודתי הרבות, מוסיפה כלים וטכניקות לתהליך טיפולי ורבלי רגיל. השיטה מגייסת כוחות של יצירה באומנות פלסטית ודמיון מודרך ופעיל, כטכניקת עבודה המסייעת לכל אדם, להיפגש עם עולמו הפנימי דרך המטאפורה הדמיון והיצירה.

דרכי טיפול לא מילוליים
יונג (1966) האמין שהיצירתיות היא אינסטינקט פנימי, וכי שחרור היצירתיות והאנרגיה היצירתית הנה חיונית לבריאות נפשית. בטכניקה היצירתיות המטופל מגייס את כוחות הריפוי והיצירתייות הטמונים בתוכו.
לפי יונג "הצורך הוא לא לדעת את האמת, אלא לחוות אותה. לא לתפוס את הדברים באופן אינטלקטואלי, אלא למצוא את דרכינו אל תוך החוויה הפנימית הלא רציונלית, חסרת המילים…. דבר אינו חשוב מאשר מציאת דרך למטרות רחוקות אלה."
לפי פ. פרלס "עזוב את השכל ותן לחושים לדבר"-עלינו לכבד אותם את חלקים נוספים של עצמנו שבהם טמונים כל-כך הרבה חכמה וידע.(פרלס, פ. 1978 )
לפי ט. דאלי, (1995) באמצעות הדמיון, אנו יכולים לדעת, איך בני אדם פועלים, לחשוף את מה שחבוי, ולראות את חייהם מנקודת הראות שלהם עצמם.

הרפיה, דמיון מודרך, תרפיה באומנות פלסטית, עבודה עם סמלים /דימויים ומטפורות, כולם שיטות עבודה לא מילוליות המבוססות על כך שאנחנו עובדים ופונים אל הצד הימני של המוח, האחראי בין היתר לחלקים של דמיון , יצירה, חלום וכו', ואילו הצד השמאלי של המוח אחראי לחלקים של מלל, האנליזה וכו'.
כלומר, עבודה בתחום היצירה והדמיון מאפשרת מפגש ישיר ופורה עם החלקים "הריגשיים" שלנו ויכולת איבחון וטיפול עמוקים יותר.
מטרת הליך טיפולי רגיל היא לזהות את החלקים הרגשיים אותם אנו מרחיקים ומדחיקים כלא ראויים ( על פי יונג הינם  "צל"), ולקיים עימם דיאלוג. בשיטת עבודה זאת ניתן לבוא במגע ישיר עם העולם הפנימי, הציורי, המטפורי שמעבר למילים, ולאפשר ריפוי באמצעים יצירתיים במקום אשר אינו ניתן לשינוי באמצעות ניסוחים לוגיים או מושגים רציונאליים בלבד.
בעולם הפנימי של כל אדם קיימים חלקים ריאליים ולא ריאליים. חלקים אלה ממשיים ביותר ,לעתים מעוררי פחד וחרדה, וגורמים לנו להתנהג בדרכים שונות. רק מתוך הכרות עם עולם זה, ומתוך מפגש אמיתי, אפשר להתמודד איתם ולהשתחרר מהם.
דרך העבודה שאותה פיתחתי היא סינטיזה של כלים שמשולבים זה בזה. האמצעים בהם אני משתמשת הם:הרפיה, דמיון פעיל/ מובנה, מטפורות  ותרפיה באומנות פלסטית.

המשך המאמר כאן.