האם ניתן יהיה להשתמש בתמונות שצוירו בידי ילדי דארפור, המציגות אזרחים מותקפים, כעדויות במשפטים כנגד פשעי מלחמה?

מאת: רבקה הייל "לונדון וקאטי גלקסבורוו" האג.

כאשר אנה שמידט ראיינה פליטים סודאניים מאזור דארפור, הנשים נתנו לה את עצה:  "אם את מחפשת מידע, כדאי לך לשאול את הילדים…" וכך בדיוק היא עשתה. שמידט ביקרה בכיתות בהן למדו ילדים שגורשו מבתיהם שלוש או ארבע שנים קודם לכן. כאשר בעזרת מתורגמנים היא שאלה את הילדים על חלומותיהם ותקוותיהם רבים ענו שברצונם להיות רופאים, מורים או עובדי רווחה. אחד הנערים בן 16 אמר: "אני לא רוצה להיות מורד, אני רוצה ללמוד כך שאוכל לעזור לבני עמי", כאשר היה בן 14 בדארפור נרצח אביו לנגד עיניו.

כאשר שמידט בקשה מהילדים לכתוב את זיכרונותיהם היא נשאלה אם מותר לצייר במקום. כך, אספה שמידט ציורים רבים של ילדים ונוער בגילאים 5 עד 18. בציורים נראים טנקים רומסים כפרים, חמושים גל גב סוסים, בתים בלהבות ומסוקים חגים בשמיים.  בגב כל ציור רשמו המתורגמנים את תיאורי הילדים על הציור.

בציורים המסוקים מופיעים עם הסמלים האופייניים והחמושים סומנו על ידי הילדים כשייכים למליציה. הכפריים נראים מותקפים, הנשים מובלות כבולות בשלשלאות ואזרחים מוצאים להורג או נלחמים על חייהם חמושים בחניתות וקשתות.

לואיס רונלד-גוסלין, נשיא ארגון ה Waging Peace  טוען כי ציורים אלו מצביעים בבירור כי ממשלת סודן מעורבת ישירות במעשי האלימות ובפשעי מלחמה לצד המליצייה…

המשך המאמר כאן  (באנגלית)